משמרות כהונה חלק א קמח

לא היה אומר ר"ש עלה מיבם ולר"א ר"ש ארישא וסיפא קאי אך ק' בעיקר דברי מהרש"א ז"ל דאי איתא דגזרי' בכ"הג גם בכנסה לגזור אטו ב' יבמין דמסקינן לרבי אושעיא דבב' יבמין מודה ר"ש דאסירא וההיא אפילו בכנסה אח"כ

דף י"ט ע"א גמ' ת"כ דר"פ וכו' ושנייה או חולצת וכו' הא דלא הוכיח מכאן מדלא פליג ר"ש בהא י"ל דר"ש דקאמר בסיפא הואיל ובא ומצאה בהיתר וכו' גם ארישא קאי דכיון דזיקה ככנוסה מצאה בהיתר קרי' ביה

ע"ב חלץ לבעלת מאמר וכו' מה שהק' מהרש"א ז"ל אמאי לא הוכיח מדלא קתני מיבם וכו' ע"ש נר' דל"ק דכי ייבם לא מצי למתני לא נפטרה צרתה דודאי נפטרה צרתה דהא דבית א' הם דהשתא ל"ל דגזרי' משום ב' יבמות הבאות משתי בתים כמ"ש התוס' דלא טעו אינשי בזה דהוו ב' בתים דאי הוו ב' בתים הוי אשת אחיו שלא היה בעולמו ולא הוה מצי ליבם באיסור ומדייבם ידעינן שפיר דבית אחת הן ובמה שחידש לן מהרש"א דגזרינן משום אשת אחיו שלא היה בעולמו עיין מה שכתבתי ע"ד בריש סוגיין ע"ש

דף כ' ע"א גמ' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' מכאן ק' עמ"ש הרשב"א הביאו בש"מ בכתובות ד"מ דלאו הבא מכלל עשה הוי לאו לענין דחיה ואתי עשה ודחי ליה ע"ש דהכא לאו הבא מכלל עשה דכי אם בתולה וכו' וקרי ליה עשה לדחיה וצ"ל דמ"ש כאן ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ל"ד אלא דאין עשה דוחה תרי לאויי וכ"הג אמרי' בפ"ק דתמורה לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ועפי"ז ניחא לי מה שהק' ה' שמחת יו"ט סימן לדעת הר"ב בה' א"ב דאין כ"ג נושא ב' נשים לעולם דאשה אחת ולא ב' הא הכא אי אית ליה אשה אף מן האירוסין הוי לאו ועשה והול"ל קפסיק ותני ל"ש אית ליה אשה ל"ש ל"ל אשה ע"ש ועפי"ז ניחא שפיר דהוו תרי לאוי רחיקי ואתי עשה ודחי תרי לאוי דרחיקי כמ"ש התוס' בפ"ג דמכות דט"ו ע"א דדוקא בסמוכים הוא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ע"ש מיהו דברי הרשב"א הנז' קשיין דא"כ מאי פריך במנחות דפ"ד ע"א אמאי עומר בא בשביעית לאכלה אמ"ר ולא לסחורה ומאי פריך ליתי עשה דעומר ודחי לאו דולא לשריפה וכן ק' מגמ' ספ"ק דבכורות גבי חלה ועיין לה' טורי אבן בחי' לר"ה דף ל' ע"ש

אלא מן האירוסין וכו' מק' אמאי לא פריך אגרושה וחלוצה לכהן הדיוט בהדיא ונ"ל דל"ק דגרושה לכ"ה איכא לאו ועשה דקדושים ודוקא כ"ג באלמנה הוא דליכא עשה דעשה דקדושים לא קאי אלא אמאי דכתיב בההיא פרשתא כמ"ש התוס' בפ"ב דמציעא ד"ל ע"א

ע"ב ממזרת ונתינה א"ל וכו' כ' הריטב"א ז"ל ה"ה דהומ"ל גרושה מא"ל ע"ש והוא תימה דבגרושה איכא עשה דקדושי' ואף למסקנא דליכא באלמנ' עשה דקדושים בגרושה איכא עשה דקדושים כמ"ש התוס' במציעא ד"ל ונר' דט"ס הוא בדברי הריטב"א וצ"ל חלוצה ועיין להשע"ה ה' יבום דק"י ע"ש

עוד בגמ' תנ"ה אם בעלו קני וכו' פי' תנ"ה דביאה ב' אסורה ולא אמרי' אשתו היא והא דלא מייתי ברייתא דלעיל דפצוע דכא אסור לקיימה י"ל דפצוע דכא שאני דאסור בקהל דאפי' אשתו היא אסור בה ולכך מייתי האי ברייתא דגבי איסורי כהונה מתניא וכ"מ בסנהדרין די"ט דגבי איסורי כהונה מתניא ורבא דשני לעיל דאיכא עשה דקדושה צ"ל דלא ידע האי ברייתא דקתני באיסורי כהונה אם בעלו קנו ועפ"ז ניחא מה שהק' התוס' בד"ה מיתיבי וכו' והיה בהניח מאי דאיכא למידק מאי פריך הגמרא אאוקמתא דרבא מדקתני אם בעלו קנו נימא דרבא דקאמר אפשר בחליצה ס"ל כמ"ד מצות חליצה קודמת וברייתא דאם בעלו קנו כמ"ד מצות יבום קודמת ולא אפשר בחליצה דפלוגתא דתנאי וצ"ל דטעמא מאי דמצות יבום קודמת משום הקמת זרע וכ"הג דהעראה דוקא הוא דשריא כמ"ש התוס' ליכא הקמת שם ואפי' להסוברים דשרי אפי' בגמר ביאה מ"מ ביאה ב' אסורה ואין אשה מתעברת מביאה א' כמ"ש התוס' לעיל וכיון דליכא הקמת שם לכ"ע מצות חליצה קודמת וכ"ז אחר דשמעינן מברייתא הלזו דביאה שניה אסורה אבל רבא גופיה לא ידע לבריתא הלזו דמתניא גבי איסור כהונת ויכול להיות דביאה ב' שריא ואיכא הקמת שם ואף דרבה גופיה משני גזירה ביאה א' אטו ביא"ב מסברא הוא דביאה ב' אסורה והשתא הדר ביה דגם ביאה ב' שריא ואפשר בחליצה למ"ד מצות חליצה קודמת דוקא ול"ק מבריתא דפצוע דכא והגמ' פריך ליה מברייתא דאיסורי כהונה דלא ידע לה רבא ועמ"ש בחי' בסנהדרין דנ"ג ע"א בסוגיא זו

חד אמר פוטרת צרתה כ' מהרש"א ז"ל דהיא גופה לא בעי חליצה לכ"ע דקדושין תופסין והק' אפירש"י אמאי לא פליגי בהיא גופה ע"ש קנה מ"ש דקדושין תופסין כ"נ מפירש"י לעיל גבי מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין ע"ש אך דבר תימה הוא דא"כ מאי פריך רבא לעיל ממתני' דפצוע דכא דאם בעלו קנו נימא קנו מחמת קדושין ובשלמא הכא דפריך מבעלו קנו י"ל דפריך מאידך ברייתא דקתני אם בעלו קנו וכו' ואסור לקיימה בביאה ב' מדקתני איסור בביאה ב' מכלל דביאה ראשונה בהיתירא אבל לעיל ק' ונ"ל דדייק מדהוצרך תנא להשמיענו דאסור לקיימה ע"כ ביבום איירי ואשמעינן דלא נימא כיון דבהיתיר' יבם הותרה דאי בקדושין פשיטא דאסור לקיימה דמקרא כתוב דלא יבוא פ"ד וכו' אלא ע"כ מדין יבום קנו ועיין להשע"ה בה' יבום דק"ט ומה שכ' ליישב מה שהק' מהרש"א לפירש"י אמאי ל"פ בהיא גופה דאי פליגי בהיא גופה הו"א בצרתה כ"ע דלא מפטר' משום דהוי ביאה פסולה אפי' היא לא סגי בגט אלא בעי חליצה וכדתנן בר"פ ר"ג נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ע"ש וא"כ כי אשמעי' דהיא לא בעי חליצה ידעי' שפיר דלאו ביאה פסולה היא

דף כ"א ע"א תוס' בד"ה אי הכי וכו' מאם אם חמיו ל"מ למפרך וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל בכוונתם ומה שהק' ע"ד מהרש"א ז"ל דא"כ ליפשוט מהכא דאין לה הפסק ותק"ל נמי כלת בנו וכו' ע"ש נ"ל בדעת מהרש"ל ז"ל דס"ל דלא גזרו שניות אלא בחיי הערוה וא"כ בשינוייא דמשני הגמרא הא לא פסיקא ליה מיושב הכל דלא פסיקא ליה דאי מתה הערוה מותרה השניה וכה"ג כתב השה"ג בשמעתין דכלת בתו דאסורה משום כלת בנו דוקא אי אית ליה כלת בנו אבל אי לית ליה אלא כלת בתו שרי ע"ש וה"ה אי מתה כלת בנו הוי כמו לית ליה והב"ח בסי' ט"ו הוכיח כן מדברי רש"י לקמן גבי מאי דאמרינן כגון כלתיה דבר ציאתאי ע"ש אך נר' פשוט דלא כ"כ אלא בכלת בתו דלא אסירא אלא משום כלת בנו דגם היא שניה הוא דהוי ומשום דמחלפא הוא אבל בשאר שניות דאסירי משום גזירת ערוה לא