משמרות כהונה חלק א קכג

אלא הו"ל לאשמועינן בבא דמת באדר דכי נכנס ניסן מונין לו שנה שנייה ולפמ"ש רש"י דהנך ב' ברייתות חדא ברייתא היא וכ"כ התוס' בבתרא דקס"ו ע"א בד"ה אי הכי ע"ש ניחא בלא"ה שפיר אלא דהו"ל לרש"י למינקט דבריו בקושית פשיטא דתרי בבי קמייתא ולכן צ"ל כדכתי' ועיין להפנ"י

שם גמ' ה"נ שנת מ' לג"ש מפירש"י שכ' ר"פ גמיר להו מרבו דג"ש גמורה היא ומאי דניסן ר"ה למלכים דינא דאורייתא הוא ועפי"ז נ"ל מה שהק' התוס' לעיל על פירש"י שכ' דמספק פסלי' לשטר דמההיא דשטר שזמנו וכו' נראה דמספק לא פסלי' שטרא ע"ש די"ל דמדאוריי' מספק פסול ומדרבנן כשר שלא תנעול דבגמ' שם בר"פ אחד דיני ממונות פרכינן אמתני' דקתני ד"מ בעי' דרישה וחקירה מהך דשטר שזמנו דאי בעי' דרישה וחקידה אמאי תלינן באיחרוהו וכתבוהו ומשני דמדרבנן לא בעי' דו"ח שלא תנעול דלת ע"ש וא"כ בגמ' לעיל דבעי למאי הלכתא ניסן ר"ה קאי אדאוריתא ולכך פירש"י שפיר דמספק פסלינן ליה כיון דבעי דו"ח ובתר דתי' רבנן דלא בעי דו"ח מודה רש"י דנ"מ להפך כמ"ש התוס' והא דתנן מאוחרין כשרין אתיא אפי' לדינא דאורייתא אם העדים עצמן הם שהעידו דאיחרוהו והגמ' שם דפריך עלה אי בעינן דו"ח אמאי כשרין היינו משום דמשמע ליה דמיירי אפילו בהעידו העדים אחרים כמ"ש מהר"ם לובלין בחי' שם ע"ש אבל באותם העדים עצמן א"ש אפי' לדינא דאורייתא ושפיר מייתי לה הגמ' לעיל אדינא דאורייתא אבל אכתי יש להבין כיון דאורייתא קיימי' אפילו מוקדם כשר וטריף מזמן דקאמרי העדים דטעמא דפסולין אינו אלא משום גזירה שמא יגבה מזמן א' ועיין להפנ"י לעיל

תוס' ד"ה מקיש וכו' משום דהכי הוה מעשר וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א נימא ב' לחדשים י"ל דפשטיה דקרא קאי אמלאכות שלמה ורש"י סירס המקרא ומה שהק' ה' טורי אבן דא"כ מאי פריך ואימא תמוז ואימא וכו' ע"ש י"ל דאחר דאיכא הקיש בע"כ מסרסי' ליה לקרא וב' לחדשים קאמרי והתוס' לא קיימי אלא אפשטיה דקרא בלא הקישא

דף ג' ע"א ד"ה אלא וכו' כמו כי בא סוס פרעה וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל כן בקראי דכי מת אביכם וכי מת גבורם דמייתי להו כבר משום דא"צ לפרשם בלשון כאשר אלא לפום פ"ה שהביאו בסה"ד דלשון אשר הוא כמו אם ובקרא דכי מת אביהם וכי מת גבורם לא יתכן לפרשם בלשון אם ולכן ע"כ לפרש בלשון כאשר אבל לפום מסקנת התוס' דלשון אשר הוא כמו לשון דהא אם כן יתפרשו שפיר בלשון אשר ר"ל דראו שמת אביהם ולכך אמרו לו ישטמנו ולהכי נקטו קושיתם בהני קראי דכי בא סוס פרעה דלכל הפירושים לא יתפרשו אלא בלשון כאשר

ד"ה ת"כ וכו' שמונין למלכותו וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל א"כ למ"ל בשני הא מבחדש השני היא למלכותו וכמ"ש התוספות לעיל ע"ש ול"ק דדוקא בקרא דלעיל הוא דלא משמע להו לפ' לחדשים דהא קרא כתיב למלך שלמה וכמו שכתבתי לעיל אבל בהאי קרא דר"א לא כתיב למלכותו אלא לגבי שנה ולכך יתפרש שפיר בחדש השני לחדשים ולכך אצטריך בשני לאשמועי' שני למלכותו

ע"ב גמ' לא ס"ד דתניא וכו' הקשה ה' טורי אבן דלקמן פריך ר"ח מאי קמ"ל ומשני קראי אתו לאשמועינן והשתא הא ר"ח נמי לא נ"ל אלא מבריית' הלזו ע"ש ול"ק דמברייתא לחוד לא סגי די"ל למניינא אחרינא כדפריך הגמ' ועכ"ל מג"ש וא"כ היא גופה דאשמועינן ר"ח קרא וג"ש

דף ד' ע"א גמ' נ"מ לנודר הקשה הפנ"י הא ברגל אחד עובר בעשה וא"כ מאי נ"מ בהא דר"ה לרגלים מאי נ"מ בין עשה ללאו ותי' דדוקא לרבנן הוא דברגל א' עובר בעשה אבל לר"ש דמיקל ובעי כסדרן א"ע בעשה ברגל א' ע"ש וליתא דא"כ מאי פריך הגמ' לקמן דף ו' ע"א אהא דאמ"ר כיון שעבר עליו רגל ראשון עובר בעשה מברייתא דקי"ל פרה זבחי שלמים וכו' נוקמה לברייתא כר"ש ומכח זה ג"כ אין לתרץ דדוקא בע"ע רגל א' מהג' רגלים דבסדרן הוא דעובר בעשה אבל בנודר אחר הפסח דעצרת וסוכה אינם מן המנין א"ע בעשה אלא בעבר הפסח שאחריהם דא"כ מאי פריך מברייתא דקי"ל פרה וכו' ולעיקר הקו' י"ל דנ"מ לפיסול עדות לסברת הר"מ בפי"ג מה' עדות דאינו נפסל לעדות אלא בעבר על לאו ול"ד על לאו שיש בו מלקות כמ"ש הכנה"ג סי' ל"ד הגהב"י אות כ"ח ובעבר על עשה אינו נפסל לעדות כמ"ש הרדב"ז בלשונות הרמב"ם ע"ש ועיין להתוס' בפ' אז"נ דע"ב ע"א דנראה מדבריהם דלא בעי עבירה שיש בה מלקות ע"ש ועמיתנו הרב מהרש"ש הי"ו אמר דנ"מ לנשים למ"ד לקמן דנשים איתנהו בבל תאחר ובעבר רגל א' דעובר בעשה ליתנהו דמ"מ שהז"נ היא

תוס' ד"ה שלשה וכו' ומתני' דניסן ר"ה וכו' עכ"ל ר"ל דלקמן ד"ו אמרי' דרבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ואהא ק"ל דא"כ היכי אמרינן בשמעתין ד"ש היא הא לא אתיא סיפא כר"ש וכדפריך לקמן ולזה כ' דמ"ש הגמ' ר"ש היא אניסן ר"ה לחוד קאי וזהו שכ' ומתני' דניסן ר"ה ר"ש ר"ל דוקא הא דקתני ניסן ר"ה הוא דקאמר ר"ש היא ועיין להשע"ה ח"ב דף מה שנדחק בכוונתם ע"ש

ד"ה צדקות וכו' כל זמן שלא עבדו וכו' עכ"ל עיין לה' טורי אבן ועיין בספרו שאגת אריה סימן ס"י עיין שם

ד"ה ומעשרות וכו' ומה שקבע עליהם הכתוב וכו' עכ"ל ול"ל דמה שקבע זמן ביעור היינו של אותה שנה דהא בקרא דביעור כתיב גם מעשר שני ע"ש בפירש"י בחומש ומע"כ ליתיה אלא בשנה שנייה והביעו' הוא בסוף שנה שלישית וא"צ לדברי מהרש"א ז"ל

בא"ד בין רגל לביעור וכו' עכ"ל והשתא בזמן הביעור שהוא עי"ט ראשון ליכא אפי' רגל אחד דבעי' עד שיעבור כל הרגל הוא שיעבור בב"ת כדמוכח בגמ' לקמן דף ה' ע"ב ע"ש וא"ש אפי' למ"ד רגל אחד דלא כמהרש"א ע"ש וה' טורי אבן תי' לקושי' התוס' דנ"מ בהנך דל"מ בב"ת כמו אשה וכיוצא ואפי' דהנך דלאו קדשים לא תלי ב"ת דידהו ברגלים אלא לאלתר מ"מ מע"ב תלי בביאת הארץ ע"ש ואכתי קשיא ממעשר עני ולא יתיישב זה אלא בדלא קיימי עניים ולשי' התוס' בד"ה צדקות ע"ש

ע"ב ד"ה לקט וכו' והיכא דעבר ונעלם וכו' עכ"ל ה' טורי אבן דלרע"ק דס"ל תעזוב מעיקרא משמע המ"ל לב"ת דלקט שכחה ופאה ועוד מאי פריך בריש תמורה לאביי דמהני מלקט ש"ו נימא מדרבינהו רחמנא לב"ת שמעינן דלא מהני ע"ש ולפמ"ש הרב עצמו לעיל דמעשר עני לא נ"ל ב"ת דידיה