משמרות כהונה חלק א קנג

רצו שניהם קאמר דאפי' היא אינה רוצה אין כופין כל שאין נותנת אמתלא אלא ר"ל דידעי' דדבר דניחא לתרווייהו הוא דכיון דליכא אמתלה ודאי ניחא לתרווייהו ועיין להריטב"א ז"ל

דף מ"ב ע"א גמ' אלא משום דחסה וכו' הא דלא אוקי טעמא דהבחנה משום דחסה משום דכיון דספק שמא בנו חייס עליה ועיין להריטב"א ז"ל

ע"ב תוס' בד"ה ר"י וכו' ומיהו מ"ש ראיה וכו' אינה ראיה וכו' עכ"ל ק"ק להגי' דגריס בבריי' ר"י מאי קא' דיחידא' פליג עליה נימ' דר' יוסי מתיר ארוסה לינשא ונשואה ליארס אבל ברדופה כיון דנשואה היא מודה דלא פלוג בין נשואה לנשואה וס"ל כר"מ דהא מסתבר ברדופה יותר כמו שנראה מדבריהם דכ' כ"ש ברדופה וכו' וי"ל

בד"ה סתם וכו' מ"מ חשיב כרבים וכו' עכ"ל נר' דה"ט דחשיב כרבי' משום דדעת רבי מסכמ' עם ההוא תנא מדסתם כותיה ודוקא בההיא דביצה דסתם כר"ש אבל כאן דסתם כר"מ אינו מוכרח דדעת ר' כן רהאי דסתם כותיה משום דאורחיה למסתם כר"מ דסתם משנה ר"מ ומאי דמק' התוס' מההיא דפ' המוציא היינו משום דהגמ' שם לא פריך אלא מכח סתם משנה ולא משום לתא דרבים אתי עלה ועיין מהרש"א ולהרא"ש במס' שבת דקכ"ד ע"ב ע"ש

דף מ"ב ע"ב בד"ה היא וכו' השתא ממזר הוי וכו' עכ"ל ה"ה דהימ"ל דרע"ק יליף מאלמנה ונכרי ועבד וכמ"ש התוס' לעיל דט"ו ע"ב בד"ה מה ע"ש דמ"ש שם לר"י משום דאלמנה ונכרי ועבד הוי ממזר ולא ילפי' מנייהו הכא גבי מחזיר גרושתו נמי הוי ממזר לרע"ק וילפי' שפיר מאלמנה ונכרי ועבד

דף מ"ה ע"א גמ' מאן ה"מ רבי וכו', ק"ק כיון דאין מוכרח דר' הכי ס"ל אלא משום דשמעי' דרבי אמר הכי מאי אתא ר"י לאשמעי' והול"ל משמיה דר' וי"ל

זו שאיסורה שוה בכל וכו' משמע דאכותי נמי קאי וק' למ"ש התוס' לעיל די"ו ע"ב דבביאת כותי ליכא איסורא דאורייתא היכי שייך למילף ק"ו בכ"הג גם מכאן נר' להוכיח דעבד לב"ח איסור' דאוריי' לכ"ע ועיין למהריט"א בס' קהלת יעקב סי' ד"ן ובמ"א הארכתי בזה

דף מ"ו ע"ב תוס' בד"ה כי פליגי וכו' ורע"ק סבר מדמעטיה וכו' עכ"ל ק"ק הא התם אמרי' מבע"ל לגר ולקטן שנולד כשהוא מהול והשתא מנ"ל לרע"ק למילף מההוא קרא דאינו גר נימא דאתא קרא לקטן וי"ל דתושב ושכיר כתרי קראי הוו ודרשי' לגר ולקטן ולפ"ז צ"ל דערבי וגבעוני תרי נינהו ולא ילפי' חד מחבריה דהא לעיל מזה אמרי' דאתא קרא לערבי וגבעוני ועי"ל דהגמ' דקאמר שם לגר ולקטן או קאמר והוי כמו ואבע"א ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל די"ל דהגמרא כאן אזיל לפום האבע"א דאתא לקטן ומ"ש מהרש"א ז"ל דהול"ל וכן היה ר"י אומר כדבריו של רע"ק ע"ש ק' דאינו מוכרח דס"ל לר"י כרע"ק די"ל דס"ל כר"א דנ"ל מג"ש אלא דס"ל מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין וסגי בתושב לג"ש ושכיר לגר ור"א ס"ל למדין ומשיבין ולכך צריך שניהם תושב ושכיר כדאי' בגמ' שם וי"ל דא"כ הול"ל במתני' דחלצה בשמאל שהביא רש"י שם וכן היה ר"י אומר כדבריו ולפמ"ש דאצט' תרי קראי לגר וקטן י"ל בלא"ה

דף מ"ט ע"א תוס' בד"ה לכתוב וכו' וכפי' ר"י צ"ל לתנא דפרקין וכו' עכ"ל כצ"ל והוא ראיה לפיר"י ועיין בתוס' לעיל בפ"ק דף יו"ד בד"ה לר"י ע"ש

ע"ב בד"ה סוטה וכו' דזנתה הפסידה וכו' עכ"ל ק"ק נימא דבאשת כהן איירי ובאונס דלא הפסידה כתובתה ואיכא לאו דטומאה ועיין לקמן דנ"ו ע"ב בתרי לישני דרבא ע"ש

דף נ"א ע"א בפירש"י בד"ה תהוי וכו' תו לא מהני ביאה וגט אבתריה עכ"ל ק"ק הא מאמר וגט דרבנן הוא ומדאורייתא ביאה שאחריהם ביאה כשירה והיכי תיסק אדעתין דלא מהני ביאה שאחריהם וי"ל

בד"ה ואילו ביאה וכו' כדתנן והבעילה וכו' עכ"ל לפירושו שלפנינו דלאו אביאה אחר ביאה קאמר כמ"ש התוס' בשמו אלא אמאמר אחר ביאה וגט הי"ל להביא ראיה מבריית' הלזו דמייתי הגמ' והא עדיפא ממתני' דברייתא קתני ומודה ר"ג אלא כיון דמשמע ליה דמתני' כ"ע היא וכמ"ש התוס' בד"ה מספקא ניחא ליה לאתויי מתני' דעדיפא מברייתא

בד"ה חולץ וכו' עצה טובה אשמעי' שלא יאסור עצמו וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל אמאי לא ניחא ליה למי' דעצה טובה שלא יפסלנה לכהן ע"ש ונ"ל משום סיפא דקתני וכן אתה אומר בב' יבמין ויבמה אחת דפליגי ר"ג ורבנן גם בזה וס"ל לר"ג דחולץ הראשון ובההיא פסולה היא לכהן משום גט הראשון וע"כ דעצה טובה היא שלא יאסור הב' בקרובותיה ולכך כתב גם ברישא כן

ע"ב בד"ה אמר להם וכו' קנייה לגמרי עכ"ל איכא למידק דלעיל בד"ה קנין כ' לאו גמור ממש ולישנא דגמ' ל"ד והיכי כ' בדבור זה לישנא דקנייה לגמרי ונ"ל דרש"י מפ' דמאי דקאמר ר"ש אם ביאת הא' ביאה היינו לגמרי ממש דמספק"ל לר"ש אי ביאת בן ט' כביאת גדול ממש וקאמר עוד אם ביאת הא' אינה ביאה הכוונה אינה ביאה לגמרי אלא כמאמר בגדול דודאי ביאת בן ט' אינה פחותה ממאמר בגדול וכ"נ מדבריו בדבור שאח"ז דלצד הא' קנין גמור ממש כביאת הגדול והשתא ניחא דר"ש לא מספקא ליה במאמר והוי כולהו תנאי דבר אחד ממש דלא כמ"ש התוס'

תוס' בד"ה אי וכו' אבל בעידי טומאה נאסרת וכו' עכ"ל והא דמשמע להו דהכא בב' עדים איירי משום דקטן ביאה דיבמה בעי עדים וכ"כ בתוספי הרא"ש ע"ש ועיין להמש"ל בפ"ב מה' יבום שנסתפק בד"ז אי ביאה ביבמה בעי עדים ע"ש ועיין למור"ם בהגה בסי' קס"ו דין ב' ולהב"ש שם ע"ש וכ"נ להוכיח מדאמרי' לקמן דנ"ו ע"א כל ביאה שאין הבעל מאכיל בה אין היבם מאכיל בה ע"ש וה"נ ביאה בלא עדים שאין הבעל מאכיל אין היבם מאכיל ואי הוי ביאה פסולה א"כ הו"ל למחשבה בריש הבעי' בהדי הנך ביאות פסולות אלא ע"כ דלא מהני כלל וע"ש בתוס' בד"ה כל ביאה מיהו יש לחלק וכ"נ מדברי התוס' לקמן דנ"ז ע"ב בד"ה וחייבין ע"ש

דף נ"ב ע"ב גמ' אר"י א"ר זו דברי ר"עק וכו' הא דלא נקט לה אריש' דמתני' אין בעילה אחר בעילה משום דס"ל כר"ל לעיל ד"י ע"ב ודי"א ע"א דאם חלץ או ייבם דוקא הוא בלאו