משמרות כהונה חלק א יב

דף ט"ל ע"א תוס' ד"ה בצר וכו' וגמרא דהירו' היה סבו' שהזית היה שלם וכו' עכ"ל לכאורה ר"ל דר"י אכל גם הגרעין ומ"מ פריך שפיר הא לא הוי שיעורא דהגרעין אינו מצטרף להשלים שיעור כזית דעץ בעלמא הוא מיהו דוחק הוא לומר דר"י אכל הגרעין אלא ר"ל כיון שבשעה שבא לפניו היה שלם חשיב שפיר בריא וכמ"ש הרא"ש ז"ל ועיין להמג"א סי' ר"י ע"ש

דף מ' ע"ב גמ' אמר רב יצא וכו' מאי קמ"ל וכו' יל"ד נימא דקמ"ל אפילו לא אמר מלכא דעלמא ולאפוקי מרי' דבסמוך דס"ל דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וי"ל דהא מילתא כבר אשמעי' רב דפליג אר"י בסמוך ומאי קמ"ל בהא דאמר בהאי עובדא דיצא

דף מ"א ע"א תוס' ד"ה אבל וכו' ומ"ש בה"ג בורא פרי העץ תיקדום לבפ"ה דמבורר' טפי עכ"ל ק"ק לפ"ז למ"ד בשאין ברכותיהן שוין מחלוקת ל"ל לר"י טעמא דמין ז' עדיף בשאין ברכותיהן שוות ת"ל משום דפרי העץ קודם וי"ל דכיון דר"י קאי אשניהם נקט טעמא חד לתרוויהו דהא בברכותיהן שוות איצטריך להך טעמא מיהו ק' בברייתא דמייתי הגמ' דקתני ר"י אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה ויש ליישב

דף מ"ד ע"א גמ' ורבנן ארץ הפסיק הענין ק"ל לעיל בר"פ דאמרינן דילפינן ברכה לאחריו משבעת המינים והא לרבנן דקי"ל כוותייהו וברכת לא קאי אשבעת המינין דארץ הפסיק וצ"ל דהגמ' לעיל הקשה אי לא ילפינן ג"ש נימא דס"ל כר"ג דוברכת קאי אשבע' המינין ובהכי ניח' מה שהק' הרשב"א בחי' שם לעיל דאי ילפי' מז' המינין קרא דכרם ל"ל הא בכלל ז' המינין ע"ש ועפי"ה ניח' דלמאן דיליף ג"ש ואייתר ליה חד הלול לברכה ס"ל כרבנן דהכא דארץ הפסיק הענין ובהכי ניחא מה שהק' הלח"ם בפ' מה"ב על ס' הרמב"ם דס"ל דברכה מעין ג' דרבנן משמעתא דלעיל דקאמר יליף משבעת המינין ועפי"ה ניחא דהגמ' דלעיל אליבא דר"ג אזלא והרשב"א אזיל לשי' דס"ל דברכה מעין ג' מדאורייתא וס"ל דמאי דאמ' לרבנן ארץ הפסיק הענין היינו לומר דלא בעינן ג' ברכות אבל לעולם דקאי עלייהו וברכת לברכה אחת ולפ"ז אזלא סוגיא דלעיל גם אליבא דרבנן ועיין לשון הסמ"ג שהביא מרן בב"י סס"י ר"ט ע"ש ודע דהגמ' הומ"ל פלוגתייהו דר"ג ורבנן במקרא נדרש לפניו ולפני פניו או אין נדרש אלא לפניו ולשי' הרשב"א ניחא קצת דאי אין נדרש אלפני פניו לא שמעי' ברכה אחת מדאורייתא וראיתי להרב ישועות יעקב בסי' ר"י שהוכיח דברכה מ מעין ג' מדרבנן מגמ' לעיל דל"ח ע"ב דמייתי מהא דר"י דאכל זית מליח וברך לפניו ולאחריו לאוכוחי דר"י ס"ל שלקות במילתייהו קיימי או לאו במילתייהו קיימי מאי מברך לבסוף ואי איתא דברכה מעין ג' מדאוריתא נימא דר"י מספק"ל אי במלתייהו קיימי או לא ולכך בתחי' מברך שהכל דעל הכל אם אמר שהכל יצא ובסוף מס' מברך מעין ג' דס"ד לחומר' ע"ש וליתא דעל כזית אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא ושבעת כתיב דאפי' בס' אי בירך בהמ"ז דמברך דוק' באכל כדי שביעה כמ"ש המג"א סי' רי"א ע"ש ועוד דדוקא באכל דבר שמחוייב לברך וס' אי בירך הוא דחוזר ומברך אבל בס' אי מחוייב לברך כגון ס' אי אכל כדי שביעה או לא אינו מברך מס' ועיין להרב קול אליהו ח"א חא"ח סי' ו' וכה"ג כ' הלקט ח"ב סימן רכ"ז וסי' רע"ח בספק' אי אכלו כדי אכילת פרס דאינו מברך כיון דמסופק אי חייב או לא ודמי לאיני יודע אם הלויתני ע"ש והס"ס שעשה בסי' רע"ח יש דוגמתו בגמ' בכריתות די"ג ע"א ע"ש

דף מ"ה ע"א תוס' ד"ה שלשה וכו' ורב אלפס תופס דרך ראשון עיקר וכו' עכ"ל ר"ל דרך ראשון שכ' בראש דבריהם דדא ודא אחת הן ולא קשיין אהדדי כמו שהוכיח מתלמודין ועיין במהרש"א ז"ל

תוס' ד"ה אם וכו' דלא הויא כ"א מדרבנן וכו' עכ"ל הקשה הפנ"י א"כ מאי פריך בסמוך והא נשים כתרי דמו וקתני אין מזמנין נימא דמ"ד ב' אין מזמנין ס"ל נשים בב"המז מדרבנן דבעיא היא לעיל ד"ך ונימא דהך מ"ד פשיט"ל דמדרבנן היא ודמי לברכת המוציא ע"ש ואפשר דהי"מ ס"ל דברכות המזון אין מעכבות זא"ז ולא איבעיא ליה להגמרא לעיל אלא בברכת הארץ משום ברית ותורה כמ"ש התוס' שם אבל ברכת הזן וברכת בונה ירושלים דאורי' ולכך פריך שפיר מדקתני מזמנות לעצמן ומה שהקשיתי לעיל שם דא"כ מאי פשיט מאשה מברכת לבעלה י"ל דניחא ליה לשנויי בשאכל שיעורא דרבנן ליישב גם ההיא דקטן מברך לאביו

דף מ"ז ע"א גמ' פשיטא ל"צ דהקדימו בשיבולי' עיין בפירש"י בר"פ שכ' קס"ד ת"מ שלו וכו' ע"ש והוא תימא דגם למסקנא כן הוא שניטלה ת"מ שלו אלא שלא ניטלה תרומה גדולה ודבריו אלה לא שייכי אלא בסיפא דמתני' במעשר שלא ניטלה תרומתו דלמסקנא דלקמן ניטלה ת"מ ולא ניטלה תרומה גדולה

תוס' ד"ה אין וכו' יש חילוק בין אכילה לשתייה א"נ י"ל וכו' עכ"ל והא דלא קאמר הגמ' בהא דרב ספרא גמ' בשתייה משום דלישנא דליטעו' דס' משמ' אכילה כדמוכח בגמ' רפ"ג דשבועו' דכ"א ע"ב ועיין במהרש"א שם בפ' ע"פ מ"ש ע"ד הירוש' דבסמוך

בא"ד ואם בא לחלוק כבוד לרבו רשאי ואמאי וכו' עכ"ל ואין לומר דההיא בשכל אחד אוכל מככרו דא"כ בלא בא לחלוק כבוד רשאי אלא בשכולן אוכלין מככר אחד וקתני אם בא לחלוק כבוד דהיינו שנתן לו חלקו קודם שיטעום הוא רשאי

דף מ"ח ע"א פי' רש"י בד"ה עד שיאכל וכו' ההוא אפי' מדרבנן ל"מ דאבוה הוא דרמי לחנוכי וכו' עכ"ל ק' דאכתי קשיא מאשה דמבע"ל לעיל ד"ך ע"ב נשים בב"המז דאוריי' או דרבנן ובעי למיפשט מההיא דאשה מברכת לבעלה ואי אמרת מדרבנן היכי מוציאה את בעל' ודחי כשאכל בעל' שיעור' דרבנן ע"ש ולדברי רש"י מאי מייתי מאשה דמברכת לבעלה הא כיון דמחייבא מדרבנן מחוייב בדבר מקרי ויש ליישב:

תוס' ד"ה תשעה וכו' ורבנן פליגי דלא מצטרפי וכו' עכ"ל לפ"ז כי פריך הגמ' בשמעתין מברייתא דרשב"ג הו"מ לשנויי דרבנן פליגי עליה והלכת' כרבנן אלא דקושטא משני דאפילו רשב"ג לא קאמר אלא לאצטרופי

דף מ"ט ע"א גמ' מאי קמ"ל כל ברכה וכו' הא דלא קאמ' קמ"ל הטוב והמטיב דרבנן ולכך צריכא מלכות משום דהאי מלתא פלוגתא דתנאי לעיל בסמוך והול"ל הלכ' כמ"ד דרבנן

רש"י ד"ה ומ"ד אינה צריכ' וכו' ומיהו פותח בה. בברוך לפי שהפתיחה היא חתימתה