משמרות כהונה חלק א קכו

דף י"ב ע"ב גמ' דתלתן משתצמח וכו' התיו"ט בפ"א דתרומות משנה ה' כ' מהירושלמי דגם בתבואה וזיתים משתצמח הוא סימן להבאת שליש והק' ע"ז דבגמ' לקמן לא מוכח אלא מדקי"ל לרבנן ואי איתא הא איכא סימן דמשתצמח ע"ש ולק"מ דהך סי' דמשתצמח לא ידעי' דהוא הבאת שליש אלא מדקי"ל בהבאת שליש דאל"ה דילמא הוא פחות משליש ובהך שיעורא דמשתצמח סגי לן ומהגמ' לקמן גבי עומר שהקריבו ישראל י"ל דלא היה שהות לזורעו כדי לבודקו אם יצמח מיהו מדברי התוספות בשמעתין מתבאר דהנך סימנים ליתנהו בתבואה וזיתים

תוס' ד"ה מנהג וכו' וי"ל דהאי דהכא אצטריך וכו' עכ"ל ר"ל דפשיט"ל דמהך דלעיל לא ידעינן דינא דפירות אבל בהך דרשא דהכא סגי לן והך קציר דלעיל אצטריך לגלויי על חריש וכמ"ש התוס' לעיל ולפום תי' בתרא דגם דין דחרישה דלעיל לא שמעי' ליה מדין הפירות דהכא ולכך בתי' בתרא לא הוצרכו לפרש דמדין החריש דלעיל לא ידעינן דין הפירות משום דר"ז צריך לאומרו גם לתי' קמא ועמ"ש מהרש"א ז"ל: דף י"ג ע"א גמ' ולא קציר נכרי מה שהקש' הט"א מגמ' דפסחים דכ"ג ע"א ע"ש לק"מ דכבר כ' התוס' שם דף ה' ע"ב דמחד קרא נפ"ל נכרי והקדש ע"ש וה"נ קציר נכרי ומצוה

תוס' ד"ה ולא קציר וכו' מאשירות שבדורות הראשונים וכו' עכ"ל עמ"ש הט"א ועיין לה' פ' דרכים דרך הקדש דכ"ב ע"ג ע"ש

ע"ב גמ' ר"ש שזורי ס' יש בילה וכו' הק' הט"א דבמנחות דל"א ע"א אמרינן כ"מ ששנה רש"ז הלכה כמותו ע"ש בגמ' והא סתראי נינהו דבההיא דנתערב לי טבל ס"ל אין בילה ובהא דצובר גורנו ס' יש בילה ובדברי רש"ז עצמו י"ל דאפי' דס"ל יש בילה לא רצה לסמוך על דעתו במקום רבו ר"ט אבל למיפסק הילכתא בכולהו כרש"ז קשיא ע"ש ול"ק די"ל דמאי דפסק כרש"ז בההיא דצובר גורנו משום דאזיל אחר גמר פרי וכוותיה ולאו מטעמיה וכדאמרינן לקמן דשמואל דאמר הלכה כרש"ז כוותיה ולאו מטעמיה אלא מטעמא דגמרי הפרי

תוס' ד"ה מתוך וכו' א"נ כדתניא בת"כ וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז אמאי אצט' לטעמא דעשויין פרכין פרכין נילף משביעית וכדילפינן לעיל בתבואה וזיתים אחר שליש מעשרות משביעית וי"ל דשביעית לעולם קדמה לזמן המעשרות דהא אילנות לשביעית בתר חנטה ולמעשרות כשיעור המפורש בהם ולעיל גבי שליש מייתי מכ"ש וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה התבואה ע"ש ועי"ל דהכא שאני דטפי הו"ל למילף מדין מעשר גופיה דבדיקות אחר לקיטה

דף י"ד ע"א גמ' ונהג בו ב' עישורין הרמב"ם בפ"ח מה' מע"ב כ' בספק ב' הנכנסה לג' דמפריש מע"ב מפני שהוא קדש ואין מפריש מע"ע מפני שהוא חול והשיג הראב"ד הא אכתי טבל ל הוא כיון שלא הפריש מע"ע ועוד הא רע"ק נהג בו ב' עישורין ועיין להכ"מ מ"ש משם מהריק"ו בזה ע"ש ועיין להט"א ונ"ל דלעול' קורא את השם וכדאמרי' במסכת מכות דף י"ז גבי דמאי דחכ"א קורא שם וא"צ להפריש וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מה' מעשר ע"ש וה"נ דכוותה קורא את השם אלא דא"צ להפריש כיון שהוא חול וכבר יצא מידי טבל סגי בהכי אבל במע"ב לא סגי בקריאת שם כיון שהוא קדש והו"ל תערובת קדש בחול

ע"ב תוס' ד"ה ולשביעית וכו' כגון אתרוג בת ו' וכו' עכ"ל וה"ה בת שביעית היוצאת לשמינית דהשתא שוה לאילן להחמיר וכן כתב הרשב"א בחי' כ"י

בא"ד ומיהו ק' מאתרוג וכו' אלמא דאזלי בתר לקיטה וכו' עכ"ל אע"ג דגמר הפרי ולקיט' בשנה אחת דהא מט"ו בשבט העבר עד עכשיו אכתי לא יצאת השנה מ"מ משמע דנהג בו מע"ע משום לקיטה ולאו משום גמר פרי וכ"כ מהרש"א בסוכה ולשון הרשב"א בחי' כ"י אלמא שמעי' דאזלינן בתר לקיטה ואע"ג דהכא כולהו בשנה אחת מ"מ נ"מ לדעלמ' היכא דגמר הפרי בשנה שנייה ולקיטה בשנה ג' דאזלינן בתר לקיטה: דף ט"ו ע"א פירש"י בד"ה אמ"ל וכו' כדתניא במכילתא ואכלו אביוני וכו' עכ"ל עמ"ש הט"א בזה ומה שהק' אמאי אצט' קרא לחייב עיסת שביעית בחלה ת"ל דאס"ד פטורה אמאי אצטריך קרא דהכא לפטור ממעשר הא' תרומה ומעשר חד דינא אית להו ע"ש י"ל דשאני דטעמא דפטורה מן חלה משום דבת שריפה והאי טעמא לא שייך במעשר ול"ד לשאר דינין דבודאי מסתברא לשוותם

תוס' ד"ה או שבט וכו' וקשיא אמאי לא בעי וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בדבור שאח"ז י"ל דדוקא הכא קמבע"ל משום דבישול הפירות הולך אחר החמה גם מה שהק' מב' הלחם ל"ק דב' הלחם בעצרת קרב ועיין למהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' אבל אילן העושה בריכה אחת וכו' כ' הט"א משמע דמד"ת דבתר לקיטה אלא היכא דאין לקיטתו כאחד בתר חנטה אזלינן והגמרא מקשה מבנות שוח דאפי' אין לקיטתו כאחד הו"ל למיזל בתר לקיטה ועפי"ז תירץ מ"ש התוס' בד"ה נהגו ע"ש וצ"ל לפ"ד דמאי דקאמר הגמ' אמינא לך מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דאוריי' היינו ר"ל דבחרובין דרבנן אפילו דאיסור' כי נהגו לא מחינן בידייהו כיון דליכא אלא איסורא דרבנן וכדקאמר גבי תוספת יוה"כ במס' ביצה ע"ש אבל בשביעית דאוריי' מחינן בידייהו ולעולם ברייתא דבנות שוח כרבנן דפליגי אר"ן אבל לר"ן אדרבא בדאורייתא אזלינן בתר לקיטה

שם גמ' משום דא"ל שבקת רבנן ועבדת כר"ן וכו' והא דפריך ליה מברייתא דבנות שוח ולא פריך ליה מרבנן דפליגי אר"ן בברייתא דלעיל משום די"ל דר"ן מפרש דברי ת"ק ולא פליגי

דף ט"ז ע"א גמ' אמר אביי הילכך כי חזי איניש דמצלח וכו' הא בשנ' גופה איכא דמצלח ברביע' ראשונה ואיכ' דמצלח ברביע' שנייה וכמ"ש התוס' מגמ' דברכות והיינו דדוקא בלקות הברד אבל לגוף הזרע שוין והכא בגוף הזרע מיירי דהא אביי אברייתא דאירע בה קרי קאי והיינו ברד או שדפון כדפירש"י ויש ליישב

דף י"ז ע"ב תוס' ד"ה י"ג וכו' בהגהה והכי איתא בפסיקת' ותאמר ציון עזבני ה' וכו' עכ"ל י"ל דהא התם כתיב וה' והיינו הוא ובית דינו ה"נ ולא כה' קמא ול"ד לדהכא ועוד הא התם באדנות כתיב וי"ל במ"ש המפ' דכמו דכל היכא דכתיב וה' הוא ובית דינו ה"נ דכל היכא דכ'