משמרות כהונה חלק א קמז

ונ"ל לישב פירש"י דאף דהמבעי מיפשט פשיט"ל דלרבנן כיון דאיעקר איעקר מ"מ הפשטן פליג עליה בהא והוכיח זה מברייתא הלזו דכר"י ן' כיפר לא מיתוקמא דקתני היא חולצת וע"כ כרבנן ומדהיא אינה מתייבמת ע"כ דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דאי מיעקר איעקר מתיבמת שפיר כן הוא דעת רש"י ז"ל לסברת הפשטן דהשתא וכיון דשמעי' מינה דלרבנן אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכתיבה בה טומאה ואפ"ה צרתה מתיבמת ע"כ דהיא טעמא משום דדרשי' היא תועבה ואין צרתה תועבה וממילא איפשיטא לן לר"י בן כיפר דצרתה מתיבמת דדרשי' היא תועבה ואין צרתה תועב' דבהא לא פליגי ואתי שפיר הכל: תוס' בד"ה צרתה וכו' וכ"מ לקמן וכו' עכ"ל הוו מצו לאוכוחי כן מהפשטן הא דקאמר וקתני אם היה מיבם מיבם לכשירה ואי איתא דאי לרבנן אין מקרא יוצא מידי פשוטו אינה חולצת אמאי לא הוכיח מרישא דקתני אם היה חולץ חולץ לפסולה ואי אין מקרא יוצא מידי פשוטו אמאי חולץ לפסולה ומדלא הוכיח אלא מסיפא מוכח דלרבנן חולצת אפי' להצד דאין מקרא יוצא מידי פשוטו

דף י"ב ע"א בד"ה מאי וכו' וא"ת אמאי לא פריך וכו' עכ"ל דקדק מהרש"א ז"ל אמאי לא הוק"ל מצרת ממאנת ולא מיתרצא בשינויא דגמ' וכו' ע"ש ולא היא דבשינויא דגמרא ודאי מיתרצא די"ל דזו היא למעט צרת אילונית דמתייבמת ואינו מוכרח שימעט הכל אלא כיון דמיתוקם מיעוטא לחדא מילתא סגי ועיין בתוס' הרא"ש ומעתה י"ל דלא הוק"ל להתוס' אלא מצרת מחזיר גרושתו דר"ש איירי בה לעיל דבעו מיניה מר"ש ואיהו הוא דמותיב הכא אצרת אילונית אבל הנך מימרי דממאנת וצרת סוטה אפשר דלא שמיע ליה לר"ש

ע"ב בד"ה שכבר וכו' מדרבנן מפני שנראית וכו' עכ"ל לפ"ז מאי פריך מרבה בר שמואל נימא דתוך זמן ואחר זמן היינו בשנת י"ב ואחר י"ב וקודם הבאת השערות דהשתא ליתא למה שהכריחו התוספות בדבור הקודם דא"כ מצינו חמותו ממאנת וכו' משום דאי בי"ב מתה ואי אחר י"ב מדרבנן אינה ממאנת כיון שילדה נראית כגדולה ועיין מה שהק' מהרש"א ובתירוצו יתורץ קו' זו מיהו בקושיתו בלא"ה י"ל דהגמרא כאן לא הגיה אלא מכח קושי' וכיון שיתורץ בלא הגהה ניחא ליה ולכך קאמר לעולם שמא תמות והיותר נ"ל דהגמ' גופה קי"ל דתוך זמן ואחר זמן היינו הבאת שערות והתוס' בדבור הקודם נחתי לאוכוחי מנ"ל שדעת הגמרא כן וניחא הכל

דף י"ד ע"ב תוס' בד"ה פשיטא וכו' אבל הוא ראב"ש שהוא תנא וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ לקמן דפריך מבריית' דנמנעו מן הודאי אלא ב"ש אמאי נמנעו מב"ה בני חייבי לאוין נינהו וכו' מאי פריך נימא דהך תנא דברייתא ס"ל כרע"ק א"ש: דיש ממזר מחייבי לאוין ובשלמא אי ר"א אמורא א"ש

דף ט"ו ע"ב בד"ה איני וכו' לפי שר"נ מתלמידי ב"ש וכו' עכ"ל לפ"ז הו"מ הגמ' לאוכוחי דעשו ב"ש כדבריהם מדהיה חושש שלא שמרה ר"צ

דף י"ו ע"א בד"ה בני וכו' ועוד אור"י דלא תהיה וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז בגמ' לקמן דצ"ב דקאמר אי קדושין תופסין לא אתי קרא אלא ללאו ע"ש הא אפי' קדושין תופסין אתי קרא לומר דאינה מפקעת הזיקה

ע"ב בד"ה נכרי וכו' וע"כ ר"י דאמר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דגם לתי' קמא דהא בהא תליא י"ל דההיא כמ"ד אליבא דר"י הולד כשר אלא דלפ"ז הי"ל לרש"י לפ' בדר"י דלקמן דוכולן לפסול כמו לר"א וכו' ע"ש דבריו תמוהים דלר"י דנ"ל מכי יסיר ודריש ולא בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אבל בנך הבא מישראלי' שבא עליה גוי קרוי בנך ע"כ דס"ל דנכרי הבא על בת ישראל הולד ממזר דהא קרוי בנך ובבא מן הנכרית קרוי בנה וע"כ דלאו הא בהא תליא ודלא כרב אסי דס"ל הא בהא תליא לתי' קמא ואף לפי' התוס' דלקמן בד"ה ואין וכו' ע"כ דרבינא חידש דכך פי' דקרא אליבא דרבינא וע"כ אף דס"ל נכרי הבא עב"י הולד ממזר מ"מ בישראל הבא על הגויה ולדה כמוה

דף י"ז ע"ב תנן יבמתו שמתה וכו' ק"ק נימא דהא מני ריב"ב דס"ל יש זיקה ורב דאמר כרבנן דאין זיקה דלא מצינו לרב דס"ל הלכה כסתם משנה וי"ל דכיון דהא דריב"ב נשנית קודם הך סתמא הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם עיין בריש ביצה ואף לרב אשי שהביאו התוס' דמוקי סתמא דמתני' דאין זיקה מ"מ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ומחלוקת ואח"כ סתם וכ"הג הלכה כסתם כמ"ש הרא"ש ביבמות דקי"ח אמתני' דאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת ע"ש

דף י"ח ע"ב גמ' א"נ בתרי ולא יבם ולא מת אע"ג דס"ל זיקה ככנוסה והו"ל אשת החי ובלא"ה אסורה משום דבעלה הב' חי הוא מ"מ אצט' יחדו לאסור אשת אחיו שלא היה בעולמו דכיון דלא אצט' קרא אלא להיכא דהיתה חמותה מעוברת כמ"ש התוס' לעיל די"ז רע"ב ע"ש א"כ אי לאו יחדיו הו"א דחלה הזיקה גם על העובר כיון דאיתיה בעולם וא"כ הו"ל זיקת ב' יבמין ולא ככנוסה כמסקנא דשמעתין קמ"ל דאסורה על העובר וה"ה דהומ"ל בינייא אחריתי בג' אחים לבד מזה ומת אחד מהן ונשארה זקוקה לב' יבמין דבזיקת ב' יבמין מודה ר"ש דלאו ככנוסה כמסקנא דשמעתין

פירש"י בד"ה מיבם וכו' ולא אעשה בה מאמר קאי וכו' עכ"ל נר' דהיינו לר"פ אבל לר' אושעיא דחלוק ר"ש בא' בעשה מאמר נמי מיבם לאיזה שירצה מיהו לפי מה שחידש לן מהרש"א ז"ל לקמן די"ט ע"ב גבי חלץ לבעלת המאמר לא נפטרה צרתה דלר"ש א"י ליבם לבעלת המאמר משום גזירה אטו אשת אחיו שלא היה בעולמו גם לרבי אושעיא ע"ב דר"ש דקאמר מיבם לאיזה שירצה לאו אעשה מאמר קאי ונר' פשוט דע"כ לא כ' מהרש"א דגזרי' בכ"הג אלא דוקא בלא כנסה היבם אח"כ אבל בכנסה לא גזרינן כדמוכח ממאי דקאמר חלוק ר"ש אף בראשונה ואמר מיבם וכ"מ לקמן גבי ברייתא דכלל אר"ש כל שהלידה קודם וכו' ע"ש וה"ט דל"ג בכנסה משום דאשת אחיו שלא היה בעולמו ליכא לר"ש אלא בחד אחא או בתרי ולא יבם וליכא גוונא באיסור אשת אחיו שלא היה בעולמו בכנסה ולכך ל"ג בכנסה ודברי מהרש"א נר' מוכרחים בדעת רש"י ממ"ש לעיל ד"ט ריש ע"ב ר"ש פליג באשת אחיו שלא היה בעולמו ומצריך ליה חליצה ע"ש ובכל הסוגיא ליתא להא מילתא דד"ש מצריך חליצה ועפי"ד מהרש"א ז"ל ניחא שפיר ועפי"ז ניחא לי מה שהק' מהרש"א ז"ל בשמעתין לר' אושעיה דרישא לרבותא דר"ש אמאי קתני כנסה אפי' בזיקה לחודה ע"ש ולפי"ז מוכרח למתני כנסה דאל"ה