משמרות כהונה חלק א יד

דף ה' דקאמר כדאית ליה בהמה לנכרי לא עבר היינו מדאוריית' ולצד דמשו' הרווח' אסור מדאוריית' משום לא ישמע על פיך ועיין בחי' שם ועיין להרשב"ץ ח"ג סי' קל"ג

בד"ה בר וכו' דאין לך דבר עומד בפני פ"נ וכו' עכ"ל אפי' למ"ש הרמב"ם בכ"ב מה' שבת דשבת דחייה היא אבל פ"נ מ"מ קשיא דא"ל באפש' לעשו' ע"י גוי מיירי והגמ' בפ' "מ דקאמר אי בחולה שיש בו סכנה שרי לכתחי' היינו למ"ד הותרה דד"ז תליא בפלוגת' דטומ' הותרה או דחויה כמ"ש הכ"מ שם והכא למאי דקי"ל דחויה דבאפשר על ידי גוי חיוב חטאת נמי איכא למ"ד דחויה דלמ"ד טומאה דחויה מדאוריית' הוא

בא"ד וצד נחש מיירי בדליכא סכנה וכו' עכ"ל ק' דא"כ מאי קאמר הגמ' בפ' ח' שרצים הצד נחש ממאי דפטור ומותר דתנן כופין קערה וכו' דלמא ההיא דכופין קערה בדאיכא סכנה מיירי וי"ל דא"כ בסיפ' דההיא דכופין אמר ריב"ג חוששני לו מחטאת

בד"ה בעשותה וכו' אך ק' דבפ' המצניע וכו' עכ"ל נ"ל די"ל לר"מ דס"ל התם דשנים שעשאוה חייב ותרי מיעוטי כתיבי חד לזה עוקר וזה מניח וחד ליחיד שעשה בהוראת ב"ד ודאי דיחיד שעשה בהוראת בית דין מסתבר טפי למעוטי מזה עוקר וזה מניח שהרי לרבי שמעון שם סבירא ליה יחיד שעשה בהוראת בית דין ל"צ מיעוטא דאנוס הוא כמ"ש התוספות שם וזה עוקר וזה מניח צריך מיעוטא וא"צ לר"מ נפש אחת ליחיד שעשה בהוראת ב"ד ובעשותה שהוא מיעוט אחרון לזה עוקר וזה מניח וברייתא דשמעתין אתיא כר"מ אבל ברייתא דהתם כר"י ור"ש דממעטי שנים שעשאוה ולגבי אנהו אנהו זה עוקר וזה מניח מסתבר למעוטי טפי ולכך ברייתא דהתם דריש בעשותה לשנים שעשאוה

ע"ב גמ' דכ"ע ככרמלית וכאן למטה מעשר' וכו' כ' מהרש"ל ז"ל ה"ה דהומ"ל דכ"ע לאו ככרמלית וכאן למטה מעשרה וכו' ומיירי משחשיכה ע"ש וק' דא"כ מאי קאמרי התוס' בד"ה ואבע"א דהוצרכו לומר כאן משחשיכה וכו' כדי שלא נפשוט בעיא דאביי הא בשינויא קמא נמי לא נפשוט בעיא דאביי די"ל כ"ע לאו ככרמלית ומיירי מבע"י כדי שלא נפשוט בעיא דרב בבי וכמו שכתבו התוספות באוקמתא דכאן בשוגג וכו' דמיירי מבע"י

שם גמ' ומדלא משנינן וכו' הא דלא מוכיח משינוי' גופיה דמשני משחשי' קנסו ולא חשו לאתי' לידי חיוב חטאת מלבד מ"ש התוס' י"ל דמשינויא גופיה לא תפשוט בעיא דרב' רי"ל דדוקא הכא דהוא יזהר כדי שלא יתחייב חטאת אבל בבעיא דרב' ממילא אתי לידי חטא' וכמו שכן הק' הריטב"א בחי' אבל מדל' משנו איפכ' מוכח שפיר דאי יש סברא זו דחיישי' לחיוב חטאת אמאי לא משנו נמי איפכא אלא ע"כ דליתא לסברא זו כלל

שם פירש"י בד"ה מי קנסו וכו' הואיל והתחיל באיסור וכו' עכ"ל ק' הא לאוקמתא זו דכ"ע ככרמלית אפי' מבע"י דהתחיל בהיתר אסור וכדפירש"י גופיה בסמוך וי"ל דרש"י מפ' דתרי בעיי אינון את"ל לאו ככרמלית מי קנסו

שם תוס' ד"ה מהו וכו' לענין רשות שהגוף שם וכו' עכ"ל לאו דוקא הרשות גופיה דהא אפילו לחצר אחרת אסור אלא לענין רשות הדומה לרשות שהגוף שם

שם ד"ה מי קנסוה וכו' או מבע"י עכ"ל כ"ה מהרש"ל ז"ל אבל מהרש"א ז"ל הוכיח מדברי התוס' לקמן דאפי' בשוגג ומבע"י אסור אי אמרי' ככרמלית והפנ"י כ' דלא כ"כ התוס' לקמן אלא לרשב"א דלא נפשטה הבעיא אבל לר"י דנפשטה הבעיא א"צ לאוקומי אוקמת' דשוגג ומזיד מבע"י אלא משחשיכה ואה"ן דנפשוט בעיא דרב' דבשוגג לא קנסו ובמזיד קנסו ע"ש ועפי"ז ניחא מה שע"ק ע"ד מהרש"ל דלאוקמתא מבע"י ומשתחשך ע"כ במזיד מיירי דאי בשוגג ומבע"י אפי' אי בכרמלית מותר לפ"ד מהרש"ל וא"כ מאי קאמר תפשוט דרבא הא ממזיד לא תפשוט דהתוס' מחלקים כפירש"י בין זו לזו וכמ"ש מהרש"ל גופיה בד"ה בשוגג ולפי"ה ניחא שפיר דלא כ"כ מהרש"ל לקמן אלא לדברי התוס' שם דקאי לפירשב"א אבל ר"י ס"ל דתפשוט ואה"ן דלפיר"י לא מחלק כחילוק רש"י והתוס' כאן אזלי לפיר"י

שם ד"ה כאן וכו' מותר להחזירה למעלה וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מאי מק' התוס' לקמן דתפשוט דרב' מאוקמת' קמייתא דכאן למטה מעשרה וכו' הא הכא לא חיישי' לאתי לידי חיוב חטאת כיון דיכול להגביה בידו ולהחזירה למעלה מעשרה גם בגמר' מאי קאמר תפשוט דרב' הא שניא הכא דאפי' קנסו לא חיישי' כיון דיש לו תקנה ויש ליישב

שם ד"ה בשוגג ומיירי מבע"י וכו' עכ"ל וממזיד לא תפשוט וכו' שהרי בעיא דרב' בשוגג לפום מאי דמייתי לה הגמ' כאן ואה"ן דבמזיד קנסו ולא מבעיא ליה וא"צ למ"ש מהרש"ל ז"ל

דף ד' ע"א גמ' למאן התירו הקשה הרמב"ן ז"ל בח"י נוקמא בהזיד בלאו ושגג בכרת דחייב חטאת כדאיתא בפ' כ"ג ע"ש ולפי מ"ש לעיל דלמאן דלמאן דתני בעיא דרב בשוגג ס"ל דבמזיד קנסו ולא התירו ולא מבע"ל אלא בשוגג ניחא שפיר דליכא לאוקמ' בהזיד בלאו דא"כ קנסו דלא מבע"ל לרב' במזיד אלא בשוגג

שם תוס' ד"ה קודם וכו' והא התראת ספק

וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל אמאי לא ק"ל אמתני' לענין חטאת מתניא כדאיתא התם וחטאת תליא בכרת ולא בסקילה

בא"ד כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאני אוסרין לו וכו' עכ"ל בת"י הקשו דא"כ מאי מבע"ל כיון דכי לא יתירו לא יתחייב אמאי יתירו ותי' דזה נכנס בכלל הבעיא אי לא התירו ולא יתחייב כרת א"ד התירו דכי לא יתירו יתחייב כרת ול"ד לההיא דפסחים עיין שם ועיין במהרש"א ז"ל בד"ה ואלא ודוק

בד"ה אבל וכו' ומ"מ אינה הוכחה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהו"מ לאוכוחי מהצד הב' דאי למטה פטור במושיט מנ"ל למטה ד"ה חייב לימא ד"ה פטור ע"ש ונראה דלק"מ דהא א"נ למטה חייב במושיט הומ"ל פליגי בלמעלה ולמטה אי ילפי' זורק ממושיט וכ"ע קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא אלא ע"כ דניחא ליה למינקט לחומרא

ע"ב גמ' הדר פשט' דסבר ר"ע וכו' כ"ת גי' כל הספרים והוא ק' דר"ע לכל הצדדי' סבר כן ולפי דברי התוס' בד"ה דאמרי' א"ש

תוס' ד"ה אמרי' וכו' ולקמן בפרקין משמע דדוק' ר"הי וכו' עכ"ל הא דכתבו משמע קצת משום די"ל דההיא דלקמן דמשמע דר"הי דבתר דפשט ליה רב המנונא הבעיא דבעי ר"ח וקבלה מיניה

בד"ה זרק וכו' וי"ל דסבר ר"י וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל לחד תי' דר"י ס"ל דגם ברייתא