משמרות כהונה חלק א קמא

דף ד' ע"א ד"ה אלא וכו' אור"י דהתם איכא תרי קראי וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דהתם גרסי אצט' קרא למעוטי ס' ומפרש"י דהכי פריך כיון דליכא אלא חד קרא נוקמיה לאנדרוגינוס ומנ"ל למעוטי טומטום ואי בעי למעוטי טומטום הוה אצט' קרא אחרינא למעוטי ע"ש ולפ"ז מאי דמשני שביציו מבחוץ הכוונה היא כיון שביציו מבחוץ שוה לאנדרוגינוס וממעטי מחד קרא וק' דא"כ הגמ' דפריך אר"ח מדתניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס ומשני סמי טומטום אמאי לא מוקי כשביציו מבחוץ ועיין שם בתוס' וי"ל דדוקא הכא דקושטא הוא דגם סתם טומטום פטור משום דהוי חולין בעזרה אלא דברייתא דאסמכיה אקרא מוקי לה בשביציו מבחוץ ושפיר נקט התנא טומטום סתם כיון דקושט' הוא דפטור אבל התם דסתם טומטום לא ממעיט אי איתא דמיירי כשביציו מבחוץ הו"ל לפרש ובהכי ניחא דברי התוס' שהק' אח"ז ליתי על תנאי דקושיתם היא למסקנא דמוקי אביי בשביציו מבחוץ דע"כ קושטא הוא דגם סתם טומטום פטור כדכתיב' ומק' שפיר ליתי ע"ת ועיין למהרש"א שנדחק בדבריהם ע"ש גם ניחא מ"ש אח"ז דתפשוט דסמיכה בכל כחו דאי כוונתם להקשות על המקשה לא שייך להק' דתפשוט דאדרבא י"ל דכוונת המק' כי היכי דלא תפשוט דסמיכה באקפויי ידא אבל עפי"ה ניחא דכל דבריהם לפי מסקנא דגמ'

ע"ב ד"ה דמרבה וכו' ולא למעוטי מספק ערל וכו' עכ"ל עיקר קושיתם מטומטום אבל מאנדרוגינוס י"ל במהול כמ"ש רש"י ביבמות דע"ב ע"ב ע"ש והא דטומטום מקרי ספק ערל היינו דשמא כשיקרע ימצא שנולד מהול ולפמ"ש התוס' אח"ז דבמתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס י"ל כאן נמי בטומטום כיון דעדיין לא נקרע הוי אנוס וניחא קושיתם

דף ו' ע"א רש"י ד"ה שאיני יכול להתפשט שאין סופו להתפשט עולמית עכ"ל משמע דסופו להתפשט אפי' אחר שיגדיל מיתוקמא הבעיא שפיר ולא פריך הגמ' אלא אאין סופו להתפשט עולמית וזה סותר למ"ש בד"ה שיכול להתפתח קודם שיגדיל ק' אמאי בדבור זה נקט דבריו אחגר ובד"ה שיכול נקט דבריו אסומא ונראה דס"ל דלב"ש כיון דמחייבי משיכול לרכוב אע"ג דקרא דקפיד ארגלים ע"כ דס"ל כיון דסופו בקטנות גופיה שיבא לכלל רגלים מחייב משיכול לרכוב וא"כ בבעיא דחגר שהיא לב"ש ע"כ דלא מבעיא לן ביכול להתפשט קודם שיגדיל דכיון דסופו להתפשט בקטנות גופיה דהיינו קודם שיגדיל מחייב משיכול לרכוב וע"כ לא מבעיא לן אלא ביכול להתפשט אחר שיגדיל דאין סופו להתפשט בקטנו' אבל בבעיא דסומא לב"ה מתוקמא הבעיא אפי' קודם שיגדיל אי אמרינן דלא בעו ב"ה דראוי השתא אלא גבי רגלים דכתיב בקרא בהדיא אבל גבי ראיה מודו לב"ש כיון דסופו לבא לידי חיוב בקטנות גופיה

תוס' ד"ה דנין וכו' ולא פרכינן דורות משעה לא ילפינן וכו' עכ"ל ר"ל לב"ש מנ"ל צירוף כלי דלא אשכחן פלוגתא בצירוף כלי

בא"ד ויליף שמואל דורות משעה דתני ביה קרא תריסר זמני עכ"ל ודוקא גבי כף ובדרשא דשמואל דאתי מכח יתורא דקרא אבל רבא דיליף מנשיאי' מעיקר קרבנם יליף ול"מ תני ביה קרא מיהו ק' דשמואל שם ס"ל דהיכא דלא תני ביה קרא לא יליף דורות משעה והרי ב"ה הכא יליף מנשיא ים אע"ג דלא מקרי תני ביה קרא ושביק ב"ה ועביד כב"ש וי"ל דהאי תי' בתרא הוא אליבא דרב דפליג התם אשמואל ותי' קמא הוא לשמואל ולתי' קמא י"ל דהכא גבי קרבן נשיאים נמי מקרי תני ביה קרא

ע"ב ד"ה מאי נ"מ לעבוד במלואים בלא הזאת בגדים עכ"ל ר"ל לעבוד במלואים של ימות המשיח כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מעה"ק שכל הקרבנות הכתובים בס' יחזקאל הם מלואים של ימות המשיח ע"ש וא"כ נ"מ ללמוד דין שיכול לעבוד באותן המלואים בלא הזאת בגדים ועיין למהרש"א ז"ל

תוס' ד"ה שאין וכו' ואני הייתי מפ' וכו' עכ"ל ולפ"ז ל"ג בירוש' דאמר ר"י אלא אמר ר"י ושינויא אחרינא הוא

דף ז' ע"א גמ' או אינו אלא בעופות הר"מ בריש ה' חגיגה פ' דיכול להבי' עוף וכ' הכ"מ דל"ג בברייתא עופות והרב טורי אבן הוכיח מגמ' דלעיל דבעי בקרא דויעלו עולות וקאמר ויעלו עולות כבשים ושלמים פרים ואי איתא דעולת ראיה באה מן העופות אמאי קאמר כבשים ולא נקט עופות דהבעיא דלעיל היא למ"ד עולת ראיה הוה שכן עיקר דלא כמ"ש התוספות ע"ש וליתא דבקרא דויעלו עולות ליכא לפרושי עופות דהא בסיפא דקרא כתיב ויקח חצי הדם וישם באגנות והיינו ב' אגנות א' לעולה וא' לשלמים כדפירש"י בחומש ועולת העוף אין בה אלא מצוי ועיין בתוס' דכריתות ד"ט ע"א

תוס' ד"ה ר"י וכו' ומ"מ צ"ל דס"ל כר"י וכו' עכ"ל דאי ס"ל דדאורייתא יש לו שיעור לא הו"ל למנקט במתני' לישנא דאין לו שיעור כיון דיש שיעור בגוף הקרבן וכן לר"י אע"ג דאמר אבל בקרבן יש לו שיעור ור"ל בהבאה מ"מ לישנא דמתני אין לו שיעור לא משמע אלא אין לו שיעור בכל גוונא וא"צ למה שנדחק מהרש"א

דף ח' ע"א גמ' אמאי דבר שבחבורה הוא הקשה הט"א דבפ' התודה יליף ר"א דבר שבחבורה אינו בא אלא מן החולין מפסח ורע"ק פליג דאין דנין אפשר משא"א ויליף מהיקישא דחטאת וחטאת גופה מדכתיב אשר לו וההיא דרשא ליתא אלא למ"ד מעשר ממון גבוה דנ"ל צבור ומעשר מחד קרא אבל למ"ד ממון הדיוט לא דרשינן אשר לו אלא ולא של ציבור ורש"י שכ' דאפילו ממון הדיוט נ"ל מעשר מאשר לו שניה תימה דהא דרשינן בספ"ק דשבועות לתלתא אשר לו חד ולא משל ציבור וחד ולא משל אחיו וחד לעבד וא"כ מאי פריך הגמ' הכא נימא דס"ל אין דנין אפשר משא"א וס"ל מעשר ממון הדיוט עכ"ד והיה נ"ל דמצינו לב"ה ביבמות דס"ב דס"ל דמצות פו"ר זכר ונקבה דיליף מבריאתו של עולם דס"ל דנין אפ' משא"א אך מהרש"א שם הוכיח דדוקא גבי פו"ר הוא דס"ל דנין אפשר משא"א ע"ש לכן נראה עיקר כפירש"י דלמ"ד ממון הדיוט יליף מאשר לו יתירא ולא דרשינן לעכב דכל היכא דאיכא למידרש לא דרשינן לעכב וכ"כ התוס' בזבחים ד"ח ע"א דדרשינן לקרא באא"ע ולא דרשינן לעכב והגמ' דפ"ק דשבועות דדריש חד לעכב ה"ד למ"ד ממון גבוה דאתו מעשר וציבור מחד קרא

תוס' ד"ה אמאי וכו' ומשני כדי נסבא וה"ה דהומ"ל וכו' עכ"ל ק' דבגמרא בפ' התודה דפ"ג גם בידו הימנית משני כדי נסבא ואם כן