משמרות כהונה חלק א קמב

קרא במאי מוקי לה שהרי ביום ובידו הימנית ודבר שבחובה כולהו ל"צ קרא וי"ל דהתם אהיקישא דזאת התורה קאי דאיתקשו כולהו זבחים לחטאת ולא קאי אעולא ושפיר אצט' קרא לשאר זבחים לדבר שבחובה ולא הוק"ל להתוס' אלא אההיא דחולין דלא קאי אלא אהיקישא דעולה לחטאת ובהכי ניחא דלא משני הגמ' שם בחולין אידו הימנית כדי נסבא כדמשני בהתודה וע"ש בתוס'

בא"ד ומיהו תימא וכו' שהקשה הר"א וכו' והיה מתרץ וכו' עכ"ל משטחיות לשונם נראה דכוונתם דהר"א היה מתרץ כך ולפי מ"ש הר"א כאן דמוהקריבו הו"א חלוק וכו' ק' דהו"ל למתני במתניתין שם שהנדרים אינם באים אלא מן החולין אפילו עולת העוף ונדבה באה מן המעשר בעולת העוף ואע"ג דגלי קרא כמשפט דלא אמרינן כן היינו בעולת חובה אבל בעולת נדבה דבה הוא דכתיב והקריבו אכתי מיתוקם שפיר חלוק ועפי"ז מקום אתנו ליישב מה שהק' התוס' בראש הדיבור לעיל גבי עולה אמאי לא פריך הא אינה נאכלת די"ל במ"ש הר"מ בריש ה' חגיגה דעולת ראיה באה מן העוף וא"כ אי בנדבה מיירי לא קשיא מדאינה נאכלת דבע"מ נדבה חלק הכתו' וליכא לאקשויי מדאינה נאכלת אלא בחובה והיינו בכלל מאי דפריך הא כ"ד שבחובה אינו בא אלא מן החולין

ד"ה מלמד וכו' דסד"א כיון דכתיב לטפילה וכו' עכ"ל ואפילו לב"ש דל"ל טפילה הוה דרשינן כאשר יברכך למעשר ולכך אצט' מסת וקרא דאשר יברכך דרשי ליה לדרשא אחרינא

ד"ה משום וכו' דאל"כ בדין דנדרים ונדבות ליקדשן וכו' עכ"ל וקושטא הוא דאסור להקדישן לשם שמחה ובקדושים כבר הוא שכ' התוס' לעיל בשם הר"י דשרי להקריבם משום שמחה כיון שאין לו במה לשמוח מתירין לו משום שמחת יו"ט ועיין להט"א ז"ל

ע"ב גמ' מתני' לא פליגי וכו' פירש"י לפ' במעו' אבל בבהמה פליגי והא דלא ניחא ליה לפרש דל"פ כלל בדינא אלא בסברא דברייתא דקתני דבהמה עדיפא ונקט מעות וכ"ש בהמה ואידך ברייתא ס"ל איפכא וכדפליגי חזקיה ור"י נמי בסברא משום דא"כ מאי פריך ר"ש לר"ח נימא דר"ח ס"ל בהמה עדיפא ונקט מעות וכ"ש בהמה אלא ע"כ דס"ל מעות עדיפי לכ"ע ועיין להט"א ז"ל

גמ' שייוריה שייר וכו' משמע דבעי' הוכחה דשייר אבל בסתמא דליכא הוכחה אמרינן דמסתמא ליום אפרשינהו ויוכל להקריבם אח"כ ודברי רש"י בד"ה איתמר נמי שכ' היכא דמוכח וכו' ט"ס וצ"ל היכא דלא מוכח וכו'

דף ט' ע"א גמ' נאמר עצרת וכו' עיין להר"ן בחי' ר"פ הנשרפין שכ' דג"ש אפי' מופנה פרכינן פירכא היכא דכבר למדנו מינה דין אחר ע"ש ולפ"ד ניחא דלא יליף הגמ' ד"ז מג"ש דט"ו ט"ו דכיון דאצט' הך ג"ש לכמה מילי דלא שייכא בהו הך פירכא לא גמרינן מינה ד"ז כיון דאיכא למיפרך הך פירכא דעביד הגמ' דלא שייכא בשאר דינין דילפי' מהך ג"ש דט"ו ט"ו מיהו מהירוש' שהביאו התוס' מוכח דלא כהר"ן ז"ל

דף י' ע"ב גמ' ל"נ אלא לכדתניא נזכר בעה"ב וכו' הא דלא מייתי מתניתין דמעילה דקתני נזכר בעה"ב החנוני מעל משום דלפום פשטא דמתני' דאפי' לא נזכר שליח לא מעל השליח וע"כ מטעמא דשליח עניא וכו' וע"כ יש שום טעם בחנוני דמעל ולכך מייתי מברייתא דמינה מוכחינן התם דמתני' בנזכר גם השליח חמיר אבל בלא נזכר השליח מעל השליח

תוס' ד"ה בזמן וכו' אבל שאר קרבנות וכו' עכ"ל אבל אי מיירי בנדרים ונדבות שלמים לא מוקמי' ליה בשלמים אלא מכח יתורא דקראי ועדיפ' לן לאוקומה בחגיגה דהשתא מפורש הוא בקרא דחגיגה שלמים היא טפי מלאוקומה בנו"ן דלא שמעי' דבשלמים מיירי אלא מכח יתורא דאי לאו יתורא מיתוקם בעולה די"ל דאפי' בכולה כליל הקפידה תורה בחלב טפילה

דף י"א ע"ב גמ' אתיא הנה הנה וכו' עיין פי' רש"י ועיין למהרש"א בסנהדרין דף נ"א ע"ש

דף י"ז ע"א גמ' מקיש חג השבועות לחה"מ פירש"י דחה"מ יליף מחג הסוכות ור"ל דיליף בהך היקישא גופיה דמה חה"ס כל הרגל לתשלומין אף חה"מ כל הרגל לתשלומין והא כדאיתיה והא כדאיתיה דזה שמונה וזה שבעה וכי יליף חה"ש מחה"מ דיש לו תשלומין כל ז' מימי החול פריך נילף מחה"ס דהוו ח' וכי פריך למאי הלכתא כתביה לחה"ס ה"ה דהומ"ל לאקושי ליה חה"מ לתשלומין אלא דבלא"ה משני שפיר ועיין להט"א

גמ' תפסת מרובה לא תפסת הק' הט"א הא אורחיה דקרא סיפיה מפרש לרישיה אפי' לקולא כמ"ש התוס' בפ"ג דפסחים ע"ש וי"ל דהכא אי ילפינן מחה"מ דאין לו תשלומין הוי חומרא ופריך נילף מחה"ס לקולא משום דאורחיה דקרא סיפיה מפרש לרישיה ומשני דהכא איכא תרתי לחומרא ותפסת מועט תפסת

מתני' ומותרין בהספד ותענית עיין להמש"ל בפ"ו מה' כלי המקדש ולהמג"א סי' תצ"ד

ע"ב גמ' אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא מנינן וכו' הק' הט"א א"כ למאי אצט' ילפותא דר"א אמר ר"י דלעיל ע"ש ולפמ"ש מהרש"א בכוונת התוס' בד"ה מצוה במ"ש דאלת"ה למ"ל קרא וכו' ע"ש וזוהי עצמה קושית התוס' איבר' דלפ"ד מהרש"א ק' בתי' בתרא שתי' התוס' דלא ילפינן מיובל ק' למ"ל דרשא דר"א אמר ר"י אשר ע"כ נראה דמ"ש התוס' ותי' דלהכי אצט' חג השבועות דהיינו קרא דקאמר הגמרא ועוד חג השבועות כתיב ולאו דרשא דר' אלעזר ולקושית הט"א י"ל דהאי תנא דתני רבה בר שמואל מוקי לקרא דחג השבועות וחג המצות לבל תאחר כדאי' במסכת ר"ה והגמ' דפריך אר"א מדתני רבה היינו דמ"מ בדינא לא מצינו דפליגי תנאי בתשלומין והתוס' בד"ה ואצט' ה"ה דהומ"ל דאצט' לבל תאחר

תוס' ד"ה אלא וכו' אף של עצרת מדאורייתא וכו' עכ"ל ק"ק נוקמה אפי' מדרבנן ובכילם לעיסתו דהוה ילפי' מחג המצות משביעי דאסור קצירה ביו"ט מדאורייתא אפי' לצורך א"נ במ"ש התוס' ריש ביצה קמ"ל דשרי לצורך א"נ בשביעי דטבות ואפי' מדרבנן דהא משביעי הוא דילפינן כמ"ש אח"ז וי"ל דלשון וקצרתם דקרא היינו קצירה דכל השנה ולאו קצירה לצורך יומו וכמ"ש ה' קרבן העדה בתוספותיו במשנתנו ע"ש ובכה"ג מדרבנן אסור

ד"ה ואצט' וכו' וי"ל דההיא ברייתא אתיא לסתור וכו' עכ"ל ומטו בה משמא דהרב לשון ערומי'