משמרות כהונה חלק א קל

תיקנו וכה"ג פירש"י לקמן גבי עבים אעבים ל"ק הא בחרפי וכו'

דף ד' ע"א תוס' בד"ה דלא מזווגין לה אלא לפי מעשיה וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' ריש סוטה דמסיק דדוקא בזווג ב' הוא דלא מזווגין אלא לפי מעשיו וא"כ צ"ל דעכסה הוא זווג ב' ואע"ג דאפשר דיזדמן האיש אשר יכה את קרית ספר הוא בזווג א' מ"מ כיון דלגבי דידה זווג ב' מזווגין לה לפי מעשיה ובהכי ניחא דחשיב הגמ' אליעזר עזר אע"ג די"ל דסמך אזכותיה דיצחק דאין מזווגין לה אלא לפי מעשיה די"ל דיצחק זווג א' הוא ולא אמרינן אין מזמנין אלא לפי מעשיו

ד"ה יכול וכו' דהא לא ניתנה תורה וכו' עכ"ל צ"ע דאכתי יש לחוש לשפחה ואאע"ה קפיד ע"ז כמו שצוהו לא תקח אשה מבנות הכנעני

גמ' ר"י היא דאמר משעת הנחתו הא דלא מייתי ר"י דמתני' רבותא אשמועינן דאפי' כר"י דברייתא דס"ל דמזכיר מאורתא דשמיני מקרי סמוך לגשמים וכ"ש דאתי שפיר למאי דמשמע מפירש"י לעיל דלר"י דבריית' מזכיר בשביעי כמ"ש לעיל

ע"ב רש"י שאלה וכו' דהיינו זמן שליח צבור וכו' עכ"ל מדנקט ט לשון זמן נראה דתלוי בזמן תפלת שחרית ולפ"ז אם בא לבה"כ אחר שהתפלל ש"צ מוסף אינו מזכיר היחיד שבא בתפלת שחרית שלו כיון דעדיין הוא זמן תפלת השחר ועיין לה' חק יעקב סימן תפ"ט

תוס' ד"ה ואמר וכו' דפריך ורמינהי וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דשאני הכא דהוי הזכרת רצוי ע"ש י"ל דס"ד דלא אמרינן רצוי אלא אי שואל אחר יו"ט תכף אבל אי לא שואל עד ז' במרחשון כולי האי לא אמרינן התחלת רצוי וכ"מ מפירש"י ד"ה נמי צורך שאלה ומשני כאן לשאול דאפי' בכה"ג אמרינן ב תחילת רצוי

דף ה' ע"א ד"ה בחזירתו וכו' בתליסר ובי"ד וכו' עכ"ל היינו מי שזרע בתחילת יום א' לזריעה שהוא יום ב' בחדש דאותו יום נמי נחשב כיון שזרע בתחי' היום והוי י"ד ומי שזרע בתחי' יום ב' הוי י"ג וה"ה דהומ"ל נמי דמי שזרע בתחי' יום ג' הוי י"ב ותי' דהאי דנקט גדילה בי"א היינו לזריעה אחרונה דהיינו מי שזרע בסוף יום ג' דאז אותו יום אינו מן החשבון כיון שזרע בסוף היום ועיקר תי' דהחשבון הוא מזריעה אחרונה דהיא בסוף יום ג' וא"צ למה שהגיה מהרש"א ז"ל

דף ו' ע"א גמ' או אינו אלא יורה בתשרי וכו' ומלקוש באייר הו"מ לאוכוחי דיורה בניסן מקרא דלעיל מורה ומלקוש בראשון אלא דלא ניחא לאתויי מנביאי אלא מאורייתא

גמ' מה מלקוש בעתו אע"ג דבעתו סמיכה ליורה טפי' מ"מ הו"א דעתו דיורה הוא בכסלו ולכך יליף ממלקוש דכי היכי דמלקוש הוא בניסן דמשיצא ניסן אינו סי' ברכה וכיון דמלקוש הוא בסוף ימי הגשמים גם עתו דיורה הוא בתחילת ימי הגשמים דהיינו מרחשון

דף ח' גמ' בחולדה ובור אפי' למ"ש התוספות שנשבעו זל"ז ועבר על שבועתו מ"מ לא היתה מיתתן ע"י חולדה ובור אי לאו משום אמונה

ע"ב ד"ה אלא וכו' דהיינו כמו הפקר וכו' עכ"ל ק"ל הא קי"ל חצירו של אדם קונה לו ש"מ וזכו הבעלים בברכה ההיא ולא הוי הפקר

ד"ה גרול וכו' וי"ל דה"פ וכו' עכ"ל כוונתם דר"ל דקרא ה"ק שובה ה' כמו שאתה מוריד גשמים שהם שוו בקיבוץ גליות וכיון שבכל יום עושה ממנו דבר שהוא בגאולה א"כ שובה את שביתנו ממש וזהו כאפיקי' ר"ל כמו שעושה לנו אפיקים בנגב

דף י. ע"ב ד"ה איזהו וכו' אבל הרוצה לעשו' עצמו תלמיד עושה וכו' עכ"ל הא ודאי דלענין להעעטף בטליתן של ת"ח אסור לעשות תלמיד ונרא' דלענין מלאכ' בע"פ קאמר דאמרי בפ' מה שנהגו דבכ"מ תלמידי חכמים בטלין וקאמר דהרוצה לעשות עצמו בזה ת"ח עושה

בא"ד אלא במסכתא שלו קאמר וכו' עכ"ל לפי גירסתנו דגרסי' בשמעתין בלימודו הדברי' מבוארים בגמ'

דף י"ב ע"א גמ' ייסר בצלו וכו' נרא' דלמ"ד בזמן המנחה כיון דלא בעי' סמוך לתחי' היום ממש מהני אפי' קבל קודם עשרה ימים ול"ד מנחה אבל למאן דבעי תפלת מנחה אע"ג דקיבל מקודם צריך לחזור ולקבל בתפלת המנחה הסמוכ' ליום התענית ולכך כיון דס"ד ייסר לשון תפלה כמו לאסור איסר משמע דבעי קבלה אחרת אע"ג דהוו עליה מקדמת דנא וע"כ היינו טעמא משום דבעי' בצלו הסמוך ופריך שפיר למ"ד ומן המנחה ומשני יאסר ממיל' וא"צ קבלה ולדברי התוס' דייסר לשון הרמה דמותר לאכול ע"כ דל"ג בגמ' בצלו אלא ייסר ר"ל מותר משום דליכא קבלה אלא מקודם ולא בתפלת המנחה

דף י"ג ע"א רש"י ד"ה כשאמרו וכו' משמע דבליל ט"ב וכו' עכ"ל אבל בפ' מקום שנהגו פי' רש"י דלילו כיומו ע"ש ולפ"ז הגמ' הו"מ לאוכוחי דע"כ אשארא שהרי במלאכה אסר אבל וט"ב אפילו בלילה והומ"ל

וליטעמיך

"ב זאת אומרת מדמוקי בכיחול וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דהא ר"ח הוא דאמר ז"א ואיהו הוא דאמר לעיל כל שהוא משום אבל אסור בין בחמין בין בצונן ולא אצט' לאוקמה בכיחול אלא למ"ד מותר בצונן וטפי הו"ל לפ' ז"א קאי אברייתא דתכפוהו אבליו מכבס כסותו משמע אבל דעלמא אסור בתכבוסת

דף ט"ו ע"א תוס' ד"ה אור וכו' דאל"כ ליערבינהו וכו' עכ"ל צ"ע בגמ' בפ"ק דקידושין דרשי' התם והדרת קאי אשיבה ואזקן וכן בכ"מ

דף י"ח גמ' ותמניא גופיה אסור דהו"ל יום דאתקט תמידא מזה יש להוכיח דלא כגי' שהביא רש"ל דגרסי ברישא דאתקם תמידא דלא להתענאה ע"ש דאי איתא מאי פריך הא שפיר קאמר מתמניא ביה וכו' כי היכי דליתסר בהספד כמו חגא דשבועייא דסיפא

תוס' ד"ה רב וכו' עכ"ל עי"ל וכו' משום טעם לפני הפורים וכו' עכ"ל ולעיל דקאמ' הגמ' כיון דאלו מקלע להו ובטליניה לשבעה תמניא גופיה אסור היינו אי מקלע מילתא דעראי ובטלוהו באותה שנה דוקא אבל אי בטלוהו לעולם לא מיתסר משום יום דלפני

דף ב"ג ע"א גמ' דאתייליד ליה רמכי רמכי עיין פי' רש"י ועיין להרב ר"א