משמרות כהונה חלק א קנ

מוכח דאין לדייק מלישנא דאין הבן נעשה שליח להכותו דדוקא לבזותו אסור אבל לכבדו לא שהרי כשעשה תשובה מצווין לכבדו כדאיתא בר"פ הגוזל ודלא כה' ראשון לציון בנימוקיו שם בסי' רמ"א שהק' ע"ד הרמב"ם שהבאתי ונדחק בישובו גם מדברי התוס' נראה דדוקא בדידעי' שעשה תשובה אבל מספיקא דשמא עשה תשובה לא ודוקא משום חומרא דאשת איש היא דאמרינן בפ"ב דקדושין ע"מ שאני צדיק גמור חוששין שמא עשה תשובה ועיין לה' ראשון לציון שם בסי' ר"מ ע"ש

דף כ"ג ע"ב תוס' בד"ה ומ"ש וכו' ועוד דבסמוך וכו' עכ"ל מפירש"י נר' דמפרש דפריך אתרווייהו אמאי לא אמרי' שם נמי אחד חולץ ואחד מיבם ואמאי אם כנסו יוציאו ומשני הגמ' דשם אפילו חליץ חד עדיין האיסור על הב' במקומו אבל כאן כי חליץ חד לא נשאר איסור על הב' ולקושי' הב' דמ"ש במתני' אם כנסו לא יוציאו ולא אסרי' על הראשון כיון דבשעה שכנסה באיסור כנסה אפי' כי אח"כ כנס הב' לא נשאר איסור על הא' מ"מ כיון שכנסה באיסורא הול"ל יוציא ולזה משני כיון דס' הוא דאימור דידיה אתרמי ליה לכך לא יוציא וזה מדוקדק בדברי רש"י הלכך מספיקא לא מפקי' וכו' אבל התוס' מפרשי דלא ק"ל אלא ארישא אבל אאם כנסו לא ק"ל במתני' דכיון דכי ייבם הב' פקע האיסור מהראשון אף שכנסה באיסור אין מקום לקונסו להוציא ול"ד לההיא דד' אחין וכו' ומאי דאמרי' אימור דידיה אתרמי ליה בא לתרץ אמאי לא גזרי' כמ"ש בדבור שאח"ז דל"ל גזירה בכולה שמעתא מוכרח לפ' דקושי' הגמ' גם אסיפא דאם כנסו וכו' דאל"ה אמאי הוצרך הגמ' לו' אימור דידיה אתרמי ליה ועיין להריטב"א ז"ל

דף כ"ד ע"א גמ' ליהדר הגדול מפירש"י נר' דהקושיא היא מהכפייה והא דלא ק"ל להגמ' מדלא רצה הולכין אצל קטן משום די"ל דמדרבנן הוא אבל מדאורייתא כולן שוין אבל אין כופין אלא אי רמיא מדאורייתא ומאביי קשישא משמע ליה דכופין דלא רצה חוזרין אצל גדול משמע נמי הב' כיון שלגבי הג' גדול ונ"מ היכא דמת הא' ואי גריס בגי' התוס' מתיישב טפי ויותר נר' דהקושיא מהולכין אצל קטן ומ"ש בגמ' לשון ליהדר ופירש"י כפיה משום דקושט' הוא דאף לענין כפיה כופין וכ"נ מדברי מהרש"ל שהבין כן ע"ש

ע"ב גמ' אמר רב ובעדים עמ"ש בזה בחי' בא"ה סי' א'

דף כ"ה ע"א מתני' הרגתיו וכו' הטעם מבואר בגמר' משום דפלגי' דיבוריה וכ' הרשב"א בתשו' סי' אלף רל"ז דוקא באומר אשתך זנתה עמי פלגי' דבוריה דזנתה ולא עמו אבל כי אמר אני זניתי עם אשתך לא פלגי' דבוריה כיון דאינו מתפרש דבורו בהכי והרגתיו דפלגי' דבוריה היינו ר"ל דהרגו באונס או בשוגג ע"ש ומדברי הרא"ש בספ"ק דמכות גבי אילעא וטוביה וכו' נר' בהדיא דמפרש דפלגי' דיבוריה שלא הרגו אלא אחר וא"כ חולק בדינו של הרשב"א ז"ל ועיין לה' נודע ביהודה מ"ק חא"ה סי' ע"א עש"ב

ע"ב תוס' בד"ה טעמא וכו' הך תנא לא ס"ל כוותיה דחד ודאי וכו' עכ"ל בפרק מצות חליצה דק"ד ע"ב תנן ר"ש ור"י הסנדלר מכשירין ונראה מפירש"י שם דבשנים הוא דמכשירין וג' מחלוקת בדבר ע"ש ולפ"ז אכתי ק' דנוקמה כהנהו תנאי דמכשירין בב' אך התוס' אולי לשי' בדק"ה ע"ב בד"ה ר"ש וכו' ע"ש שנר' מדבריהם דר"ש ור"י הסנדלר מכשירין בחד וק"ק לפ"ז מ"ש בגמ' בדק"ד ע"א אלא יחידי ק"ל איך עביד ביחידאה ולפ"ד התוס' אמאי קרי להו לתלתא תנאי יחידאה

דף כ"ו ע"א בד"ה אי הכי וכו' דרי רבות' טפי וכו' עכ"ל ולא מסתברא ליה להגמ' למי' דקושטא הוא כיון דחדא מנייהו לא חזיא ליבומי ליכא ביטול מצוה ומ"מ רבות' מיהא הוי: ע"ב בד"ה למיתה וכו' ומאי קושיא וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל למאי דאמרי' לעיל מזה דחיישי' למיתה ורבנן לא חיישי למיתה שם ביומא אפי' למיתה דחד די"ל הא דלא חיישי התם משום דאין לדבר סוף וכ"נ מתירוצם ועיין להתוס' לעיל די"ח ע"א בד"ה דילמא שהק' לרבנן ע"ש וק' ימא משום דאין לדבר סוף וי"ל: דף כ"ז ע"א גמ' לדברי האומר אין זיקה וכו' ואיכא לא מ"ל ע"ד שהק' התוס' ברב לעיל בד"ה לדברי. וכו' משום דשמואל אמר לעיל די"ח הלכה יש זיקה ע"ש

פירש"י בד"ה לעולם כו' ולא גזרו חכמים אלא באחות זקוקה עכ"ל משמע מדבריו דלא גזרו כלל וא"כ ק' יבומי נמי תתיבם כדפריך לב"ש גם מפירש"י לעיל בד"ה חלץ מבואר דאין מתיבמת שכ' ואע"ג דצרות נמי אי בעי מיבם ל"מ מיבם וכו' ע"ש וע"כ אליבא דר"א קאמר ונ"ל דכמ"ש שמואל חלץ לצרות וכו' נכלל נמי אם חלץ תחילה לאה ואח"כ חלץ לצרת רחל וע"ז קאמר דלא נפטרו אחיות וכמ"ש התוס' בד"ה אי הכי ע"ש ובזה אי בעי ליבם צרת רחל אחר חליצת לאה ל"מ ליבם דהו"ל צרת קרובת חלוצתו ולכך לא קאמר תתיבם אבל בלא חלץ ללאה תחילה אה"נ דמתיבמת צרת רחל דהו"ל צרת אחות זקוקה ולא גזרו ורש"י בד"ה חלץ דכ' ל"מ מיבם בחלץ ללאה תחילה איירי וקאמר אע"ג דלא מצי מיבם מיהו קל איסורא משל אחיות כיון דאחיות נאסרו משעת נפילה אבל צרה לא נאסרה אלא אחר חליצת לאה כנ"ל ליישב פירש"י לפי חומר הנושא

דף כ"ח ע"ב גמ' ואי אשמעי' הכא אדרבה תרווייהו מוכחי וכו' כתב מהרש"א ז"ל דהומ"ל דהו"א משום דליכא למיגזר וכו' אלא משום דהא שמעי' מיהא דלעיל בפ"ב ע"ש והוא תימה דההיא דלעיל ליכא למגזר ואי כוונתו דלא אצט' לסיפא דהכא דשמעי' לה מההיא דפ"ב הרי כבר כ' התוס' בד"ה אבל דההיא דבפ"ב מוכחא מדאינא מתייבמת ולא חולצת ע"כ נר' דאצט' להאי צריכותא דתרווייהו מוכחי דלא תקשה למ"ל ההיא דבפ"ב הא שמעינן לה מסיפא דהכא וכיון דמ"מ צריך להאי סברא דתרווייהו מוכחי נקט לה שפיר גם לגבי רישא

דף כ"ט ע"א פירש"י בד"ה מיגמר ולא אתי למישרי אחותו זקוקה דעלמא עכ"ל ר"ל דאחות ערוה מתייבמת ולא גזרי' שמא ייבם אחות זקוקה בעלמא דערוה מיגמר גמירי לה וידעי דלא הוי אחותה אחות זקוקה ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

בד"ה אלא מאמר וכו' שלא תאסרנה לזו וכו' עכ"ל

ק"ק דכאן בסברת ר"א דחי לצרה גם מחליצה ולקמן בדברי ר"א דס"ל דוחה ומשייר ובעי חליצה לצרה הוא דלא נ"מ אלא לענין שלא תאסרנה לזו כדפירש"י לקמן: