משמרות כהונה חלק א קנד

אבל האחין חייבין עליה כרת ודוקא היא אבל צרתה אפי' בא עליה הוא בכרת ולכך לא נקט לה אלא אחלץ ועשה מאמר דהוא עצמו עשה מאמר דלא קיימא עליה אלא בלאו

עוד בגמ' והתניא רע"ק אומר וכו' מכאן קשה למ"ש התוס' לעיל דמ"ט ע"ב בד"ה סוטה דגרסי' סוטה דכתיב הויה דנ"ל מקרא דלהיות לו לאשה ע"ש דלפ"ד מאי פריך הא נותן גט ליבמתה מהאי קרא גופיה נ"ל ואע"ג דחייבי לאוין היא תפסי קדושין דכתיב הויה וכבר הק' מהרש"א ז"ל על דבריהם ממחזיר גרושתו ע"ש

ורבנן סברי האי לחודיה וכו' מכאן ק' עמ"ש בריש פרקין דמרישא דאין מאמר אחר מאמר לא יכול כרע"ק דאפי' דקדושין תופסין בח"ל דוקא קדושין דאורייתא אבל מאמר שהוא דרבנן לא תפסי ע"ש דלפ"ד הכא דקאמר במאמר יבמין לא הוו קדושין אלא מדרבנן ואפי' האי לחודיה והאי לחודיה קאי מ"מ לא חיילי קדושין דרבנן אח"ל ואין לו' דס"ל מאמר דאורייתא כב"ש דא"כ נוקמה לפליגתייהו דר"י ורבנן במאמר דאוריי' או דרבנן ולכ"ע האי לחודיה והאי לחודיה קאי

תוס' בד"ה בעודר וכו' אלא בסתם איירי וכו' עכ"ל לפ"ז ניחא מאי דקאמר אביי אב"ע דאמ"ל התקדשי לי במאמר יבמין דעד השתא בסתם איירי

דף נ"ג ע"ב בשלמא חלץ ועשה מאמר וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ודבריו תמוהים דחלץ ונתן גט בחלוקת ב' יבמין ויבמה א' וב' יבמות ויבם א' צריכה לגופה לאשמועי' דלא גזרינן גט אחר חליצה אטו גט קודם חליצה ודוקא בחלוקת יבם א' ויבמה א' הוא דל"צ משום דלא אהני מידי גט דמחמת החליצה כבר נאסרו קרובותיה משא"כ בב' יבמין ויבמה א' וב' יבמות ויבם א' וכן בעל ועשה מאמר

דף נ"ד ע"א גמ' יבמה יבא עליה מצוה וכו' והא אפיקתיה וכו' מכאן תשו' למ"ש הרדב"ז ח"ב סי' נ"ו דמצות יבום קודמת חליצה אינו אלא מדרבנן ע"ש ומהכא מוכח דקדימה זו מדאורייתא היא

ע"ב פירש"י ובשלישית וכו' דתנן נושאין וכו' עכ"ל אע"ג דהתם בר"פ נושאין מוקי לה הגמ' דוקא לאחר מיתה וע"ש בתוס' והכא מחיים איירי התם לענין לכתחילה אבל אם כנס אין מוציאין אפי' מחיים והכא בכנס עסקי' הכא דגם הוא אנוס אפי' לכתחי' שרי

דף נ"ה ע"א גמ' ת"ל ערות אחיך היא ק"ק למ"ל קרא באחותו אפי' מן האם נילף מאשת אח דהא ודאי דמי לאשת אח טפי מדודתה ועיין בפ"ק דמכות דף ה' ע"ב

תוס' בד"ה לישתוק וכו' אבל השתא דכתיב העראה וכו' עכ"ל לפ"ז א"צ להיקש' דר' יונה דלעיל דאיתקשו כל העריות לנדה להא מילתא דהעראה אלא בקרא דנדה סגי לגלויי דלא ילפינן חייבי לאוין משפח' דבעי גמר ביאה דא"כ לישתוק קרא משפח'

דף נ"ו ע"א פירש"י בד"ה אשלא כדרכ' וכו' וגמר ביאה ביאה מיבמה וכו' עכ"ל עיין רש"ל דמחק כ"ז מפירש"י וטעמו משום דבעריות לא כתיב לשון ביאה אלא ל' קיחה וע"כ צ"ל וגמר קיחה קיחה מיבמה ול"ק מ"ש עליו מהרש"א ז"ל ע"ש

גמ' משתמרת לביאה פסולה דאוריית' יל"ד דמשמע דוקא דאוריית' וכן איתא בהדיא לקמן דנ"ח ע"ב ע"ש ומתני' קתני חלוצה שהיא דרבנן

דף נ"ז ע"א תוס' בד"ה אביי וכו' ומייתי אפצוע דכא וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דא"כ דמודה אביי דטעמא דלא ידעה משום שכבר אכלה מאי קאמר דאלת"ה בת ישראל שנשאת לכהן וכו' דהא ע"כ דטעמא הוא משום דפקע קנינו כדאמר רבא דאל"ה קשיא מ"ש מלא ידעה דאוכלת מטעמא דכבר אכלה וי"ל

ע"ב בד"ה רב וכו' וחופה דלאחר קידושין נמי. ל"מ בפסולות לשמואל וכו' עכ"ל והיינו לענין ארוסה שכבר אכלה בהגעת זמן למשנה א' וכמ"ש לקמן ולא מסתבר נמי לאוקמ' בארוסה וכו' וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

דף נ"ח ע"ב גמ' כשמואל דאמר לא קנה וכו' כ' מהרש"א בתוס' דלפי' ב' שפירש"י צ"ל דחופה שאחר ביאה מהניא מיבמה ובעי' חופה איירי דאל"ה לשמואל כיון דלא קנה ליורשה וליטמ' לה וראי לא עדיפא מארוסה ע"ש והוא תימה דלמאי דמוקי לה כב"ש אינו יורשה ואין מטמא לה כדאי' בגמ' לעיל דלא עדיפא מארוס' והביאו רש"י בשמעתין ואפ"ה מהני בלא חופה וה"נ י"ל לשמואל הן אמת שדברי מהרש"א מוכרחים דבגמ' בסוטה בפ' ארוסה מבואר דלשמואל אינה שותה והתוספות לא כ' דבהא מילתא נמי דלא כשמעתין וע"כ דהכא בחופה איירי אבל ההכרח שהכריח מדאינו יורשה ומטמא לה אינו מוכרח וכמ"ש איברא דיש להבין אמאי לב"ש שותה והא מבואר בגמ' לעיל דלא עדיפא מארוסה וצ"ל דלפי' ב' של רש"י ס"ל להגמרא בשמעתין כרבא דס"ל דמאמר לב"ש עושה ס' נשואה כמ"ש התוס' לעיל דכ"ט ע"ש ומן הס' שותה שפיר ומה שהק' מהרש"א ז"ל במאי דפריך א"ה היינו ארוסה עיין להריטב"א מה שתרץ למה שהק' אפי' קמה דרש"י כי מוקי כב"ש אמאי קרי לה שומרת יבם ע"ש ודוק

דף ס"א ע"ב תוס' בד"ה וכן וכ' הוכיח שהיתה בת י"ד שנה עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל שלא הביאה ב"ש עד אח"כ ע"ש ומאי דקרי לה נערה אע"ג דהיא בת י"ד שנה וחצי לא הויא נערה עד שתביא ב' שערות ועפי"ד ניחא לי מאי דק' במגלת אסתר דכתיב ובהקבץ נערות הרי דבשעת הקבוץ קרי להו נערות והא קי"ל דאין בין נערו' לבגרות אלא ששה חדשים וא"כ היכי קרי לה נערה אחר עבור ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים דכתיב ובזה הנערה באה ועפי"ד מהרש"א ניחא: פירש"י בד"ה בש"א וכו' אבל לא זכר ונקבה עכ"ל משמע דלב"ה דס"ל זכר ונקבה מודו דבב' זכרים נמי סגי וכ"כ הפו' ולפ"ז מאי דפריך וב"ה נילף ממשה היינו דנבעי דוקא ב' זכרים כמו משה ולא זכר ונקבה ועיין למהרש"א בגמרא שכ' דלענין פו"ר מסתבר למילף מברייתו של עולם ולכך דנין אפשר משאי אפשר ע"ש ולפ"ד מאי דפריך וב"ה נילף ממשה ק' דהא מסתבר למילף מברייתו ש"ע וצ"ל דה"פ איך משה עשה כן כיון דלא קיים פו"ר ולשון נילף ממשה ל"ד ולפ"ז צ"ל דלב"ה דוקא זכר ונקבה הוא דקיים פו"ר דלא כדמשמע מדברי רש"י ז"ל

דף ס"ו ע"א תוס' בד"ה עבדי וכו' כמו