משמרות כהונה חלק א קלג

ב' ע"ז וב' ע"ז ע"ש ועיין להתוס' בריש חגיגה ד"ד ע"א בד"ה חרש ע"ש

תוס' ד"ה נאמרה וכו' ור"י נמי אמר דאם קראה בין הכתובים וכו' עכ"ל כ' מהרש"א הא דלא הביאו משמואל גופיה דאמר התם נמי אם קראה בין הכתובים לא יצא משום די"ל דבין הכתובים גרע אבל ד"י אמר דדוקא בציבור אבל ביחיד יצא ובע"פ לא יצא אפי' ביחיד הרי דבין הכתובים עדיפא ע"ש וק' דילמא בע"פ יצא וע"כ משום מתני' דקראו ע"פ לא יצא והרי כבר הקשו ממתני' ומאי מייתו מדר"י וי"ל דכוונת' דאפילו נימא דשמואל ל"ל כסתם מתניתין אלא כתנא דפליג מ"מ ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה וע"כ דבין הכתובים עדיפא ואמאי לא יצא כיון דלא נאמרה ליכתב

בא"ד וא"ל דהא דניתן ליכתב מדרבנן וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ואכתי ק' מאי פריך התם למ"ד לא ניתן ליכתב הא שפיר קאמר אסתר סוף הנסים משום דניתנה לקרות לכ"ע משא"כ בחנוכה וי"ל דהא דניתנה ליכתב מדרבנן אינו אלא משום דניתנה לקרות ברוח הקדש וא"כ למ"ד לא ניתנה ליכתב אפי' מדרבנן לא ניתנה לקרות ברוה"ק דאי נתנה לקרות ברוה"ק הי"ל לרבנן לתקן ליכתב ושפיר פריך ולפ"ז י"ל דזוהי עיקר כוונת התוס' בקושיתם דמאי פריך נימא שאני אסתר דניתנה לקרות ותי' דמ"ש אלא למ"ד לא ניתנה ליכתב היינו אפי' מדרבנן וא"כ לא ניתנה לקרות ס"ל כמהרש"א דאלישנא ק"ל להתוס'

ע"ב אין בין יוה"כ לשבת וכו' עיין להט"א מ"ש בענין חילוק מלאכות ליוה"כ והשע"ה בה' שמיטה ויובל הוכיח ממתני' דפ' הלוקין דיש חורש תלם א' מדלא חשיב יוה"כ דחייב משום חורש ומשום זורע מוכח דאין חי' מלאכות ליוה"כ ע"ש ואחד מבני הישיבה דחה די"ל דכיון דנ"ל חי' מלאכות מקראי דחטאות דוקא דתלי קרא אבל לענין מלקות אין חילוק ואפי' למאן דנ"ל מלא תבערו כיון דבשבת ליכא מלקות דלאו שניתן לאזהרת ב"ד הוא ע"כ דרשי' באא"ע מיהו מגמ' שם דקאמר ואין חילוק מלאכות ליו"ט משמע משום דיו"ט קיל הוא ולא משום דליכא אלא מלקות עוד דוחין ראיה זו די"ל מתני' ר"י היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא ועיין לה' שמחת יו"ט סי'

דף ח' ע"א תוס' ד"ה דריסת וכו' ואור"ת דהכא מיירי בבקע' וכו' עכ"ל הקשה הט"א דלשי' ר"ת שם דמאי דקי"ל בהך מתניתין דנדרים מטעם דויתור מותר היכי תנן התם בסיפא דאדם אחר מותר ליכנס הא דוקא בשותפין הוא דלא קפדי ע"ש ויש מי שתי' דבשותפין כיון דהחצר אינה מיוחדת לו לבדו לא קפדי גם אאינשי אחריני ודוקא במיוחדת לו הוא דקפדי אאדם אחר ובזה מתורץ גם מה שהקשה הט"א עוד על פירשב"ם שכ' מדין הפקר הא קי"ל אינו הפקר עד שיופקד אף לעניים ע"ש ולא נהירא דא"כ בור של עולי בבל אמאי אסור דאי איתא דדוקא במיוחד לו אין סברא לחלק בין מכירו לאין מכירו כמ"ש מהרש"א

ע"ב גמ' שומרת יום כנגד יום תוכיח וכו' ק' ניפרוך מה לש"י שכן אינה מטמאה בראיות כבימים משא"כ זב דחמור דראה ג' ראיות ביום א' הוי זב גמור ושתי ראיות ביום א' הוי זב לטומאה ועיין להרב טורי אבן

מתני' אלא פריעה ופרימה דקדק הט"א אמאי לא תני עטיפה ושאלת שלום דכולהו בחד קרא כתיבי ע"ש וי"ל דלא תני אלא דברים שמוכרח לעשותם אבל שאלת שלום אם אין שם בני אדם ליכא וכן עטיפה י"ל לא מחייב אלא אי לובש בגד העליון מחוייב להיות בעטיפה אבל אם אין לובש כלל ל"מ ללובשו ולעטוף דכוותה באבל דמחייב בעטיפת הראש כ' הרב מטה יהודה בה' אבל דל"מ אלא אי לובש בגד העליון ע"ש

גמ' אלא מעתה גבי זב וכו' מאי וטהר מעיקרא איכא יל"ד לפמ"ש התוס' ריש ברכות דדוקא אי למעוטי הוא דאמרינן וטהר מעיקרא ע"ש מאי פריך הא גבי זב דליכא למטעי ררשי' ליה להבא וי"ל דה"פ כיון דברייתא בת"כ היא דדריש וטהר להיסט כדפירש"י א"כ בהיסט מאי מעיקרא איכא הא מעיקרא מטמא בהיסט וע"כ דפי' הברייתא הוא לטהר מכאן ולהבא אף ע"ג דהדר חזי א"כ גבי מצורע נמי לידרוש כה"ג ועיין להרב טורי אבן

גמ' ימי כל ימי לרבות וכו' צ"ל דבו אצט' לדרשא אחרינא דאל"ה ק' לא ליכתוב בו ולא ליכתוב כל ימי

גמ' תגלחת וצפורים וכו' לשון א"ה ק' להולמו דבקר' דכל ימי לא כתיב תגלחת וצפורים ולא הול"ל אלא מה"מ כדלעיל גבי פריעה ופרימה וי"ל דה"פ א"ה דטעמא דפריעה ופרימה משום דכתיב בו תגלחת וצפורים מנ"ל בשלמא אי טעמא משום דמסתברא לא מוקמי' קרא לא במוחלט דחמיר ניחא בהתגלח' וצפורי'

מתני' אלא שהספרי' נכתבים בכל לשון וכו' משמע אפי' ס"ת וכ"מ בגמ' וק"ל דבפ' ב' דמכות די"א פליגי ר"מ ור"י בספר שתפרו בפשתן מ"ד פסול דאיתקש לתפילין ומ"ד כשר דלא איתקש להלכותיו ע"ש וא"כ בכל לשון אמגילה אמאי לא ילפינן מהיקישא מתפילין דפסולים בכל לשון מדכתיב והיו כדאמר בסמוך בגמרא

דף ט' ע"ב גמ' וכתבו לו את צעירת הרגלים אף ע"ג דארנבת ידיה הוא דקצרות כדפירש"י מ"מ ע"י שידיה קצרות והיא הולכת על ידיה ורגליה כשהיא הולכת היא כופפת ומצערת רגליה כדי שישתוו לידיה

תוס' ד"ה אין בין כהן משוח וכו' דהא מרבי' בת"כ אפי' כ"ה וכו' עכ"ל בתוספות דקידושין דל"ו ע"ב מבואר דהא דמרבינן בת"כ אפילו כ"ה היינו מה"י דהמשיח ע"ש ור"ש י"ל דברייתא דת"כ כר"מ דדריש ה"י דהמשיח בשמעתין דלרבנן כיון דלא דרשי' ה"י דהכא דלא דרשי' נמי ה"י דהתם דמ"ש הכא לא דרשי' והתם דרשי' וא"כ מיתוקמא מתני' שפיר גם בפר העלם דבר דכתיב הכהן המשיח דמתני' מיתוקמא לה דלא כר"מ וניחא לפ"ז מ"ש רש"י שם בקידושין הכהן המשיח כתיב בה וממעטינן אפי' כ"ה דדבריו הם נגד ברייתא דת"כ ועפי"ה ניחא ומאי דלא מוקי הגמ' שם מתני' דהתם כר"מ משום דאכתי ק' דמדאצט' לרבויי כ"ה שמעינן דבנשים ליתיה כמ"ש התוס' שם ולא משמע ליה לפ' לישנא דהש"ס דהתם כמ"ש התוס' דלישנא לא משמע הכי מיהו ק' מ"ש הכא דלא מרבינן אלא מרובה בבגדים ומ"ש דהתם דמרבינן אפי' כ"ה ועוד ק' הא דעשירית האיפה אפי' רבנן מודו דמרבינן מרובה בבגדי' כדקאמר הגמ' הכא ומנ"ל אי לאו מריבוייא דה"י וראיתי לה' ב"ש בחי' בהוריות רי"ב ע"א שכ' דמאי דמרבינן