משמרות כהונה חלק א קנז

מסיני והוא א"ל הלכה אני אומר ר"ל שמעתי מרבותי ולאו הלמ"מ : פירש"י בד"ה ורבנן וכו' ולית הלכתא כוותיה עכ"ל מדבריו מוכח דר"א דאמ' פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אפי' בא עליה באונס והמש"ל בה' א"ב נסתפק בזה

דף ע"ח ע"ב אל שאול וכו' אשר המית את הגבעונים יש להבין מאיזה טעם נענשו הדור ההוא ברעב על מעשה שאול דלא מצינו שיענשו הדור על חטא המלך ונ"ל דע"י מעשה שאול היו הגרים שנתגיירו כבר חוזרין לסורן דאומרים אין ראוי לידבק באומה זו וקשין גרים לישראל דאיתנהו בכלל ערבות והוו כישראל מומר ולכך נענשו הדור מכח ערבות ואחר שהמית ז' בני שאול חזרו הגרים ההם לעשו' הטוב והישר כדת משה וישראל וזהו מאי דאמרי' לקמן נתוספו הגרים ק"ן אלף אע"ג דלא קבלו גרים בימי דוד ושלמה דמאי דנתוספו היינו הגרים שנתגיירו כבר בימי שאול וע"י שהמית הגבעונים חזרו לסורן עכשיו חזרו לדת האמת ונעשו גרי אמת

דף פ' ע"ב תוס' בד"ה עד וכו' הוכיח על האחרי' וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א דלר"י לחליצה מודה דבעינן כולן ע"ש קשה לשמוע דכיון דבשאר דברים הוי סריס בסי' א' בחליצה דבעי' תנאי אחר דהיינו ממעי אמו אז לא מהנו שאר סימנין אבל סי' דכיפה לחודיה אמאי לא מהני כיון דממעי אמו הוא והוי סריס לשאר דברים אמאי לא הוי סריס לחליצה ומעתה א"א להלום דברי מהרש"א בכוונת דבריהם דאי איתא דקושייתם שהק' מקטן וקטנה קשיא אפי' לר"י לא יתיישב בואין לומר שכ' אלא לר"א אבל לר"י עדיין ק' בכיפה לחודה לחלוץ אשר ע"כ נראה דמעיקרא ל"ק להו לר"י משום דטעמא דלא היתה שעת הכושר הנאמר במתני' אינו אלא להכריע דבודאי בסריס חמה הוא דאמרו דאינו חולץ כיון דבסי' דכיפה דלא היתה לו שעת הכושר מסתברא דאינו חולץ בע"כ מאי דשמע דאינו חולץ הוא בסריס חמה ולא מצינו חלוק בסריס חמה גופיה בין סריס לסריס ולכן בע"כ גז"הכ היא דבסריס חמה אינו חולץ ואין עיקר הטעם משום דלא הי"ל שעת הכושר

דף פ"א ע"א גמ' כמאן דלא כר"י הא דלא קאמר דלא כר"י ארישא חלצו לה לא פסלוה דלר"י בלא"ה פסולה היא משום זונה י"ל דאתא לאשמועי' דלא נימא אית בה תרתי זונה וחלוצ' דתרי מיני אסורי נינהו אבל בסיפא שם זונה חד הוא

ע"ב תוס' בד"ה כולן וכו' ועוי"ל דוקא בתנור וכו' עכ"ל בע"א גופ' מחלקי בהכי אבל בשאר איסורין בכל ענין לא יוליך הנאה לים המלח דאל"ה גבי חבלי תלתן אמאי לא יוליך הנאה לים המלח וימכור אותם לנכרי דאז אינו נהנה מגוף האיסור א"נ חיישי' שמא ימכרם הגוי לישראל כדבסמוך

בד"ה רבי וכו' א"נ אשמעי' וכו' לאפוקי מר"א וכו' עכ"ל לפ"ד הר"ש שהביאו התוס' בד"ה כולן וכו' דה"ה בכל האיסורין ס"ל לר"א כן ע"ש לא יתכן תירוץ זה

דף פ"ב ע"א גמ' רישא בטומאת משקין דרבנן לפום האי תירוצא ס"ל לר"י מב"מ ל"ב אפי' בדרבנן ועיין בגמר' בחולין דצ"ט ע"ב דמשני שאני ציר דזיעה בעלמא וע"ש בתוס' ועיין להצל"ח בריש ביצה דף ד' ע"ב עיין שם ובמ"א כתבתי בזה

ע"ב גמ' אלא מאי נישא דיעבד נושא נמי דיעבד עמ"ש מהרש"א ולכאורה דבר תימה הוא דלגבי נישא אמאי צריכה גט דכיון דלא נישא מנ"מ אי הוי אשת איש ונר' דנ"מ דאי אנדרוגינוס זה הוא זרע אחיו וזה דודו שקידשה יש לו אשה אחרת ומת דודו זה דהשתא אי ס' קדושין הוו הו"ל לגבי היבם ס' צרת ערוה וצריך חליצה וא"י ליבם האשה האחרת

דף פ"ג ע"א מדשבקיה ר"י לבר זוגיה וכו' פי' דהתנא דברייתא משום דס"ל דהל' דס' הוי אפכיה לדר"י וא"כ הו"ל לאפוכי נמי לר"ש כי היכי דלא ליהוי ר"ש ור"א דמתני' רבים לגבי ר"י אלא ע"כ דקבלה בידו דר"י חזר בו ועיין בפירש"י

תוס' בד"ה בריה וכו' דלר"י דמתני' זכר הוא וכו' עכ"ל קשיא נימא דס"ל כר"ל דתנא דמתני' ס"ל דספיקא הוי ואי מוכחי ממלתיה דרב הכא דלא ס"ל כר"ל א"כ בפשי' הו"ל לאוכוחי ממלתיה דרב דהכא ועמ"ש מהרש"א ובדבריו מתיישב הכל שפיר

ע"ב גמ' מתיבי וכו' הוא דאמר כי האי תנא וכו' הו"מ לאתויי פלוגת' דר"א ורבנן דמתני' דמוקמי' לעיל אליבא דר"י דפליגי אי חייב עליו מב' מקומות ורב כר"י ס"ל אלא דניחא לאתויי ליה מברייתא דבהדיא היא

באשה שלא כדרכה מנ"ל מפירש"י נראה דלכ"ע פריך ואילולי פירושו י"ל דלא פריך אלא לרבנן אבל לר' סימאי לא פריך דכיון דוכר מעלמא נ"ל מאת זכר אייתר ליה אשה לב' משכבות דאשה

דף פ"ה ע"א אמר ליה לית לה וכו' עיין פירש"י במתני' דריש פרקין שפי' המשנה בהצד דאית לה דלא כהמסקנא ע"ש

ע"ב בעולה לכ"ג א"ב וכו' הא דלא פריך ולר"א פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה מאי א"ל משום דלא אמר ר"א דהוי זונה אלא בבא עליה ברצון אבל באונס לא ועיין להמש"ל בה' א"ב ועמש"ל דע"ז ע"ב בפירש"י

תוס' בד"ה ולרע"ק וכו' וא"ת ומאי קשיא וכו' עכ"ל אע"ג דמ"מ ל"ל א"ב מחזיר גרושתו דלמ"ד דאורייתא נמי ל"ל כתובה דהא לאו אשתו היא לרע"ק מ"מ הגמ' לא פריך הכי אלא הא לא מרגלא ליה וכו'

דף פ"ו ע"ב בד"ה מי וכו' דלא מצי דריש כרע"ק וכו' עכ"ל אף על גב' דהגמ' קאמר דלענין טומאת הגוף כ"ע דרשי לה מ"מ אינו מוכרח די"ל לענין חומה לבד ולכך הוכרחו למנקט בקושייתם דרע"ק

דף פ"ח ע"א תוס' בד"ה ומה וכו' דאי ך הול"ל מסתמ' שוגג וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז הו"ל לרבנן לאשמועי' אפילו אמר איני יודע דל"ל שתיקה כהודאה ואמאי נקטי דבריהם באמר לא אכלתי ונ"ל דלזה כוונו התוס' במ"ש ומ"ל אפי' באמ"ל אכלת שוגג דלכך נקטו רבנן לא אכלתי משום דמיירי בא"ל אכלת שוגג דבכה"ג דוקא באמר לא אכלתי אבל אמר איני יודע ודאי דנאמנין דאמ"ל אכלת שוגג ודלא כמהרש"א

דף פ"ט ע"ב בפירש"י בד"ה מדאורייתא וכו'