עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › משמרות כהונה חלק א

משמרות כהונה חלק א קמ

Mishmerot Kehunah part 1 140 · משמרות כהונה חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

בא להתעטף בצנעא וכו' עכ"ל מילתא אחריתי קאמר דאפי' אין מנעלים ברגליו דאינו מתעטף אם להתעטף בצנעא מתעטף דדברים שבצנעא נוהג ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

תוס' ד"ה וכל וכו' דוקא כגון שקרע כבר וכו' עכ"ל ולפ"ז כי פריך בשמעתין מדקתני אם בא להחליף מחליף וקורע המ"ל שאני התם דכבר קרע אלא דבלא"ה משני שפיר כמ"ש בסה"ד

דף כ"ו ע"ב ד"ה כך וכו' לכאורה נראה דמותר וכו' עכ"ל ק' אמאי לא חיישינן שמא ימכרנו לישראל ואז ישראל יתפרנו ועביד איסורא דאפי' באיסורא דרבנן חיישינן כמ"ש הפוסקים וכ"מ מגמ' בפ' כ"ש ד"מ ע"ב וי"ל דהכא לא חיישינן משום דנכרי ודאי תופרו קודם שימכרנו דאי מוכרו קרוע נמכר בזול וכיון דתופרו נכרי ליכא איסורא כלל

דף כ"ח ע"א גמ' מאן חשיב וכו' חשיב ספין רקיע ר"ת חסר שם רמז אפילו חשיב ספין רקיע חסר הוא ולא קנה שלימותו

ע"ב תוס' ד"ה בלע וכו' דמ"ק סוף סדר מועד וכו' עכ"ל משמע דלא קפיד אסיום דבר טוב אלא בסוף סדר ולא בסוף מסכתא וק' דמימרא דת"ח מרבים שלום בעולם תני לה הגמ' בסוף ברכו' ונדה ויבמו' וכריתו' כדי לסיי' בדבר טוב וכן בכ"מ

ד"ה צדקיהו וכו' צדיק גמור הוה וכו' עכ"ל טפי הי"ל לקבוע דבריהם אבני אהרן דלעיל מינה דצדיקים גמורים הוו דעליהם אמר מרע"ה לאהרן ע"ה שהם גדולי' ממני וממך ועליה' אמר קרא בקרובי אקדש

תם ונשלם מסכת מועד קטן מסכת חגיגה דף ב' ע"א תוס' ד"ה הכל וכו' לא יתכן לפי שיטת שמעתא שלנו וכו' עכ"ל אין להוכיח מגמ' לקמן דפריך למ"ל אל פני האדון למעט עבדים הא נ"ל מג"ש דלה לה מאשה ואי איתא דנשים חייבות בראיית פנים נימא דאצט' אל פני האדון למעוטי עבדים גם מראיית פנים די"ל כיון דמזכורך הוא דממעטינן נשים מקרבן א"כ קרא דזכורך בראיית קרבן משתעי ובההוא קרא גופיה הוא דכתיב האדון ואי קרא אתי למעטינהו מראיי' פנים הו"ל למכת' מיעוטא בקרא דראיית פנים ולא בקרא דקרבן

בא"ד ואנן לא ילפינן מיניה פיטורא דחרש וכו' עכ"ל ה' מעשה חייא הוליד כלל חדש דבכל ג"ש אע"ג דאין ג"ש למחצה לא ילפינן מינה פיטור וחיוב אלא או כולה לפיטורא או כולה לחיובא והכא כיון דילפי' פיטורא דחרש תו לא ילפינן חיובא והגמ' דקאמ' סד"א נילף ראיה מהקהל היינו ר"ל דסד"א דלא נילף אלא לחיובא ולא נילף לפיטורא דחרש קמ"ל וזהו מ"ש התוס' דלפי"ה לא ילפינן מהקהל לחיובא והירוש' דיליף פיטורא דחרש מהקהל וחיובא דראיית פנים מהקהל סמיך אדרש' אחריתי לחיוב בראיית פנים עש"ב וק' מאי פריך הגמ' לקמן גבי עבדים למ"ל האדון ת"ל מג"ש מאשה הא ג"ש ילפינן מינה לחיובא ככל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ולכך אצט' האדון לפטור עבדים דלא ילפינן מג"ש לפיטור ולחיוב וי"מ דהכי פריך אמאי אצט' האדון הא עבד דחייב במצות לא ילפינן אלא מג"ש מאשה וא"כ מהיכ"ת לחייב טפי מאשה ואין הכוונה לילף לפיטורא אלא ר"ל מהיכא ס"ד לחייבם כיון דליכא למי' מג"ש זו לחיוב במצוה זו ועפי"ה ניחא מה שמק' עמ"ש התוס' בקמא דפ"ח דלא ילפינן מג"ש זו אלא לחיובא אבל לפוסלו לעדות לא ילפינן ע"ש דהרי מגמרא זו מוכח דילפינן גם לפיטורא ועפי"ה ניחא דלאו מילף לפיטור הוא אלא ר"ל מהיכ"ת לחיובא דאצט' האדון למפטרינהו: ד"ה איזהו וכו' כדאמרינן לקמן גבי חיגר עכ"ל י"ל בזה דחיגר כיון שפטור אם עבר והביא קרבן פסול אבל נו"ן אפי' למ"ד אין קריבין ביו"ט ואפי' בשבת אם עבר והקריב הורצה כדמוכח בפ"ב דביצה ד"ך וכ"פ הר"מ דקרבן יחיד אם הקריבו בשבת כשר וא"כ י"ל דחזי בראשון קריביה דל"ד לחיגר ועיין לה' שמחת יו"ט סי'

בא"ד דהא בפ"ק דביצה משמע דמדאורייתא וכו' עכ"ל ע"ש בפ"ב דביצה ד"ך ע"ב דאיתא בהדיא דלמ"ד א"ק ביו"ט מדאורייתא הוא ועיין שם במהרש"א ועיין להשע"ה

ע"ב ד"ה שומע וכו' לא חש להכי למתני סורסא וכו' עכ"ל ר"ל כיון דמתני' קתני נשים אחר שוטה וקטן ואי הוה אמר חיסורי מחסרא וכולל נשים בהדי שומע ואינו מדבר הוה מסרס ומהפך המשנה למתני נשים בהדי שומע ואינו מדבר קודם שוטה וקטן ולא ניחא ליה לסרס המשנה ולכך לא אמר בחסורי מחסרא אלא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר ואח"כ מפליג בין ראיה לשמחה ותני דחש"ו פטורין אפי' משמחה ואח"כ תנא חזר לדיני ראיה ותני נשים ושארא

דף ג' ע"א ד"ה גמר וכו' ולקמן דמרבי קטן וכו' ולא גמר מהקהל וכו' עכ"ל ק"ק הא אי לאו כל לא הוה ילפינן מהקהל משום דאיכא ק"ו כמ"ש קודם זה דטפלים לא ילפינן מהקהל משום דאיכא ק"ו וי"ל כיון דלא ילפינן מג"ש מהקהל משום דאיכא ק"ו א"כ לא הו"ל למידרש כל להך דרשא כיון דאיכא ק"ו והול"ל דשמא כל אתי לשום דרשא כדי שלא לסתור הק"ו וכיון דדריש כל להך דרשא ע"כ ק"ו פריכא הוא א"כ למ"ל קרא דכל נילף מהקהל

ע"ב ד"ה עמון וכו' וכ"ת דקדושה ראשונה וכו' עכ"ל ר"ל דתליא בפלוגתא דתנאי אי קדושה ראשונה קדשה לעת"ל או לא וא"כ י"ל ההיא דפ' מקום שנהגו כמ"ד קדשה לעת"ל ועיין למהרש"א ז"ל: