משמרות כהונה חלק א קמו

וכו' ולעולם דאתי עשה ודחי ל"ת מיהו הא ליתא דהשתא דלא ס"ד ליתא דהכשר מצוה ודאי דאתי עשה דכיבוד ודחי עשה דשבת שהרי במחמר נמי איכא עשה וכמו שכ' התוס' בד"ה נגמר וכו' ומכאן ק' למ"ש הרמב"ן לדעת הרמב"ם הביאו ה' המגיד שם דבמחמר ליכא לאו אלא עשה ע"ש

פירש"י בד"ה מאי לאו וכו' הו"א אתי עשה וכו' עכ"ל נר' מדבריו דכי איירי קרא בעשה שיש בו כרת אצט' לגופיה דלא כמ"ש התוס' לעיל בד"ה טעמא וכו' ולפ'"ז ק' מאי קאמר טעמא וכו' הא בעלמא דחי דילמא ילפי' מינה וכמו אי איירי במחמר דפריך ונגמר מינה וצ"ל דס"ל דכיון דקרא לא כתיב אלא במקום סקילה שמעי' דבעלמא דליכא אלא כרת דחי מדלא גלי אלא במקום מיתה ואכתי עליה למ"ל וכ"כ התוס' לקמן בד"ה טעמא

ע"ב גמ' לא ר' יוסי וכו' ק"ק דניפרוך ליגמר מהכ' כדלעיל וע"כ הכשר מצוה ונגמ' מכיבוד או"א ולמ"ל קרא בהבערת בת כהן וכדפריך לעיל וי"מ דהכא ליכא למיפרך ליגמר מהכא דהכא איכא עשה ול"ת ול"ל השתא חומרת כפרה דכ' התוס' לעיל בד"ה נגמר דלא כ"כ התוס' אלא למאי דקאמר הגמ' לקמן דמשום כרת הוא כמ"ש מהרש"א שם והגמר' השתא דחי דלא נימא חומרא דכפרה

דף ח' ע"א גמ' לחומרא מקשי' וכו' מכאן מוכח דהא דאמרי' בעלמא היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן לאו מכח דהוי ספק וס"ד לחומרא דאי איתא הכא אמאי אינה חולצת כיון דספיקא הוא אלא ע"כ דמדה היא בתורה ועיין להתוס' בריש קמא ד"ד בד"ה דומיא דכ"כ מכח קושי' שהק' בגמ' שם וע"ש להרשב"א ז"ל בחי'

תוס' בד"ה רבא וכו' וא"ת והא לכל הפחות וכו' עכ"ל ה' טורי אבן בחי' למגילה ד"ג ע"ב בד"ה ולאחותו כ' דלק"מ דרבא לטעמיה דס"ל שם בפ"ג דזבחים דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי אלא לגבי טומאה דדחויה היא אבל מצורע דהיתרן הוא לא ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ קשיא לרבא מהאי ברייתא דמצורע שחל ח' שלו כדפריך הגמ' שם לעולא ועכ"ל לא ס"ל כעולא דביאה במקצת ל"ש ביאה וא"כ היינו מה שתי' התוס' בתירוצא קמא ולפי תי' בתרא דרבא ס"ל כעולא צ"ל דרבא שם הק' אדרבה בטומאה מסתברא דאמרי' הואיל ואשתרי אשתרי טפי ממצורע וכיון דאפי' במצורע אמרי' הואיל כ"ש בטומא' ואתא לאפוקי מדאביי דאמר בטומאה לא אמרי' הואיל ומה שהקשו שם בבריית' דולאחותו אמאי לא מוקמי' חד קרא לגופיה למי' דכהן והוא נזיר א"מ לקרובים דסד"א דאמרי' הואיל ואשתרי כהן אשתרי נזיר ע"ש ל"ק דכהן לא אשתרי כלל בקרובים ולא הזהירה תורת בקרובים וכה"ג לא אמרי' הואיל ול"ד להני דאמרי' בהו הואיל ואשתרי אשתרי

דף י' ע"א תוס' בד"ה לעולם וכו' וא"ת ליתני א"א וכו' עכ"ל והא דלא ק"ל בשינויא דר"א קרחינאה משום די"ל דאי לא קתני ולר"א אסורה לינשא בחיי המגרש

בא"ד תדע דלא תני לוי חייבי לאוין וכו' עכ"ל ולשינויא קמא דקאמר ר' הני כללי ל"ל וד"ח תני פלוגתא הא דלא תני חייבי לאוין לר"ח משום דלא ס"ל כרע"ק אבל ר' דקאמר בפלוגתא לא קמיירי מ"ל להך שינוייא דאפילו פלוגתא דס"ל כוותיה לא קתני: בד"ה לר"י וכו' א"כ ע"כ סבר נמי דאין קדושין תופסין וכו' עכ"ל ואמתני' דפרק ד' מיתות שהביאו לעיל דס"ל לר"י קדושין תופסין לא ק"ל הכי משום דלא מוכח ממתניתין דקדושין תופסין ולא כ' לעיל אלא דאליבא דתנא דמתני' אין הכרח דס"ל לר"י אין קדושין תופסין וע"ש בגמ'

ע"ב גמ' אלא שליחותא וכו' מזה מוכח דלר"י נמי אי לאו קרא הוה בכרת כמו לר"ל כמ"ש מהרש"ל בתוס' בד"ה איהו דאי לר"י אי לאו קרא הוה שרי כמ"ש במ"כ לא הוה צריך לשליחותא לאפוקי מס' ר"ל דס"ל בכרת וכו' מדברי התוס' לקמן בד"ה חד אך ק' דמלישנא דקאמר מי איכא מידי נראה דמסברא בלא קרא הוה שרי

דף י"א ע"א פירש"י בד"ה עמד וכו' אחר חליצה או אפי' וכו' עכ"ל ק"ק לפמ"ש רש"י לעיל דלר"ש דוקא אחר חליצה וקידושין ע"כ הכא אחר קידושין דוקא מדאוקמה כרבנן

תוס' בד"ה צריך מאחר דאסירא לבעלה וכו' עכ"ל קשה מ"ש מדתנן בר"פ יש מותרות אלו אסורות לבעליהן ומותרו' ליבמיהן ע"ש וי"ל

ע"ב גמ' וחכ"א אחת זו ואחת זו אסורה אלא מת"ל וכו' פירש"י משום דכתי' והיתה לשון הויה שהיא קידושין וכיון בזה לתרץ מ"ש התוס' בד"ה לרבות וראיתי להרמב"ן ז"ל על התורה בפ' תצא שכ' וז"ל והנה הם ב' לאוין יזהיר במחזיר גרושתו משנשאת ויזהיר במחזיר אשתו שנטמאה בזנות ע"ש והוא תימה דלרבנן אפי' מן הארוסין ולר"י בן כיפר ל"ל לאו בסוטה ונ"ל דאפי' לרבנן מקראי א"י מידי פשוטו כמ"ש בגמ' בסמוך וא"כ הו"ל כתיבי תרווייהו מן האירוסין מדכתיב לשון הויה כדפירש"י ואחרי אשר הטומאה הוא נשואין אלא משום דקרא יתירה הוא כיון דמלשון הויה שמעי' דאפי' מן האירוסין ולהכי מוקמי ליה דאתא נמי לסוטה והו"ל כאלו כתיבי תרי לאו במחזיר גרושתו וסוטה והרמב"ן כיון לישב פשט המקרא וראיתי לה' ראש יוסף בח"מ סי' ל"ד דיצא לידון בדבר חדש דמן האירוסין אינו אסור אלא מדרבנן ואינו נפסל לעדות אלא מדרבנן ועפי"ז כ' לישב דברי רי"ו ונסתייע מדברי הרמב"ן עש"ב וליתא דחכמים ס"ל מדאורייתא הוא כדקאמרי אלא מה ת"ל וכו' דר"ל דכיון דאפי' מן הארוסין אסור משום דכתיב לשון הויה וכדפירש"י א"כ מה ת"ל אחרי אשר הוטמאה וכ"מ עוד לקמן בפ' האשה רבה דפ"ח ע"ב דפריך א"ה סיפא דקתני וכו' ע"ש ואי איתא דמדרבנן הוא לא פריך מידי וע"ש עוד לה' ראש יוסף שנר' מדבריו שנעלם ממנו סוגיא דשמעתין ע"ש

שם אמינא לך סוטה ודאי וכו' לפי' התוס' דדוקא טומאה דכתיבה בלשון לאו א"כ לר"י בן כיפר דליכא לאו בסוטה שפיר חולצת וק' דמאי פריך ממתני' דחולצת נוקמה כר"י בן כיפר דהשתא א"צ לדחות מאי נסתרה נבעלה וצ"ל דמ"ל דמתני' ליכא מאן דפליג ובהכי י"ל מ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה ר"ש ע"ש ואכתי ק' בגמ' ריש מכילתין דפריך ליתני סוטה מאי פריך לישני בפלוגתא לא קמיירי ואף למ"ד בפלוגתא קמיירי היינו בפלוגתא דס"ל כוותיה כמו שהוכיחו התוס' לעיל דף יו"ד ע"א ע"ש וי"ל

עוד בגמ' אמר ליה תניתוה וכו' מפירש"י נראה דפשיט לל"ב ועיין במ"ש מהרש"א ז"ל