משמרות כהונה חלק א קנט

טפי אפי' הורתו בקדושה מה שהק' מהרש"א שמעתי אומרים דלק"מ דא"כ תק"ל לר"ש לישנא דמתני' דקתני אפי' הורתו וכו' מאי אפי' דהגמ' לעיל לא מיישב לר"ש לישנא דאפי' אלא דקמ"ל דאפי' כב' אמהות דמו אסירי ואע"ג דע"י קדושין באו

דף ק"א ע"ב גמ' מבע"ל לכדתני ר"ש וכו' ו עמ"ש מהרש"א ז"ל ונראה דלק' דאצט' קרא לחליצת גרים דגר דן את חבירו כדלקמן וכמ"ש התוס' בד"ה אנא בתי' קמא ולתי' בתרא אצט' לפסול לחליצה אפי' בלא כפיה דכ"הג כשר לדון

דף ק"ב ע"ב פירש"י בד"ה הא חזי וכו' ואע"ג דלא נתכוונו וכו' עכ"ל ר"ל דלא ודאי שנתכוונו ולא בעינן שנדע ודאי שנתכוונו דחיישינן שמא נתכוונו דהחששא היא כן כמו שנראה מדבריו בדבור שאחר זה ולשונו קצת מגומגם

דף ק"ג ע"א גמ' קב הקטע מני ר"מ וכו' הא דלא פריך אמתני' דר"פ דמכשיר במנעל של עץ ופוסל באנפיליא משום דפשיט"ל דמנעל של עץ במחופה עור וכדאוקמוה לקמן אבל בקב הקטע ס"ד דסתמו של עץ ואינו מחופה עור

ע"ב תוס' בד"ה שאין וכו' אבל הכא לא סגי וכו' עכ"ל נר' דהוק"ל הגמ' לעיל דפריך מדיוקא דשמט הוא וכו' אמאי לא פריך בפשי' מברייתא הלזו דקתני רוב הרגיל ודלא כמהרש"א

בפירש"י בד"ה סנדל וכו' דלא ליתי למעבד במוחלט עכ"ל לפמ"ש המגיה בס' המש"ל בפ"ה מה' אישות דמצות לאו ליהנות ניתנו דוקא בדיעבד ע"ש יתכן דלכתחילה לא תחלוץ משום דאסור בהנאה דבגד המוסגר נמי אסור בהנאה כדאי' בת"כ ומייתי לה הר"ש בפי"א דנגעי' עי' ע"ש ועיין מהרש"א

דף ק"ד ע"א תוס' בד"ה סנדל וכו' ומפ' התם משום דע"א כתותי וכו' עכ"ל כתבו זה דלא נימא בע"א דישראל דא"כ לאו כתותי כיון דבגניזה וכמו שהק' אח"כ

בא"ד דהא תנן במנעל שאינו שלו וכו' עכ"ל לפ"ז לכתחילה לא תחלוץ משום שאינו שלו דלא תחלוץ בו לכתחילה כדאמרינן לעיל ודלא כמשמעות דברי רבא דמשום לתא דע"א הוא

גמ' דאי מקשי' אפי' ג"ד וכו' עיין פירש"י והרשב"א תמה דנימ' דר"א לא ס"ל כהך מתני' דגומרין בליל' אלא כר"מ דאפי' נ"ד נמי פסול בלילה ע"ש ואפ"ל דהגמ' קאמר הכי לפום האבע"א דבסמוך דמתני' יחידאה היא ורבנן פליגי עלה וא"כ הלכה כר"א ואנן קי"ל כהך מתני' דגומרין בלילה ועיין לה' תומים סי' ה' עש"ב

גמ' ואמר ר"י וכו' אין הלכה באותו הזוג הא דהוצרך לאתוי הא דרב יוסף משום די"ל דר"ש ור"י הסנדלר מכשירין אפי' בינו לבינה כרע"ק דל"ג בשנים כמ"ש התוס' ורש"י לקמן וא"כ לאו יחידאה הוא אבל מדאמר ר"י אין הלכה כאותו הזוג מוכח דרע"ק סברא יחידאה דאי איתא לאו זוג המה אלא תלתא

ע"ב תוס' בד"ה דאמר וכי' מדדרשי' בת"כ מזובו וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דקרבן זב הוא עוף ועופות לא בעו סמיכ' וכבר עמדתי ע"ד בחי' לת"כ ויישבתי דבריהם ע"כ ברייתא השנויה בת"כ פ' ויקרא דאצטריך קרא למעט עופות מסמיכה ע"ש

דף ק"ז ע"א פירש"י בד"ה מסר וכו' דאילו משקבל אביה קדושיה וכו' עכ"ל מדבריו אלו מוכח דס"ל דיתומה בחיי האב דהיינו שהשיאה אביה ונתגרשה או שמת בעלה דשוב אין לאביה רשות בה לא תיקנו רבנן שהאב יכול לקדשה אלא דוקא אחיה ואמה דאל"ה מיתוקמא שפיר ביתומה בחיי האב וכ"נ מדבריו לקמן בע"ב בד"ה כל שיכולה וכו' ע"ש בדרישה באה"ע סי' קנ"ד ועיין מה שכתבתי שם

ע"ב תוס' בד"ה מידי וכו' כיון שאינה אשתו עכ"ל ק"ק לפ"ז אמאי קאמ' הגמ' דטעמא דרמי בר יחזקאל דמיאנה ביבם אסורה לאביו משום דנראית כצרת ערוה דילמא משום דדמי לבעלת הגט דהא אינה אשתו וי"ל דנקט כן אליבא דשמואל דבסמוך דל"ד לבעלת הגט

דף ק"ח ע"ב תוס' בד"ה כגון וכו' אע"ג דגירש תרי זימני וכו' עכ"ל אבל בתלתא זימני מודה ר"א דמחזיא גדולה והא דלא מוקי מתני' כעולא ובתלתא זימני משום דלא קתני מתני' אלא תרי זימני גירושין ולעולא צ"ל דמתני' חסורי מחסרא

בד"ה לאיסור וכו' ולאו קושיא היא דמה"ט וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז לא שמעי' מהאי פלוגתא דאיכא מ"ד אתי מיאון ומבטל גט. דדילמא כ"ע מודו דלא מבטל ומאן דשרי הכא דהוי בזנות ומאי קאמר מאן תנא וכו' וי"ל דלפי פי' זה מאי דקאמר תברא מי ששנה זו וכו' היינו נמי דתנא דשרי משום זנות ולאו משום דאתי מיאון ומבטל גט ועלה קאמר שפיר מאן תנא וכו'

דף ק"ט ע"א גמ' ומודים חכמים ביתומה לפמ"ש הרא"ש ז"ל דבכ"הג חולצת משום דאיכא דלא ידעי בגירושין ע"ש ק' דא"כ ברישא דמתני' אמאי מותרת ליבם הא איכא דלא ידעי בחזרה ובשמעתין מוכח דבקדשה בלילה ומת איכא דלא ידעי בחזרה טפי מגירושין ואיך יהיה סברת רבנן הפוכה וצ"ל דדוקא בקבל אביה גיטה הוא דלא ידעי בגירושין אבל כשהיא מקבלת גיטה קלא אית לה ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א ע"ש

דף ק"י ע"א תוס' בד"ה בההיא וכו' דהא למ"ד בהמדיר וכו' עכ"ל ק"ק נימא דלמ"ד בבעל כ"ע צריכה גט היינו מספק ושמואל דאמר צריכה גט מב' הכא גבי מיאון היינו נמי מספק ולרב במיאון ודאי דלשם קדושין בעל ושם מספק ולעולם הסברא היא גבי מיאון דליכא תנאה גמר לשם קדושין טפי אלא דלשמואל שניהם שוין ומנ"ל דפשיט"ל טפי במקדש ע"ת דצריכה גט וי"ל

דף קי"א ע"א בפירש"י בד"ה חרשת וכו' ואם זו קנוי' וזו אינה קנויה וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל אע"פ ששניהם בספק אפשר שזו קנויה וזו אינה קנויה ואין תלויין זה בזה אבל לפי מה שנמחק תיבת קנויה וגרסי' ואם זו וזו אינה קנויה ק' דנראה דתלוין זה בזה ואין לצדד לומר זו קנויה וזו אינה קנויה ואם כן אמאי הכריח ד"ז מסיפא דמתני' דקתני פסול וכו' מרישא דמתני' דקתני קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת חברתה הו"ל לאוכוחי דאי שניהם קנויין תיפטר חדא בביאת חברתה ואם שניהם אינם קנויין א"צ כלל לא חליצה ולא יבום וא"כ בביאת אחת מהם סגי אלא ע"כ דיש לצדד שזו קנויה