משמרות כהונה חלק א קכז

ואדני האדנות היא בית דינו והוי"ו הוא ה' וא"כ הו"ל כמו דכתיב ה"ה כדהכא

דף י"ט ע"א גמ' ות"ל דהו"ל יום שלאח' ר"ח יל"ד מאי פריך נימא לאסו' יום שלאחריו וי"ל דהאי דעשאוהו יו"ט משום דבטלה אדכרתא הוא מימים דלא להתענאה בהון ובימים דלא להתענא' לכ"ע לאחריו מותר ודוקא בימים דלא למספד הוא דפליגי ר"י ורבנן אי לאחריו אסור וכדתנן בר"פ סדר תעניות ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בד"ה אסורין דהאי יו"ט הוא מימים דלא להתענאה לחוד והוא ממה שלא הוכיחו דגם בלפניו בתענית לבד אסור אלא ממאי דקאמר הטילו בין ב' יו"ט וכו' ובפשיטות טות הו"ל לאוכוחי משמעתין גופה דאי איתא דבלפניו אפי' בהספד אסור מאי פריך ות"ל משום דהוי יום שלאחריו נימא דעשאוהו יו"ט לאסור יום שלפניו בהספד דאי משום יום שלאחר ר"ח לא אסיר אלא בתענית כדאמרי' התם כל שלאחריו בתענית אסור אלא ע"כ דהאי דעשאוהו יו"ט הוא מימים דלא להתענאה לחוד ובהכי ל"ק מ"ש ה' ט"א מאי פריך ת"ל דהוי יום שלאחר ר"ח נוקמה כרבנן דס"ל לפניו אסור לאחריו מותר ועפי"ה ניחא שפיר דע"כ לא אתיא כרבנן דהא ס"ל דבימים דלא להתענאה אפילו לפניו מותר וא"כ אמאי עשאוהו יו"ט ת"ל דהו"ל יום גדליה אלא ע"כ כר"י ולאסור יום שלפניו ועיין לה' שאגת אריה סי' ק"ה שהוכיח מסוגיא דשמעתין דאסור להתענות בר"ה ע"ש

תוס' ד"ה יהודה וכו' וקשיא כיון דטומאה קדמה לאבר וכו' עכ"ל יש לקיים פירש"י דנ"מ אם ינקב עוד אחר שהטיף האבר ואח"כ סתמו וקיבל טומאה אחר שהטיף האבר דלר"מ חוזר לטומאה ישנה ולרבנן אינו חוזר אלא שרש"י כ' חוזר לטומאה הישנה דקודם שניקב והטיף האבר והתוספות שלא רצו לקיים פירש"י ע"ד שכתבתי משום דלא קתני במתני' נקובה ב'

בא"ד א"נ רבנן דהכא אית להו בכלי אבן כר"מ וכו' עכ"ל נראה דלכ"ע אינו טמא אלא מדרבנן אלא דלריב"ן משום כלי זכוכית ולר"מ משום כלי מתכות ונ"מ לטומאה הישנה ע"ד שכתבתי בדבור שלפני זה דכיון דאיכא אבר שווינהו רבנן ככלי מתכות לגמרי ועיין למהרש"א ומ"ש ליישב ע"פ גי' התוספתא ע"ש אין כוונתו דהתוס' גרסי כן דא"כ טפי הו"ל דרבנן כריב"ן לגמרי אלא כוונתו דמגירסת התוספתא למדנו דמשום כלי מתכות מדרבנן הוא

ע"ב ד"ה מימות וכו' ויום כ"ג מוצאי סוכות וכו' עכ"ל מק' נימא דהיה יום ר"ה בע"ש וא"כ יום כ"ג הוי בשבת ולכך לא נאספו עד יום כ"ד ול"ק דכבר כ' התוס' בר"פ תמיד נשחט דאפי' בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה היו נזהרין שלא יהיה אד"ו הראש ולא יחול ר"ה ביום ששי

דף כ' ע"א גמ' א"כ יו"הכ שח"ל אחר השבת לפ"ז צ"ל דלכ"ע אפ' בחמימי דאל"ה ק' הא כשחל יוה"כ אחר השבת חלין ר"ה וסוכות בע"ש ואיכא נמי משום ירקיא אלא ע"כ דאפ' בחמימי ולא משכחת משום ירקיא אלא בחל יוה"כ בע"ש ורש"י שפי' משום ירקיא ביום טוב סמוך לשבת פי' כן לפום הבינייא דבסמוך דפליגי אי אמרינן אפ' בחמימי או לא

תוס' ד"ה מאי וכו' תרי יומי מס' עכ"ל דאי לא ממכרי ליה לא עבדי אלא חד יומא מקומות הקרובים דמגיעים להם השלוחי' ביום א' דס"ל להתוס' דהשלוחים יוצאין ביום ר"ה עצמו כיון דתחומין דרבנן דלא כס' הר"מ שכ' דאין השלוחים יוצאים בר"ה והתוס' לעיל בד"ה ואל יתקלקלו שכ' דלעולם עושין ב' ימים מס' היינו למקומות הרחוקים שאין מגיעים להם השלוחין ביום ואע"ג דאמרינן לקמן דכ"א היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי י"ל משום דאיכא יוה"כ ולאו משום ב' ימים טובים של ר"ה ובשבת ויוה"כ דחמירי אין השלוחים יוצאין משום תחומין

דף כ"א ד"ה לוי וכו' ואמרינן בגמ' אתם אפי' שוגגין וכו' עכ"ל הקשה הט"א מדאמרינן במס' מנחות ד"מ דלא סמכי' אדיסקי בענין תכלת ופריך מדסמכינן אדיסקי לענין יוה"כ ושבת ע"ש והשתא מאי פריך נימא דש"ה דכי סמכי אדיסקי שפיר עבדי אפי' מוטעין ושוגגין ע"ש ול"ק דהתם פריך משנה מעוברת דסמכי' אדיסקי שעיברו השנה וכדפירש"י שם ובעיבור השנה לא כתיב אתם אפי' שוגגין דדוקא בקידוש החדש במלא וחסר הוא דכתיב אתם וכמ"ש התוספות בסה"ד ויו"הכ דנקט התם היינו במקומות הרחוקים דלא מטו אפי' שלוחי אלול ולא ידעי שעיברו השנה אלא ע"י דיסקי ששולחין להם מקודם ועוד דאה"נ אחר שעשו כמ"ש בדיסקי מהני אבל הם על מה סמכו לכתחילה אי לאו דסמכי אדיסקי

דף כ"ב ע"א גמ' והא זמנין סגיאין אמרי קמיה דרב הלכה כר"ש וכו' ר"ל שאמר הלכה כר"י דמכשיר אע"פ שהוא נגד המעשה ומאי דנקט ר"ש היינו ר"ל דהיינו דמתניתין וכלומר הלכה כר"י שהוא ר"ש דמתני' ואזלא שמעתא שפיר וכ"מ בפירש"י ובחנם הגיהו בפירש"י בספרים חדשים ועיין להפנ"י

ע"ב גמ' וחד מי מהימן וכו' מכאן מוכח דאע"ג דע"א נאמן באיסורין היינו להעיד על הדבר אבל להעיד על האדם שהוא כשר צריך ב' עדים וכ"כ המח"א בה' עדות סי' י"ט ע"ש וק' מהא דאמרינן בפ"ק דגיטין דף יו"ד ע"ב דחתים ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוא לא הוה חתים ליה מקמיה הרי דמהני עדות עד אחד להכשיר את הכותי ואף על גב דהתם מדאורייתא בלא עדות ישראל כשר דכותים גרי אמת וכמ"ש התוס' שם מ"מ ה"נ מדאורייתא כשר אלא משום קלקול ביתוסים הוא דהתקינו להעיד עליו ובירושלמי כאן משני כיון דמדרבנן הוא דבעי עדות הם אמרו והם אמרו והגמ' שלנו אין סובר כן אלא אפי' בדרבנן בעי' שנים להעידו להכשירו וא"כ התם גבי כותי אמאי מהני עדות ע"א להכשירו ועיין להרשב"א בחי' שם ויש ליישב

דף כ"ג ע"א גמ' וליעבד בין אמלא בין אחסר וכו' אין להקשות כיון דסגי לן אין מאי דעביד אחסר אמאי מטרחי ליעביד בין אחסר בין אמלא די"ל דהכי פריך אמאי עבדי שלוחים אחר שקלקלו הכותים ליעביד אחסר ואמלא ותו ליכא קלקול כדמשמע מפירש"י במתני' ועיין להט"א

ע"ב תוס' ד"ה לא היו זזין וכו' והא דמשמע בההוא פרקא וכו' עכ"ל אבל ממתני' דעירובין גופה דקתני נתנוהו בעיר אחרת בדיר ובסהר לא קי"ל די"ל דחדא קתני נתנוהו בדיר וסהר של עיר אחרת ולא כדפירש"י שם נתנוהו בעיר אחרת או בדיר וכו' ע"ש

דף כ"ד ע"א גמ' ראב"ש אומר בין כך וב"כ וכו' כ' הרע"ב דלא פליג