משמרות כהונה חלק א קלט

לצורך דחי ועוד תי' דכיון שעבר ע"ד הדיינים הו"ל עשה דרבים ממש דעדיף מעשה דיו"ט דלאו דרבים ממש שהרי באדם יחיד מיירי אלא משום דכיון דנוהג ברבים הוי כעשה דרבים אבל עבר ע"ד הדיינים עשה דרבים ממש וניחא גם קו' קמייתא ודלא כמהרש"א ז"ל

ד"ה ואי וכו' מיהו פריך שפיר עכ"ל דבריהם כאן אזלי לפום מ"ש לקמן בד"ה אמר וכו' דאע"ג דדחי ה"נ מסתברא מ"מ נוכל לומר לעיוני דלפ"ז י"ל דלא נפשטא הבעיא אבל לפמ"ש שם בתחלה דאביי לא חש לאותו דיחוי א"כ הגמ' דחש לאותו דיחוי ע"כ נפשט' הבעיא וכפירש"י וא"כ עדיין ק' נימא למיחת לנכסיה ולא תפשוט

גמ' והא כ"ג דכל השנה כרגל וכו' ק' נימא שאני התם דרגל דיחיד אבל ברגל דרבים מנ"ל וכדמחלק כה"ג הגמ' לעיל ויש ליישב

דף ט"ו ע"א תוס' בד"ה וראשו וכו' ושמא רע"ק לא פליג וכו' עכ"ל לא הוו צריכי לזה לתרץ קושיתם דבמ"ש משום דאשכח ברייתא בהדיא סגי לתרץ קושיתם אלא משום דלא ניחא להו שיהיה סוגיית הגמרא אליבא דר"א ללית הלכתא כוותיה

ד"ה ובועלי וכו' אבל בטומאת שרצים מודה ר"י וכו' עכ"ל ט"ס וצ"ל טומאת מת דטומאת שרצים כשטבל נטהר לגמרי ממנה

ע"ב רש"י ד"ה וביום בואו וכו' בכהן הדיוט כצ"ל כדמש' מפירש"י גופיה בסמוך

דף י"ז ע"ב ד"ה שמא ישהו וכו' ואינן קרי בין ביום השמיני וכו' עכ"ל דבריו אינם מדוקדקים דהא בהיה להם פנאי ערב הרגל מיירי וא"כ כבר עבר יום הח' שהוא זמנם

תוס' ד"ה זאת וכו' דהא אפי' שאר מלאכות וכו' עכ"ל ק' דלעיל נ"ל מלאכה מוהפרתי חגיכם וכיבוס מקראי דיואב ולמ"ל קרא לכיבוס הא לא גרע ממלאכה וי"ל דלא כ"כ התוס' אלא בשאר מלאכות במועד ואסורין באבל דכיבוס לא גרע מנייהו וכדאמר ר"ש ר"פ מי שהפך ותניא כוותיה אבל מלאכות דאסורין במועד ודאי עדיפי מכיבוס ומקרא דוהפכתי חגיכם לא נ"ל אלא מלאכות דאסורין במועד אבל שאר מלאכות חומרא הוא שהחמירו רבנן באבל בלא שום אסמכתא ובהכי ניחא מ"ש מהרש"א בתי' א' של התוספות ע"ש דברייתא שם לא תני בהדיא שאר מלאכות אלא מלאכה סתם ולכך הו"ל למתני כיבוס

דף י"ח ע"א ד"ה וכגנוסטרי וכו' דמחמרי' במועד טפי מבאבל וכו' עכ"ל יל"ד מנ"ל זה דילמא ר"י ס"ל הלכה כר"י במועד ובאבל וי"ל כיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל כל דלא פ' ר"י בהדיא כר' יהודה באבל ודאי דס"ל הלכה כר' יוסי וסמך על הכלל דהלכה כדברי המיקל

דף י"ט ע"א ד"ה ר' יוסי וכו' ולישנא לא משמע הכי וכו' והשתא מתני' אתיא כר"מ וכו' עכ"ל ר"ל דהשתא דלישנא לא משמע הכי ע"כ דר"י ור"י מקילי דר"מ לא שרי הערמה ור' יהודה מיקל ושרי הערמה אבל כדרכו אפילו כדי פרנסתו דהיינו בהרוחה לא שרי ור' יוסי מתיר בהרוחה כדרכו וא"כ ע"כ מתני' דלא שרי אלא לעצמו ר"מ היא יר' יהודה דמתני' לא הוסיף אלא דבטוויה בעי שינוי ודלא כמהרש"א ז"ל

בא"ד וריב"א היה מביא ראיה מן הירושלמי וכו' עכ"ל דלפמ"ש התוספות דרב ורבב"ח ס"ל שבת זמן תפילין ודאי דאין ראיה מהירוש' די"ל דס"ל להירוש' שבת זמן תפילין אלא דריב"א לא ניחא ליה בהכי

ע"ב ד"ה שאסור וכו' וכ"ת משום שאפשר לרחוץ ביו"ט וכו' עכ"ל ק' כיון דקושיתם גם משביעי לאבא שאול הרי אבא שאול מתיר ברחיצה משע' שעמדו מנחמין מאצלו משום דמקצת היום ככולו כדקא' הגמ' כמאן אזלא וכו' אע"ג דאפשר לרחוץ בלילה וכן ק' בתי' שתי' אח"כ דבאבילות שבעה חמיר טפי מיהו לזה י"ל דכוונתם דאבילות בתוך שבעה חמיר טפי אבל ביום שבעה גופיה כיון דנהג במקצת אבילות לא מקרי תוך שבעה

דף כ' ע"א גמ דתניא מעשה ומת אביו וכו' להאי תנא דס"ל דבכל המתי' אפי' שמועה רחוקה ז' ושלשים ע"כ דלא נ"ל לאבילות ז' מקרא דוהפכתי חגיכם כדדריש הגמ' לעיל דאם כן תקשה ליה ואימא עצרת דחד יומא אלא ע"כ דלא דריש להך דרשא וס"ל דאבילות דרבנן בלא שום אסמכתא או כדדריש בירושלמי

דף כ"א ע"א תוס' בד"ה דאלת"ה וכו' ונ"ל דה"פ וכו' עכ"ל ולולי דבריהם י"ל דהגמ' דייק מרישא דבריי' דקתני ישב ע"ג מטה לא י"ח ומפ' ר"י י"ח כפיית מטה משמע דאם כפה מטה וישב עליה יצא אלמא דלא בעי' ע"ג קרקע וע"כ דוד מילתא יתירתא עבד וכ"נ קצת מפי' רש"י

ע"ב ד"ה אפי' וכו' ומסתמא היינו ביום וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דכל הלילה הוי מקצת היום לא ידענא אמאי לא מהני מקצת לילה כיון דלילה נמי מהני ועיין בהרא"ש ז"ל ולכ"נ להאי תי' מקצת לילה נמי מהני ומ"ש מסתמא היינו ביום נחתי למימר דבההיא דכתובות מוכרח לו' תי' דעמדו מנחמין אפי' אי מקצת לילה לא מהני כתי' הב' וא"צ כאן לתי' דעמדו מנחמין מ"מ בההיא דכתובות צ"ל תי' דעמדו מנחמין מאצלו

דף כ"ב ע"א ד"ה הלך וכו' פי' אי מונה לעצמו וכו' עכ"ל היינו האורח הבא דשמא כיון שהוא טרוד וכו' ר"ל כיון דהגדול טרוד גם האורח מונה עמהם ויש ליתן טעם שהוא מונה לבדו הואיל דאינו יודע האורח באבילות או טעם להפך כיון דמשום המת הלך הגדול ימנה עמהם האורח וכל דבריהם בדבור זה לשי' היש לפרש שכ' בדבור שאח"י ואף על פי שלשונם מגומגם קצת כצ"ל דבריהם ועיין מהרש"א ז"ל

ד"ה מהדריתו וכו' מהו לחומרא שאם היה גדול וכו' עכ"ל ט"ס נפל בדבריהם וצ"ל כמ"ש הרא"ש נוסחת הירוש'

ע"ב גמ' מ"ט דר"י דכתיב ויחזק בבגדיו וכו' אף ע"ג דהתם באב ב"ד מ"מ ס"ל להגמ' לענין קריעה גופה אין להחמיר באב"ד יותר משאר קרובים אבל לקמן דכ"ו לענין איחוי מחמירין באב"ד כמו באביו ואמו ואע"ג דקרא אצט' לאיחוי תרתי ש"מ דשקולים הם לר"י אבל לרבנן לא מוקמינן לקרא אלא לענין איחוי כדנ"ל התם

דף כ"ד ע"א רש"י ד"ה אלא וכו' ואם