משמרות כהונה חלק א קמה

מסכת יבמות דף ב' ע"א פירש"י בד"ה ואם חמותו וכו' ויש בכלל זה חמותו ואם חמותו וכו' עכ"ל לפ"ז פי' בתה דקרא היינו אשתו ואשה דקרא היינו חמותו וק' דבסמוך כ' דאשה היינו ע"י קידושין וי"ל

תוס' בד"ה אשתו וכו' ובתר הכי דריש לה מנדה נר' מדבריהם דעיקר ההכרח הוא מת"כ ולא מירוש' והיינו משום דמהירוש' י"ל דמערירי ממעט להו אבל בת"כ קאמר מה אחות אביו ואחות אמו וכו' והנך לא כתיב בהו ערירי ותי' דאית בהו ערירי מהיקשא דר"י

ע"ב בד"ה או וכו' והר"א מבורגוילא וכו' עכ"ל ק"ל דלפ"ד הר"א אמאי קטנה אינה מתייבמת הא ס"ס הוא דשמא אינה אילונית ואת"ל אילונית שמא היה מקפיד והו"ל אשה דעלמא וי"ל דס"ס העשוי להתברר לא סמכי' עליה כמ"ש הפר"ח בכללי הש"ס והכא עומד לברר אי אילונית אי לא אבל ק"ל לדברי הר"א דבגיטין דף פ' ע"א תנן אם הלכו הצרות ונשאו ואח"כ נמצאו אילוניות אלו העריות תצא מזה ומזה משמ' דנמצאו אח"כ אילוניות ובגמ' שם נשאו אין זינו לא דאי זינו מתייבמת ולדברי הר"א שמא לא היה מקפיד והו"ל אשת אח שלא במקום מצוה וי"ל

בא"ד אע"ג דבקדשה ע"ת וכו' עכ"ל התוס' שם בפ' המדיר לא הוק"ל אלא לפי מ"ש שם דאפי' בקדשה סתם ע"ש ונר' דס"ל דמקדשה ע"ת ל"ק דכיון דהזכיר התנאי הרי אסיק אדעתיה המום וכשנכנס' סתם מחיל התנאי אבל בקידש סתם באילונית י"ל דלא אסיק אדעתיה המים וא"צ לחלק בין אילונית לשאר מומין אלא לפמ"ש דאפי' בקדשה סתם צריך גט

בד"ה ואי אתה וכו' משמע דבקדושי קטנות נמי איירי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דס"ל דלר"מ חמותו לאח"מ בכרת ע"ש וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' א"ב וע"ש למרן בכ"מ ומאי דק"ל להר' ז"ל דבפלוגת' לא קמיירי ובהא פליגי רע"ק ורי"ש ע"ש בלא"ה ק' מאי ק"ל להתוס' דהא פליגי תנאי ארי"ש כדתנן שם בפ' בא סימן עד מתי ממאנת עד שתביא ב"ש די"א עד שירבה השחור ע"ש

בד"ה בתו וכו' היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דבקידושין לחוד לא אסירא ומ"ש בתר הכי לשון קדושין ל"ד וכ"ה בפסקי תוס' וכ"נ מדברי הטור באה"ע סי' ט"ו שכ' בת אשתו מן הנישואין ע"ש וכו' מגמ' דר"פ נושאין שהביאו התוס' בסה"ד דטעמא משום שאר ע"ש ובאירוסין ליכא שאר כמבואר בגמ' בסנהדרין דף כ"ח ע"ב ע"ש אך מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' א"ב דין ז' שכ' כיון שקידש אדם אשה נאסרו קרובותיה וכו' וחשיב בת אשתו ע"ש נראה דאפי' מן האירוסין

דף ג' ע"א גמ' ליתני אוסרות וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל וק"ק מאי פריך ליתני אוסרות כיון דס"ד דלשון אוסרות לא א"ש אחליצה נימא דלכך קתני פוטרות משום דבעי למיתני מן החליצ' ומן היבום לאשמועינן כאבא שאול כדלקמן וי"ל כיון דבמאי דתני פוטרות אתי למטעי דאי בעי מיבם כדפירש"י לא הו"ל למיתני פוטרות כדי לאשמועי' כאבא שאול

דף ד' ע"א תוס' בד"ה דא"כ וכו' כיון דהלמד נכתב במקומו וכו' עכ"ל לפי זה דלא יבא ממזר הוא משום מופנה ולא משום מוכח כמ"ש בתחלה דההוא הלמד נכתב במקומו

ע"ב גמ' ותנא דרי"ש טעמא וכו' הא דתלי לה בתדרי"ש עיין פירש"י ז"ל ואילולי פי' היה נר' יותר לפ' דמאי דקאמר הגמ' ותנא דרי"ש נמשך עם הקודם ילפי' שעטנז ותנא דרי"ש ואח"כ פריך טעמ' וכו'

תוס' בד"ה ואמר וכו' ושמעתי בשם ר"י וכו' עכ"ל ק"ק נימא דאי לאו יחדיו הוה מסתברא דתוכף תכיפה א' חיבור והו"א כלאים שרי בציצית אבל לפום קושטא דמילתא דכתי' יחדיו וממעטי' תכיפה א' אז מוקמי' לקרא דציצית בתכיפה א' ולית לן שום הוכחה דכלאים בציצית שרייה רחמנא

דף ה' ע"א תוס' בד"ה מה וכו' אבל סוגיא דשמעתין וכו' עכ"ל מה שפי' מהרש"א דאא"ע דקאמר הגמרא היינו אראשו רש"י ז"ל לא פי' כן אלא אזקנו הוא דקאמ' אא"ע ועוד דלפ"ד לא א"ש מ"ש התוס' לקמן דהומ"ל משום עשה ול"ת דהא הגמ' ידע כ"ז וקאמר דראשו אא"ע ולקושייתו נרא' דבס"ד י"ל דהאי תנא דזקנו ל"ל ג"ש דקרחה קרחה דאמרי' בגמ' בפ"ב דמכות וכיון דל"ל ג"ש בישראל דכתיב לא תשחית שרי במספריים אבל בכהני' דכתיב גילוח אסור מספריים וא"כ ל"מ לאוקי קרא בישראל דכיון דישראל דכיון דאפשר ע"י מספריים לא דחי דגילוח מצורע דבעי תער מדרשא דראשו דמוקמינן למצורע ונזיר הוא דנ"ל כדאיתא בפ' ג' מינים ע"ש וא"כ נוכל לומ' דהשתא להאי תנא דזקנו מצורע הוי במספריי' ולכך לא מוקי קרא אלא בכהנים דאפי' במספריים אסיר ודחי ליה עשה דמצורע משום דא"א לקיים בע"א

בד"ה ואכתי וכו' הוי טפי אינו שוה בכל וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז היכי ילפי' מיניה בעלמא באא"ע דעשה דוחה ל"ת השוה בכל לגמרי נימא תנהו ענין לשוה קצת וכה"ג הקשה מהרש"א ע"ד מהרש"ל בפירוש רש"י ז"ל

דף ו' ע"א בד"ה טעמא וכו' קרא דכלאים בציצית למ"ל וכו' עכ"ל מהרש"א משם הפ"י וי"ל דא"כ יחדיו למ"ל לב' תכיפות הא ידעי' מדסמך כלאים לציצית ועיין להתוס' לעיל דף ד' בד"ה ואמר ע"ש

בד"ה נגמר וכו' דילמא שאני הכא דהוי עשה ול"ת וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לאקשויי היכי יליף תנא דברייתא דאל יטמא משבת נימא שאני שבת דהוי לאו ועשה השוין בכל אבל טומאה דהוי לאו ועשה שאין שוין בכל דחי' כדילפי' לעיל מראשו וכמ"ש התוס' לעיל

בא"ד ועשה דבת כהן עדיפי וכו' עכ"ל נר' דק"ל אמאי אצט' קרא דבת כהן לא דחיא שבת הא קי"ל דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ונהי דהוה ס"ד דדחי לאו שיש בו כרת משום דמ"ל חומרא רבה וכו' אבל לאו ועשה פשיטא דלא דחי כמ"ש התוס' בדבור הקודם ותי' דהוה ס"ד דדחי משום כפרה ועיין למהרש"א ז"ל

גמ' ליגמר מהכא התוס' ר"פ במה בהמה כ' דבשבית' בהמתו ליכא אלא עשה וכ"ד הרמב"ם רפ"ך מה' שבת ע"ש בה' המגיד אבל דעת רש"י בפ"ק דע"א דט"ו דיש בו לאו כמו מחמר ע"ש ולכאורה יש להוכיח מכאן כדעת רש"י מוקי לה בהשבתת בהמתו דליכא אלא עשה וסד"א משום דהשוה כבודן לכבוד המקום דחי עשה דכיבוד לעשה דהשבתת בהמתו קמ"ל דמאי אולמיה דהאי עשה