משמרות כהונה חלק א קנה

שאין יוצאין בשן ועין וכו' עכ"ל עמ"ש ע"ד הללו בחי' לת"כ פ' אמור פרשתא ה' ע"ש

ע"ב בד"ה לא וכו' וטעמא דלא אסיר אלא הנאה של כלוי וכו' עכ"ל לשונ' אינו מדוקד' דהול"ל וטעמא דאסיר הנאת כלוי וכו' דתרומה דשריא בהנאה נ"ל מתרומתבם כדאי' בפ' כ"ש ע"ש

בד"ה עבדי וכו' דהא רבא א"ל וכו' ואפ"ה קאמר

רבא לר"נ וכו' עכ"ל הו"מ לדחויי בזה גם אאין לומר ראשון

בא"ד מוים דהדין עמה עכ"ל משמע דלר"י דהדין עמה יוצאין בשן ועין לאשה ויש לספק אי ה"ד במה שהוא כנגד כתובתה דאית לה עלייהו נמי שעבוד אבל אי הוקרה הנדוניא וגבתה כנגד כתובתה ממקצת הנדוניא דלא נשאר לו שעבוד אלא דנותנת דמיהן ונוטלתן משום שבח בית אביה אין יוצאין בשן ועין לאשה דדוקא באיכא תרווייהו שעבוד ושבח בית אביה ומאי דקאמר ת"כ דר"א משום דמשמע דאפי' לא הוקרה איירי דאיכא שעבוד א"ד ל"ש ולפי' הצד הא' ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל ממתני' דלקמן דאיכא לאוקמה בהוקרה

דף ס"ז ע"א פירש"י בד"ה ואינו מאכיל וכו' וה"ה לעבדים עכ"ל נר' דלא פי' כן דמתני' דעובר פוסל ואינו מאכיל הוא על האשה עצמה ויליף ר"י עבדים מדאינו מאכיל בבת ישראל לכהן דה"ה לעבדים אלא להצד דטעמ' דר"י משום שאינו ילוד אינו מאכיל אבל להצד דטעמא דר"י משום זר במעי זרה אבל טעמא דילוד ליתיה בעבדים וטעמא דזר במעי זרה לא שייך בבת ישראל לכהן דאפילו ממזר מאכיל וע"כ דטעמא משום ילוד כמ"ש התוס' ע"כ ליכא למילף עבדים מבת ישראל לכהן דהא לאו חד טעמא לתרווייהו וע"כ להצד דזר במעי זרה פי' דמתני' כמו שפי' התוס'

דף ס"ח ע"א תוס' בד"ה רישא וכו' וא"ת וס' בן ט' וכו' כ' מהרש"א דהומ"ל מס' הביא ב"ש וכו' ע"ש ונראה דמס' הביא ב"ש ל"ק דאי השתא הביא ב"ש איתרע חזקתיה ואי אכתי לא ידעי' אי הביא ב"ש לית לן למיזל בתר חזקה כיון דאפשר לבדוק ולברור דכל היכא דאפשר לברר לא אזלי' בתר חזקה כמ"ש הר"ן בפ"ק דפסחים ע"ש וכ"כ מהרש"א בסוף פרקין ע"ש אבל בס' בן ט' דתלוי בשנים מ"ל דלא אפשר לברורי וס"ד דבכל גוונא איירי מתני' ותירצו דלא איירי אלא כשהוא עתה ודאי בן ט'

בא"ד דאי לכהונה וכו' כדמוכח בקדושין וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לאוכוחי דאי לכהונה לא אזלינן בתר חזקה מההיא דכתובות שהביאו. אלא דניחא להו לאתויי מתרי יתירי דדמי ליה

גמ' אי מההיא לאו הבא מכלל עשה וכו' מכאן מוכח דלגבי לאו ועשה לא אמרי' כל היכא דאיכא למידרש דרשי' ולא מוקמי' בלאוי יתירי ועיין להתוספות במכות די"ח ע"א בד"ה איסורא ע"ש

ע"ב אטו לויה וישראלית לאו לכהונה וכו' ק"ק נוקמ' רבוייא דבת ובת לכהנת ולכהונה ואכתי לויה וישראלית מנלן כדפריך לעיל וצ"ל דלענין פיסול כהונה שניהם שוין ודוקא לתרומה הוא דאיכא לפלוגי בינייהו מטעמא דבסמוך ודלא כמהרש"א בסמוך ע"ש

תוס' בד"ה כמאן וכו' ועי"ל וכו' עכ"ל האי : ועי"ל אקושיא ראשונה קאי ודלא במהרש"א עיין שם

בפירש"י בד"ה א"ה וכו' וה"ה דהומ"ל חייבי כריתות וכו' עכ"ל תימה דבסמוך מק' אאית דמפרשי דק"ו הוא חייבי לאוין פסלי ח"כ לא פסלי וא"כ נימא דלא פריך מח"כ משום דאתו מק"ו ונ"ל דלזה נתכוון מהרש"ל ותיבת דוקא שכ' ט"ס וצ"ל דק"ו הוא וע"ש בתירוצו ויותר נ"ל דמ"ש רש"י לקמן דק"ו הוא מח"ל היינו מח"ל דנכרי ועבד דלא תפסי קדושין אבל מח"ל דתפסי אין ללמוד דהא כתיב תהיה ומ"ש רש"י לקמן דח"כ נפקי מאלמנות וגרושין ה"ה דהומ"ל מק"ו מח"ל

בד"ה עבד וכו' לאפוקה ח"כ דלאו בני הויא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ונ"ל דהוק"ל איך אמרי' דדוקא בני הויה הרי עבד ונכרי רבינהו קרא ומהרש"א הבין דהוק"ל נמעט גם נכרי ועבד ואי משום קרא רש דאלמנו' וגרושין גם ח"כ נפקי מההוא קרא ועל זה הוא שכ' דלא כמהרש"ל ולא על הדיבור הראשון דוק ותשכח ומה שהק' מהרש"א למ"ל תהיה הא ח"כ נפקי מקרא דאלמנה וגרושה וכו' ע"ש ל"ק דהו"א דאתא קרא לח"כ וללאו וכדקאמר הגמ' לעיל אי מההוא הו"א לאו הבא מכלל עשה וכו': דף ס"ט ע"א תוס' בד"ה והמפתה וכו' משום דבעי למיתני בסיפא וילדה וכו' עכ"ל הא דלא כ' דבעי למיתני עיברה דהיא בבא א' משום דעיקר חידושא דמשנתנו היא בבא דילדה דעובר פוסל ואינו מאכיל כבר תנינא לה לעיל אבל ק' למ"ד בר"פ ן' סורר דקטן מוליד אמאי לא נקט קטן בהדי שוטה ונ"ל משום דמסקי' בגמרא דטעמא דלא חיישי' שמא עיברה משום דבזנות איירי ובשיטה משום דאין אדם דר עם נחש בכפיפה כמ"ש התוס' לקמן וא"כ בקטן אי מוליד ודאי דחיישי' שמא עיברה ודינו חלוק מאלו ולכך לא תנן ליה במשנתנו בהדי שוטה

ע"ב גמ' ליחוש שמא עיברה מי לא תנן וכו' הא דלא פריך מס' בן ט' וס' הביא ב"ש דלעיל משום די"ל דהכא שאני משום דמוקמי' אחזקה שאינה מעוברת אבל לעיל איירי בהביא ב"ש השתא והוא בן ט' השתא כמ"ש התוס' לעיל ועיין מהרש"א ז"ל

דף ע ע"ב תוס' בד"ה אף וכו' דאיתקש תרומה לביכורים עכ"ל ק"ק לפי זה מאי פריך מה ראית וכו' הא ליכא לאוקומי ג"ש דתושב לאסור אונן בתרומה דא"כ ג"ש למ"ל הא נ"ל מדאתקש תרומה לביכורים וי"ל

בד"ה דפסח וכו' איכ' למפרך מה למעש' וכו' עכ"ל ק"ל נימא פסח יוכיח דאע"ג דפסח גופיה ממעשר גמר א"ש יוכיח מינה ודוקא במקום דאין למידין למד מן הלמד הוא דלא עבדי' יוכיח כה"ג וכמ"ש מהרש"א בפ"ק דשבועות ד"ט ע"ב ועיין להר' ע"י בריש קדושין עיין שם

דף ע"א ע"א בד"ה והני וכו' וצ"ל מכל ערל וכו' עכ"ל פירו' דמנ"ל דערל ישראל אסור דילמא לא מיירי קרא דוכל ערל אלא בנכרי אבל ישראל דלא מקרו ערלים מותר ותי' דלא אצט' קרא אלא לישראל דלגוים נ"ל מדמעכב מילת זכריו מכלל דערל אסור כדאמרי' לעיל מי איכא מידי דערלות דגופיה וכו' וקרא דוכל ערל לא אצטרי' אלא למתו אחיו מחמת מילה דאנוס ואין מילת זכריו דכה"ג מעכבת כמ"ש מהר"ם לובלין לעיל ע"ש ובגוים ודאי