משמרות כהונה חלק א טו

דזרק מר"ה לר"הי מיירי בנח ע"ג זיז ע"ש ולפ"ז הגמ' הו"מ לדחויי לברייתא שניה כדדחי לברייתא קמייתא דמיירי בעיקרו בר"ה ונופו נוטה לר"הי ובשדי נופו בתר עיקרו פליגי אלא דבלא"ה דחי שפיר ועיין בדיבור שאחר זה

בד"ה באילן וכו' עיקרו ונופו בר"הי וכו' עכ"ל עיין בתשו' מהר"י ן' מיגש ז"ל סי' כ"ד שהוכיח מזה דבאילן שעיקרו ונופו במקום א' אפילו רבנן מודו דשדי עיקרו בתר נופו ע"ש

דף ה' ע"א גמ' אלא אמר רבא ידו של אדם וכו' בתשו' מהר"י ן' מיגש סי' כ"ה הק' דמהכא מוכח דאפי' בר"הי בעי מקום ד' וקי"ל כר"ח דאמר לקמן נעץ קנה וזרק ונח ע"ג חייב ותי' נעץ שאני דכיון דמחובר לקרקע חשבינן ליה כאלו נח ע"ג קרקע ע"ש ולפ"ד אכתי קשיא מברייתא דפליגי בחוקקין להשלי' שהק' ממנה התוס' לקמן ד"ח ע"א ד"ה אמר ע"ש

שם גמ' כראמ' רבא בכותל משופע וכו' כ' מהרש"ל דצריך לגרוס רבה בה"י ע"ש טעמו וכ"ן מדברי התוס' בעירובין רצ"ח ע"א והא לא נח שכ' הומ"ל ר"ע היא דס"ל קלוטה כמי שהונחה ואי גרסי' רבא באל"ף הא איהו ס"ל דדוקא בהנחה הוא דס"ל לר"ע קלוטה כמי שהונחה אבל עקיר' לא שהרי נייד מאוקמתא דרבה ואוקמ' דידו ש"א חשובה מכח קושיא זו דדוקא בהנחה והתם לענין עקיר' מיירי אלא ע"כ רבה גרסי' ורבה ס"ל אפי' לענין עקיר' ס"ל לר"ע קלוטה כמי שהונחה שהרי אוקמ' למשנתנו כר"ע

ע"ב תוס' בד"ה אגוז וכו' אם הוא דרך כך להצניע וכו' עכ"ל עיין בסוף נזיר דבעי הגמ' בעיא זו גופה לענין טומאה צפה ע"ש

בד"ה בשלמא וכו' ומשני מ"ל בקופיץ וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל להירוש' לר"ע י"ל דס"ל להירוש' דלר"ע נמי לאו כמי שהונחה ופליגי בילפותא דזורק ממושיט וכמ"ש מהרש"א בתוס' לעיל בד"ה דאמרי' ע"ש ועי"ל דאה"ן דזורק פטור ובמעביר הוא דס"ל להירוש' דליכא מאן דפליגי ועיין להרשב"א בחי' ביבמות דקי"ד ע"א שכ' לבן עזאי מעביר פטור הפך הירושלמי וסותר דברי עצמו בחי' כאן ע"ש מ"ש מהרש"א אמאי לא נסתפקו לר"ע בנח ע"ש י"ל דבנח פשיט"ל שהרי לבן עזאי נמי לא נסתפקו אלא בעמד לפוש

דף ו' ע"א תוס' ד"ה יתר ע"כ וכו' וקסבר ג' מחיצות דאוריית' וכו' עכ"ל וג' מחיצות בצורת הפתח ליכא מאן דפליג ולכך ל"ל לאפוקי מדר"י בכ"הג ורש"י שכתב בד"ה קמ"ל ד' מחיצות ל"ד דבג' סגי לכ"ע

בא"ד דקסבר לחי וקורה משום מחיצה וכו' עכ"ל והא דפריך אביי לרבה דאמר טעמא דר"א משום דפי תקרא יורד וסותם מברייתא הלזו ולא משני דס"ל לחי וקורה משום מחיצה משום דרבה גופיה ס"ל בעירובין די"ב דקורה משום היכרא ופריך ליה מקורה

ע"ב גמ' והתנן מ' מלאכות וכו' וליכא לאוקומי לדאיסי בשגגת שבת וזדון מלאכות דל"מ אלא א' שהרי ענינא דאיסי נמי לחייב על כל א' כמ"ש התוס' וא"כ מיירי בזדון שבת ושגגת מלאכות

שם פירש"י בד"ה חייב וכו' שאפילו עשה תולדותיהן וכו' עכ"ל צ"ע דמאי דלמא אתולדה במקום אב מסיפא הוא דשמעינן ליה כדאיתא בגמ' בפ' כ"ג רע"ה ע"ש וע"ש בתוס'

דף ו' ע"א בד"ה לבינה וכו' ואין לעוביה שיעור וכו' עכ"ל הוצרך לזה משום דלבינה זקופה היינו שמונחת על עוביה כמו נכרי שזקף לבינה דפ' ר"י ואמאי הגמ' נקט זקופה ע"כ משום דאין לעוביה שיעור ואם היה אומר מונחת כדרכה היה צריך להאריך ולפ' דעוביה ג' אבל זקופה אין צריך לפ' דסתם לבינה רחבה ג' ודלא כמהרש"א בתוס' שהוכיח מדיבור זה דס"ל כריב"ה מיהו ממ"ש בד"ה חייב נראה דהכא מדין אויר הוא וע"כ מיירי בנח בתחלת ג' ממש דאל"ה ת"ל משום דלמטה מג' כקרקע וא"כ ע"כ דס"ל כריב"א ומ"ש מהרש"א מנוף דלעיל י"ל דמיירי דאיכא נוף אחר תחת הנוף שנח עליו וא"נ הנוף שנח עליו אינו רואה פני הקרקע

בד"ה דעד וכו' דהא אפי' עמוד וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דילמא היא גופא אתא לאשמוע' ע"ש ל"ק דברייתא ערוכה היא לעיל ד"ו ע"א דעמוד רחב ד' וגבוה יו"ד רה"י גמורה

ע"ב ד"ה התם וכו' וצדי ר"ה לרבנן וכו' עכ"ל עיין בעירובין דצ"ד דאיכ' אוקמת' דלא פליגי ר"א ורבנן בצדי ר"ה אלא שהתוס' ניחא להו ליישב דברי הגמ' כאן גם להך אוקמתא דפליגי בצדי ר"ה ועמ"ש מהרש"א ז"ל ודו"ק

דף ח' ע"א גמ' אמר אביי וכו' לפמ"ש מהרש"א דנחית ליישב מאי דלא אמר הלכ' כר' י"ל קושיית התוס' וכו' בד"ה אמר ולפירש"י דל"ג כגירסתנו דברה"י כ"ע ל"פ כדר"ח

גמ' שם רחבה ו' פטור פירש"י דבמשכן לא היו זורקין רשות ואע"ג דלקמן ר"פ הזורק מסיק הגמ' ד"א בד"ה הילכתא גמירי ולאו ממשכן גמירי לה דלעולם בעינן דהיתה במשכן אלא משום די"ל בתוך ד"א היו זורקין כדפריך התם מסיק דהילכתא גמירי לה וההילכתא גלי דבמשכן היו חוץ לד"א ואע"ג דאמרינן התם איש איש ממלאכתו שלא היו שואלין י"ל דדוקא בשכל אחד עושה ידיעה אחת אבל שנים בידיעה אחת שואלין זה מזה וע"ש בפירש"י: ע"ב ד"ה לימא וכו' ולפ"ה מה ענין ז"לז וכו' עכ"ל ע"ש בפירש"י שפי' דמתני' נמי למעלה מעשרה מיירי אלא דהתוס' מק' מנ"ל להגמ' דמתניתא למעלה מיירי הא לא קתני גג ואפשר דרש"י ס"ל כס' הראב"ד שהביא הרשב"א בחי' לעיל אמתני' ולמעלה מי' עירובו עירוב דס"ל דגם ב' אמות בר"ה אסור גזירה דילמא מייתי ליה ד"א ומתני' דעומד אדם ברה"י ומטלטל בר"ה למעלה מעשרה מיירי ע"ש שכ"כ הרשב"א לדעת הראב"ד ז"ל וא"כ י"ל דרש"י ס"ל כדע' הראב"ד מבני הישי'

דף ט' ע"א ד"ה תוך וכו' הומ"ל א"ה אפילו נעול נמי עכ"ל דכיון דכבר הוכיח הגמ' דתוך הפתח צריך לחי באית ביה ד' ע"כ אי אמרינן דבלית ביה ד' א"צ לחי ע"כ דטעמא דהוי מקום פטור וא"כ מהאי טעמא א"צ שום תיקון ואפילו בפתח נעול שרי ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב מתני' ואם התחילו אין מפסיקין כ' הרמב"ם ז"ל בפיה"מ דאין מפסיקין אפי' לק"ש ע"ש וק' דא"כ אדמוקי הגמ' לקמן די"א הא דתניא כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש בעיבור החדש לוקמה בכ"הג דמתני' ועיין בגמר' דסוכה אהא דנוטל על שלחנו

בד"ה לא וכו' והא דאמר בע"פ וכו' עכ"ל קושיתם