משמרות כהונה חלק א קכח

אראב"ץ דמודה הוא דמררבנן בעי קידוש ע"ש וצ"ל לפ"ד דבגמ' דפ"ק דסנהדרין ד"י ע"ב דמוקי מתניתין חישוב ולא קידוש דס"ל כראב"ש לפום הך אוקמת' מתני' דהתם בדאורייתא מיירי וע"ש בתוס'

ע"ב גמ' דמות ד' פנים בהדי הדדי וכו' הא דאצט' לומר בהדי הדדי משום דאסרה תורה אפי' צורה אחת מארבעתן א"כ לא מדריש אתי לכעין חיות והוה אסיר אפי' חמה ולבנה

תוס' ד"ה שאני וכו' אע"ג דבכל מילי אמירה לנכרי שבות וכו' עכ"ל עיין לה' חוות יאיר סי' מ"ט שכ' דאמירה לנכרי שיאמר לנכרי אחר לעשות שריא ולא חסרו חכמים אלא לומר לנכרי העושה עצמו ע"ש ובמ"א כתבתי בזה

דף כ"ה ע"ב מתני' ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה וכו' אע"ג דלעיל אמרינן התקינו שאין מקבלין העדות מן המנחה ולמעלה היינו דוקא דאין מקבלין אבל אי עבדו וקיבלו מקדשין והכא דראוהו ב"ד וכל ישראל הו"ל כמי שקיבלו העדות ונחקרו העדים נמי מיירי שקיבלו העדות קודם המנחה ושהו בחקירת העדים עד חשיכה ועיין להט"א

תוס' ד"ה ראוהו וכו' מאי פריך בגמ' וכו' עכ"ל והגמ' גופה דלא מוקי לה בדלא הוה שהות משום דמשמע ליה לישנא דמתני' בדאיכא שהות : ועיין במהרש"א ז"ל

דף כ"ו ע"א ד"ה חוטא וכו' וגבי שופר מתנאה וכו' עכ"ל ומכל יקריב לא ק"ל כיון דלא קאי דבמאי דמשני חוטא בל יתנאה מיתרצא קושי' דכרובים וארון וא"צ לשינוי' לחוטא בל יקריב אבל רש"י ס"ל דקושטא הוא דבעי' חוטא בל יקריב לאפוקי דבר דלאו בר הקרבה אע"ג דמיתרצא קושי' קמייתא במאי דמשני חוטא בל יתנאה

ע"ב ד"ה ר"י וכו' אין לחוש אלא שיהא שם שופר עליו וכו' עכ"ל היינו מצד הלימוד מר"ה הוה אמרינן דאין לחוש כיון דל"ד לר"ה אבל מטעם דקאמר בגמ' דביוה"כ כמה דפשיט עדיף דבעי' פשוטי' והתוס' קאי אלא על הילפות' מר"ה וע' במהרש"א ז"ל

דף כ"ז ע"ב ד"ה ושמע וכו' וכוותיה קי"ל דהא הני נשי וכו' וכדמוכח בסוטה וכו' עכ"ל ר"ל דמהגמרא שם דפשיט מריב"ל משמע דהלכה כריב"ל והגמ' גופה אע"ג דרבינו גופיה י"ל דמודה לענין לצאת מ"מ לא מצי מייתי מדרב כיון דלא הוזכר זה בדברי רב ומ"מ מדפשיט מריב"ל משמע דהלכתא כוותיה ולפי מאי דפשיט מריב"ל גם הני נשי דמעשים בכל יום דלא יתבי גבי ציבורא ע"כ כריב"ל דהא הך דהני נשי דמיא לההיא דסוטה ושפיר מוכחי דהלכה כריב"ל ועיין במהרש"א ז"ל

דף כ"ח ע"א גמ' כי קאמר רבה בתוקע ועולה וכו' והא דקאמר מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר ולא נקט בהך גוונא דרישא ובמפיק רישיה משום דאתיא לאשמועינן גם סוף תקיעה לא יצא דבעינן כל התקיעה ובמפיק רישיה הוי תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה

גמ' איסורא הוא דרכיב עלייהו ולא נפקי לחולין

הט"א כ' דטעמא משום דהוי מצוה הב"ע ע"ש אבל הרשב"א בחי' ביבמות דק"ג ע"ב כ' דטעמ' משום דע"י שאנו אומרים לא יצא לא עביד איסורא ולכך אמרו לא יצא כי הוכי דלא ליעביד איסורא ע"ש ובשופר של עולה דלא אמרינן לא יצא כי היכי דלא למעול ולא לעביד איסורא משום דמדאורייתא יצא לחולין יצא י"ח וע"י שיאמרו חכמים לא יצא לא מיתקן איסורא דהא יוצא לחולין ומ"ש בשל שלמים לא יצא הוא מדרבנן וע"י שיאמרו לא יצא צריך לתקוע פעם ב' וממילא לא נהנה ולא עביד איסורא ועיין להרב שמחת יו"ט סי'

תוס' ד"ה המודר וכו' בלאו מצוה יש הנאה בישיבה וכו' עכ"ל הקשה המח"א א"כ מאי פריך רבא וכי מצות ליהנות נתנו הא כיון דאיכא הנאה בישיבה אסור כמו מעין בימות החמה ועיין להשע"ה בהלכות שופר במ"ש התוס' ס"ל כתי' הרשב"א ולפמ"ש הוא בעצמו בסמוך ליישב דברי הרשב"א ע"כ דהתוס' לא ס"ל כתי' הרשב"א כמו שנראה מדבריהם בדבור שאח"ז

ע"ב ד"ה ומנא וכו' תימה מאי אולמיה וכו' עכ"ל ר"ל המקש' דפריך ודילמא קסבר ר"י מצות עובר עליהם וכו' אמאי לא פריך טפי אפי' דליכא טעמא אחרינא ומוכרח לומר דטעמא הוא משום דאי אתרמי מ"מ קשיא מאי קאמר ומנא תימרא מאי אולמיה דהך מהך דכהן ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

בא"ד וא"ת הא דאמר בפ"ק דר"ה וכו' מ"מ אי איתרמי וכו' וכן אם נטל לולב וכו' עכ"ל מדבריהם מוכח דאם נטל לולב או תקע פעם ב' לא עביד מצוה כלל ודלא כה' מר וקציעה שכ' דכל פעם שנוטל או שתוקע מצוה קעביד אלא דלא רמיא חיובא עליה אלא פעם אחת ודמי לטלית ותפילין דכל פעם שלובש מצוה קעביד ע"ש

דף ל ע"ב ד"ה ונתקלקלו וכו' אבל למ"ד מועלת וכו' עכ"ל עיין בפי' רש"י בפסחים דנ"ט דמפ' מאי דאמרי' התם מעלה ומלינה לכ"ע דאפי' למ"ד מועלת דוקא לענין אם ירדו שלא יעלו ע"ש והתוס' לא ניחא להו בהכי כאן דמ"מ קלקול יש במאי דהוו פסולין במזבח דאע"ג דלא ירדו מ"מ פסולין הם וקלקול מיהא הוי

בא"ד מיהו אפ"ל כשלא באו וכו' עכ"ל ולפ"ז י"ל דגם למ"ד אמרו שירה של חול ניחא שפיר די"ל דס"ל כמ"ר אין לינה מועלת דפלוגת' דאמוראי היא

בא"ד וכ"ת דהקריבו כבש אחד על תנאי וכו' עכ"ל דאע"ג דאיברים קודמין לכבשים מ"מ אין מעכבין כדתנן בהתכלת וכיון דלא אפשר בע"א שרי לכתחילה

מתני' משחרב בית המקדש התקין ריב"ז וכו' אע"ג דבטל הטעם מ"מ צריך תקנה כמו כ"ד שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפי' בטל הטעם ואע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו שאני הכא דבטל הטעם

דף ל"א ע"א תוס' ד"ה ריבע וכו' דקא' וישקול ד' זוזי וכו' עכ"ל ע"ש דבפריד' אחת מיירי דצריך רובע ובההיא דכריתות דכ"ב פרידין מיירי נקט רבעתים ב' רביעיות וכפירש"י שם ביומא ולפ"ז ס"ל לרש"י דגם גבי גר דנקט רובע סגי בפרידה אחת וכ"נ קצת מהגמ' דכריתות ר"פ ד' מחוסרי כפרה דקאמר השתא לעוף אתרבי לעולת בהמה מבעיא משמע דפריד' אחת דומיא דעולת בהמה והתוס' הוכיחו דלא כפירש"י אלא שהוא רובע דינר לב' פרידין והכא דנקט רובע צ"ל דב' פרידין צריך גבי גר