משמרות כהונה חלק א קמט

שני לן וראיתי לה' נודע ביהודה מ"ק חא"ה סי' כ"ו שכ' דאפי' מאן דאסר אשת חמיו לא אסר אלא בחיי אשתו אבל כי מתה אשתו שריא אשת חמיו וטעמא טעים דכיון דאשת חמיו משום חמותו היא לא גזרו אלא בחיי אשתו דחמותו בשריפה אבל אחר מיתת אשתו דחמותו וגופה ליתא בשריפה כמ"ש הר"מ בפ"ב מה' א"ב לא חמירא כולי האי ולא גזרי' אשת חמיו אתו חמותו ועפי"ז דן דגם בקורבא דשניות דמכח חמיו כי מתה אשתו אשתרו ליה ע"ש שהאריך בזה ואף דאח"כ הק' ע"ז מ"מ יראה הרואה דלדעת הרמב"ם ניחא ליה שפיר ע"ש ומעתה ניצול מהרש"ל ז"ל ממה שהק' ע"ד מהרש"א ליפשוט מהכא דאין לה הפסק כיון דבשינוייא דגמ' ניחא שפיר והתוס' לא הוק"ל אלא דהמקשה אמאי לא הקשה גם מזה ומ"ש מהרש"א בתחילת קושייתו ע"ד מהרש"ל ז"ל לדברי התוס' דלקמן דהבעיא גם בשלישי שבבתו מאי קמבעיא ליה הא אסיר כה"ג וכו' ע"ש דבריו בלתי מובנים דמאי אולמה דג' דר"ח מרביעי ותק"ל ב"ד דר"ח מאי מבע"ל כה"ג וזו היא קושייתו שהק' אח"כ ליפשוט מהכא ע"ש ונ"ל בכוונתו דהנה הריטב"א לקמן בבעיא דאין לה הפסק דחה דברי התוס' וכ' דלא מבע"ל אלא ברביעי אבל בשלישי ודאי דאין לה הפסק דהוי כמו אם אמו למ"ש למעל' מלמטה ע"ש ודעת התוס' היא דאין לדמות גזירות חכמים דאפשר דכך נר' לחכמים דלמעלה אין לה הפסק ולמטה יש לה הפסק והשתא מק' מהרש"א שפיר דלפ"ד מהרש"ל דמדמי אם אם אם חמיו לאשת חמיו ואף דזה דאורייתא וזה דרבנן מ"מ כיון דחד דרי שוין הן וכי היכי דאשמועי' באשת חמיו דאף דבתה אסורה היא מותרת ה"נ הו"ל לאשמועי' באם אם וכו' דה"נ הוה ס"ד דאסירי כמו אשת חמיו ה"נ ודאי בג' דר"ח ודאי דאין לה הפסק כמו דרי מלמעל' דאמו והיכי מבע"ל בזה בכוונתו ודוק. אך מ"ש מהרש"א דמדברי התוס' נראה דהבעיא בבת אשתו וכו' ק' דהא לאו מתורת התוס' למדנו דהגמ' קאמר בהדיא שלישי ורביעי אין וכו' ועיין להריטב"א שם

ע"ב בד"ה לא וכו' ועוד מדפשיט מינה וכו' עכ"ל מלשונם נראה דבאו לאוכוחי דטעם גמור הוא ולא סי' דאי סי' נוקמה בכלתו ולא תפשוט דאף דכללא כייל אין למידין מן הכללות אלא ע"כ טעם גמור ואף דבכלת בתו איירי מ"מ תפשוט הבעיא דחד טעמא הוא מיהו ק' דא"כ הגמ' אמאי לא פשיט הבעיא עד דמייתי מילתא דרבא דפריך וכללא הוא וכו' דנר' מזה דאי מיתוקם מילתא דר"י בחד מהנך גווני דפריך רבא מפשט הבעיא אף דחד טעמא הוא דמסקנ' דהתוס' דטעם גמור הוא ולא סי' ואפשר לו' בכוונתם דאי טעם גמור הוא פשיט שפיר דלא מצי לאוקמ' בכלת בתו דכלת בתו א"צ לההוא טעמא דבלא"ה אסירא משום כלת בנו שו"ר דהא ליתא דמטעם כלת בנו לא אסירא אלא כי אית ליה כלת בנו כגון כלתיה דבר ציתאי ולכך אצט' לטעמא דכל שבנקבה דמההוא טעמא אפי' לית ליה וכמ"ש הריטב"א ז"ל ע"כ נד' עיקר דמ"ש מדפשיט ט"ס וצ"ל ועוד דפשיט וכו' ולא באו לאוכוחי דטעם גמור ולא סי' אלא באו להקשות קושי' אחריתי דאמאי לא קאמר עוד כלת בתו וכ"מ בתוספי הרא"ש ז"ל ע"ש

בד"ה ר"א וכו' וביום שמת רבא וכו' עכ"ל לא ניחא להו למי' דמרי בר איסק האריך ימים הרבה והרמב"ם ז"ל בהקדמתו כ' רב אשי קבל מרבא הפך הגמ' דקאמר ביום שמת רבא נולד ר"א ועיין להב"ש בתשובותיו שכ' דתרי רב אשי הוו ולפ"ז אצ"ל תרי מרי בר איסק

דף כ"ב ע"א גמ' כיון דלענין יבום מיפטר וכו' ק"ל לפ"ז מאי מקשים התוס' לעיל די"ז ע"ב אחוה נילף אשת אחיו שלא היה בעולמו אחוה מבני יעקב נימא כיון דלענין מיפטר בהניח אשתו מעוברת פטר דנ"ל מעיין עליו או מלא ימחה כמ"ש התוס' לקמן דל"ה ע"ב מיזקק נמי זקיק ובמעוברת הוא דאצט' קרא לעיל כמ"ש התוס' לעיל שם בד"ה אשת ע"ש

תוס' בד"ה מי וכו' וי"ל דאי מהתם וכו' עכ"ל : ק"ק דא"כ מאי קאמר מהו דתימא נילף אחוה וכו' הא מרישא ש"מ דלא בעי' כשרים ואמאי אצט' סיפא ואין לו' דהוה ילפי' אחוה מבני יעקב מה להלן שניהם שוין אף כאן שניהם שוין דא"כ לא מק' התוס' בדבור שאח"ז מידי וצ"ל דאמתני' לא ק"ל דכיון דממזר צריך להשמיענו דלא נילף אחוה מבנ"י ניחא ליה לתנא למתני כל ענייני נזיר

בד"ה פשיטא וכו' דמשום האי טעמא אצט' בן וכו' עכ"ל א"כ למ"ש התוס' לקמן בד"ה בן דבת כ"ל מאין לו עיין עליו א"ש דבריהם כאן דר"ל דא"כ ק' בנו דסיפא למ"ל פשיטא ועיין להתוס' בדבור שאחר זה עיין שם

ע"ב גמ' לחייבו על אחותו וכו' פירש"י ז"ל דלאנוס' אצט' דנשואה נ"ל מבת אשת אביך והק' הריטב"א ז"ל א"כ מנ"ל לחייבו ב' ותירץ דאחר דכתיב אחותך ידעי' גם נשואה ומעתה אייתר אשת אביך לחייבו ב' ע"ש ותמהני דאכתי אמאי פירש"י דלנשואה לא אצט' נימא דאתי קרא גם לנשואה כי היכי דלייתר בת אשת אביך לחייבו ב' דאי לאו אחותך הוה מוקמי' בת אשת אביך לאחותו בת אביו ובת אמו ע"כ נראה דאף דאתא קרא דבת אשת אביך לאחותו בת אביו ובת אמו מ"מ שמעי' נמי דחייב ב' אף דלא מייתר קרא מ"מ תרי לאוין איכא ודוקא לריב"י דאיכא מיעוטא דאחותך היא הוא דלא מחייב ב' דבהכי ניחא נמי דפריך הגמ' ור"י ברבי יהודה מ"ט ומשני דאחותך היא מיעוטא ולא משני דאצט' בת אשת אביך לדרשא דמי שיש לו לאביך אישות כדלקמן ועפי"ה ניחא דמ"מ שמעינן דחייב ב' אף דלא מייתר וא"צ לדחוק דדרשא דלחייבו ב' מסתבר טפי למדרשא יותר מדרשא דמי שיש לו אישות

עוד בגמ' א"כ לכתביה רחמנא וכו' ק"ק מנ"ל לריב"י בעלמ' דאין מזהירין מ"ה נימא דאתא אחותך היא למיעוטא דלא לחייבו ב' ולחייבו לאחותו בת אביו ובת אמו ובפ"ג דמכות די"ז ע"ב מוכח דליכא למ"ד מזהירין מ"ה וי"ל

כתב הריטב"א ז"ל דבבהמ' דל"ל סי' טהרה מזהירין מ"ה משום דאיכא לאו הכא מכלל עשה ועיין לה' המגיד ברפ"ב מה' מ"א ע"ש

תוס' בד"ה כשעשה וכו' התם כשעשה תשובה וכו' עכ"ל ק"ל לפ"ז מאי פריך הגמ' בפ"ב דמכות די"ב ע"א והאמ"ר בר"ה לכל אין הבן נעשה שליח וכו' נוקמה להנך ברייתות דהבן נעשה גואל הדם ואין נעשה בלא עשה תשובה אלא ע"כ דאפי' בלא עשה תשובה אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו דאף ע"פי שאינו נהרג איסורא איכא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ממרים ופ' הטוש"ע סי' רמ"א א"ה עיין להריטב"א בחי' שם במכות מה שתי' ע"ש וצ"ע

ודע דמדברי התוס' הללו דמוקי לה כשעשה תשובה