משמרות כהונה חלק א יג

וכו' עכ"ל קשה דא"כ מאי קאמר לעיל דמ"ו ע"ב תדע דהטוב והמטיב דרבנן שהרי פותח בברוך ואין חותם בברוך נימא דשאני הטוב והמטיב דקצרה היא ופתיחתה זוהי חתימתה אלא ע"כ דה"ק דאי איתא דדאוריית' היא הו"ל להאריך וכמו שכתבו התוס' ועיין להתוספות שם ויש ליישב

ע"ב תוס' ד"ה דאי בעי וכו' היה מסופק וכו' עכ"ל ומההיא דאמר ר"א י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה אין להוכיח מדלא קתני ט"ו סעודות די"ל משום סוכה קאמר ונ"מ לירדו גשמים כדלעיל: בד"ה ר"מ וכו' דלפי מה שמחליף ר"י וכו' עכ"ל משמע להו דההיא דזימון מחליף מדמצינו ר"י דאמר אינו מוציא עד שיאכל כזית ובודאי דזימון מחליף כי היכי דתיקו מילתיה כר"י דהלכה כוותיה לגבי ר"מ ועי"ל מדלא פי' אי מחליף ע"כ לחומרא קאמר וכי מחליף ההיא דזימון הוו כולהו ר"י דהלכ' כוותיה לחומר' ועיין למהר"ם לובלין ריש ד"ג ע"ב ע"ש

בא"ד דהא קים ליה ר"י כשיטתו וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל דמ"ח ע"ב בד"ה עד דמדינא אע"פי שיצא מוציא דכל ישראל ערבין ז"בז ול"צ כזית דגן אלא כדי שיאמר שאכלנו משלו ע"ש אין להוכיח משם דקם ליה ר"י בשיטתו דבודאן כדי שיאמר שאכלנו משלו לכ"ע סגי בכזית דסתם אכילה בכזית ודוקא הכא דכתיב ושבעת הוא דפליגי:

דף ן ע"א גמ' אע"פי שכל אחד אוכל מככרו וכו' ק"ק ל"ל מתני' דאין רשאין לחלק הא שמעי' הא מילתא ממתני' דקתני אכל טבל אין מזמנין עליו משמע דאי לאו דאכילת איסור מצט' אע"פי שהוא לבדו אוכל טבל והו"ל כל אחד אוכל מככרו ויש ליישב

דף ס"א ע"א גמ' אלא מעתה בהמה דלא כתי' וייצר וכו' ואין להקשו' נימא דבהמה ל"ל אלא יצ"הר ולהכי לא כתיבי ב' יודי"ן די"ל דא"כ הי"ל להזיק ולבעוט בכל שעה אלא ע"כ דגם בבהמה אית בה יצ"הט ומהרש"א בחידושי הגדות כתב דאפי' די"ל דל"ל לבהמה אלא יצ"הר מ"מ הו"ל למכתב ויצר בחד יו"ר ע"ש והוא תימא דמקרי מלא דבר הכתוב ויצר בחד יו"ד בבהמה בההיא פרשתא גופה דכתיב גבי אדם בב' יודי"ן ועיין לבע"הט שכ' גבי אדם בב' יודי"ן יצ"הר ויצ"הט והוא דלא כמסקנא דשמעתין ועיין בפי' רש"י שם גבי וייצר דאדם ע"ש

תם ונשלם מסבת ברבות מסכת שבת דף ב' ע"א תוס' ד"ה פשט וכו' ותדע מדאצט' תרי קראי וכו' וכן בכל תולדות וכו' עכ"ל הו"מ לאוכוחי מדאצט' קרא כלל בהוצאה ובשאר מלאכות א"צ אלא שהיו במשכן וכמו שהוכיחו מתולדות וכ"כ התוס' בפ' הזורק וכבר מהרש"א ז"ל נרגש מזה ע"ש ונראה דס"ל להתוס' דאפי' מלאכה חשובה היא אי לאו קרא הו"א דוקא דומי' דמשכן דמוצי' החפץ ויוציא עמו אבל במושיט ידו לא וכ"כ התוס' במס' שבועות בתי' קמא סברא זו אלא דהתוס' שם כ"כ לתרץ גם אקושי' דתרי קראי אבל התוס' כאן ס"ל כיון דגלי קרא גם בידו שוב אין לחלק בין עני לעשיר ובחד קרא סגי והתוס' בפ' הזורק קבעו דבריהם במאי דפריך הוצאה עכ"ל דמשמ' אפי' אהוצאה שהיא כדרכ' קבעי מנ"ל והתוס' כאן לא ניחא להו לאוכוחי ממאי דבעי מנ"ל אלא מדאצטריך תרי קראי וע"כ חד להוצאה כדרכה וחד להוצאה דידו ומדאצט' קרא לדרך הוצאה ולא סגי במה שהיה במשכן משמע דמלאכה גרועה היא ובהכי ניחא מה שי"לד בדבריהם מאי קאמרי ותדע וכו' הא היא הקושי' עצמה דהוק"ל במתני' היא גופא קשיא בקראי ומאי אולמיה דהאי מהאי ועפי"ה ניחא דכוונתם היא להוכיח דמלא' גרוע' היא מדאצט' חד קרא לדרך הוצאה ועי"ל לקושי' מהרש"א ז"ל דמחד קרא אין להוכיח כלל די"ל דאצט' קרא לאשמועי' דמקרי אב וכדאמרינן בפ' הזורק הך דכתיב' קרי לה אב ואהוצאה קאי כמ"ש התוס' שם ועיין להרשב"א בחי': בא"ד וגבי הכנסה נמי וכו' עכ"ל אע"ג דהך דהם הכניסו לא תני לה אלא אגב הוצאה כמ"ש התוס' אח"ז דמס' נפ"ל מ"מ הוכחתם מהכנסה נכונה דאע"ג דלא אצט' מ"מ משמ' דצריכ' טעם או סברא או שהית' במשכן וא"כ ע"כ דגרוע' היא ודלא כמהרש"א ז"ל

ע"ב בד"ה מי וכו' מ"ש דתני תולדה דהוצאה וכו' עכ"ל עיין בדברי' הראשוני' שכ' דהשתא ס"ל לר"א הכנסה אב היא וכ"פ הרמב"ם ז"ל דהכנסה אב היא וע"ש להלח"מ

בד"ה והא דומיא וכו' הא דנקט מראות וכו' עכ"ל עיין במהרש"ל בגמרא שכ' דנקט מראות באחרונה ולא לגבי ידיעות דדמי לה כדי להשמיענו דומי' דמראו' ע"ש] ודבריו הם לפום קושטא דמילתא דכולהו לא ידעי' לחיובא אלא ממראות דכולהו דומיא דחד לא אמרינן לא היכא דאיכא הוכח' אבל אי ידעי' דגם שבועו' וידיעות לחיובא אמרינן שפיר יציאות דומיא דכולהו בלא שום הוכחה ואמרי' הא דנקט לה באחרונה מט"א וע"ש בתוס' שבועות וא"ש קושי' התוס' הלזו גם לפי דברי מהרש"ל ז"ל

דף ג ע"א בד"ה בבא וכו' מ"מ איסו' דרבנן מיהא איכא וכו' עכ"ל עיין להפר"ח בחי' שהביא ראיה לזה מגמ' דנדרים דס"ב אר"א דפריך אר"א דזבין אבא לבי נורא והא עבר אלפני עור ולא משני דאית להו אבא אחרינא ע"ש ולפ"ד אפילו בנכרי דאין מצוה להפרישו מ"מ לא ספינן ליה והגמ' במס' ע"א