משמרות כהונה חלק א קמג

לפמ"ש בדיבור הקודם דמשום שביעי נקטיה אמאי אצט' להא דתני רבה לאפוקי מצדוקין הא מדאצט' הא דראב"י נסתר דעת הצדוקין שהרי אי עצרת לעולם אחר השבת הו"ל ז' של טבוח ביום השבת והיכי אתי דראב"י למשרי ז' של טבוח וי"ל דהו"א לעולם עצרת אחר השבת ואצט' דראב"י דילפינן מחג הסוכות דהוו שמונה ול"ל לצדוקין תפסת מועט תפסת כדלעיל ועוד י"מ במ"ש התוספות לקמן בד"ה חולו דצדוקים מודים בחולו ש"מ וא"כ לדידהו אצ"ל כמ"ש התוס' לעיל דמשום שביעי נקטיה

דף י"ח ע"א ד"ה חולו וכו' כיון דאקרא סמכינן לא מסתבר וכו' עכ"ל משמע דוקא היכא דאיכא אסמכתא אבל בלא"ה אע"ג דהתורה התירה יש כח ביד חכמים לגזור דלא כמ"ש הט"ז בי"ד סי' קי"ז ע"ש

ע"ב רש"י ד"ה ולא הוחזק וכו' אלא לרחיצה וכו' עכ"ל כ"נ מהגמ' בחולין דל"א ע"ב דפריך מהאי מתני' לרב דמכשיר בירד להקר ואי איתא דמיירי בירד לטבול אלא דלא נתכוון לשום דבר א"כ לר"י דפליג שם קשיא דהא ל"פ אלא בלהקר ול"ק מ"ש הח"א גם מ"ש דלפירש"י דוקא בנתכוון לרחיצה אבל לא נתכוון כשר ק' דא"כ מאי פריך התם ולקמן ממתני' דהוחזק לחולין ולא הוחזק למעשר נימא דה"ק דוקא לחולין הוא דלא הוחזק למעשר אבל בלא נתכוון כשר אפי' לתרומה ועיין למהרש"א בתוס' בד"ה כאן לחולין ע"ש

ד"ה כאן לחולין וכו' והשתא אפי' נוטלן נמי וכו' עכ"ל הא דלא הקשו קושיתם אמתני' דקתני הוחזק לחולין לא הוחזק למעשר דא"כ אפי' נוטלן נמי משום די"ל דדוקא בדבר הטעון טבילת כל הגוף הוא דבעי' הוחזק לתרומה אבל בנטי' נטל לחולין מהני לתרומה ועפי"ז מה שהוכיח מהרש"א דאין לחלק בין נתכוון ללא נתכוון ממתני' דהוחזק לחולין ע"ש ליתא דש"ה דבטבילה מיירי ודע דדעת הרשב"א ז"ל דבנט"י דחולין בעי כוונה ושמעתין דאמרינן דבחולין לא בעי כוונה דוקא בטבילת ידים ועיין למהרש"ל ביש"ש ולפי"ז ע"כ דברייתא דקתני בין נתכוון בין לא נתכוון בטבילה מיירי והגמ' פריך טבילה אטבילה ולפי"ז מתורצ' קושית התוספות די"ל דדוקא בטבילה דבלא כוונה לא מהני לתרומה אבל בנט"י דבכוונה היא כיון דכיון מיהא לחולין מהני לתרומה ומתני' דהוחזק לחולין לא הוחזק למעשר בטבילת כל הגוף מיירי

דף י"ט ע"א ד"ה נגזור וכו' מדגזרינן בגל של ים וכו' עכ"ל לכאור' דר"ל דאמאי ס"ד דגזרינן גל שנתלש אטו חרדלית של גשמים הא הים מטהר בזוחלין ולא גזרינן מיהו ק' נימא דשאני גל שנתלש דנפסק מן הים ודמי למי גשמים ע"כ נראה דר"ל דגל של ים אסור ממתני' דמייתו אחר כך דקתני אין מטבילין בחרדלית

בא"ד הא בשל ים נמי ל"מ וכו' עכ"ל ק"ק נימא דנקט גשמי' לכ"ע דשל ים פליג ר"י במקואו' דס"ל כל הימים מטהרין בזוחלין ויש לכוין זה במ"ש אח"ז ולפי' א' ניחא דמק' שפיר מור"י ועיין במהרש"א ז"ל

דף כ' ע"א ד"ה רבי וכו' אפי' תגע בה לא הוי אלא פוסל וכו' עכ"ל לחד פי' שפירש"י גבי מגריפה טמאה דלא נשמר מדבר הפוסלו דכיון דפסולה אסור להשתמש בה לכתחילה לא יתכן תירוצם דה"נ המים כיון דפסולים אסור להשתמש בהם פסח

ד"ה נימא וכו' וחזר הרוק ומטמא למפה וכו' עכ"ל משמע דס"ל דאפי' משקין הבאין מחמת ידים מטמאין כלי ועיין פי' רש"י והתוספות בפ"ק דשבת בסוגיא די"ח דבר

ע"ב ד"ה הכלי וכו' ותי' הר"י דל"מ צירוף לחולין עכ"ל ר"ל מדכתיב צירוף גבי הקדש משמע דלחולין לא דלא מצינו דכתיב צירוף גבי חולין דאי מצינו דכתיב צירוף גבי חולין ע"כ קרא דקדש לשום דרשא אתא ועיין להט"א ז"ל

ד"ה כלים וכו' דלהכי נקט נגמרים ולא נעשים וכו' עכ"ל משמע דקושטא הוא דאפי' נעשים צריכי טבילה והיינו במידי דמהני ליה טבילה החמירו להטבילו אבל בכלי חרס דל"ל טהרה במקוה לא החמירו לפוסלו לגמרי וכה"ג כ' התוס' בפ' כ"ש גבי נטל"פ ול"ק מ"ש הט"א ע"ש

דף כ"א ע"א ד"ה האונן וכו' והביא הר"א סעד לדבריו וכו' משמע דעולה יקריבנ' וחטאת תאכל וכו' עכ"ל דבריה' תמוהים דבמתני' שם בשקלי' תנן תעוב' צורתן ויצאו לבית השריפ' וע"ש בירוש' ועמ"ש בחי' בפסחים די"ד ע"א ע"ש

ע"ב ד"ה דקיטרא וכו' ולא סלקא להו הסקה משום מעלה דקדש וכו' עכ"ל נראה דמיירי שהמים הם מים מקודשים ולכך לא סלקא להו הסקה ול"ק מ"ש הט"א ע"ש מיהו ק' דא"כ מאי חומר בקדש מבתרומה בזה הא אמרינן שם בפ' כ"ש דל"ד ע"ב דכי היכי דאמרינן אין זריעה להקדש כך אין זריעה לתרומה ע"ש

ד"ה בתרייתא וכו' וע"ק למורי דר"נ וכו' עכ"ל קושיתם היא לפי' קמא שכ' בד"ה דקוטרא אבל לפי' היש מפרשים שכ' שם דמנגב היא מעלה לחודה ל"ק אלא מרביעי בקדש ואי רביעי בקדש דרבנן ניחא הכל

דף כ"ב ע"א גמ' מפני שהוא טמא מג' ע"ה ואין כלי טמא חוצץ אע"ג דטומאת ע"ה דרבנן וכלי שהוא טמא בטומאה דרבנן חוצץ בפני הטומאה כמ"ש התוס' בפ' לא יחפור גבי עכו"ם דחוצץ מ"מ בע"ה שהחמירו בו משום ס' טומאה דאורייתא אינו חוצץ כמ"ש הר"ש ועיין להמש"ל בפרק י"ב מה' ט"מ

ע"ב גמ' אלא אמר אביי מתוך חומר וכו' קאמר אלא משום דהשתא ל"צ תו לשינוייא דמשני הא בגופו הא בכליו דהשתא י"ל הא דקתני נאמנים הוא בט"מ דיש בו הזאה ואיכא טעמא דמשום חומר וכו' והא דאמרינן דמטבלינן להו בטומאה דליכא הזאה אך לפי' התוס' בד"ה ואטבילה ק' לשון אלא דקא' וע"ש במהרש"א

דף כ"ג ע"א גמ' הא מני ר"ח וכו' עיין להכ"מ בפי"ב מה' אה"ט דין ג' במ"ש ליישב פסקי הרמב"ם ולדבריו ק' אמאי קא' הא מני ר"ח נימא דרבנן מודו בהא מההוא טעמא גופיה דראה ר' דבריהם כאן

גמ' אבל מעבירן ע"ג הגשר כאן מיירי בהולך על רגליו ע"ג הגשר אבל מ"ש רש"י במס' שבת ד"ס ע"ב לא יעבירם ע"ג הגשר היינו בגשר ההולך על פני המים דדמי לספינה

ע"ב גמ' אלא מעתה לא תטמא אדם וכו' משמע דאי הוי משום טומאה דע"ה כדמעיקר'