משמרות כהונה חלק א קכב

דף נ"ד גמ' דבצרי טובא וכו' הו"מ לאקשויי עוד דא"כ לא שמעינן הא דראב"י

רש"י ד"ה לפי וכו' שכבר נתמלאו וכו' עכ"ל טפי היל"ל אפי' ממלאין בשבת אין תוקעין דאין דוחה שבת וי"ט ומהרש"א בסמוך נרגש בזה וי"ל דניחא ליה לפרש אפי' לר' ירמיה אליבא דריב"ל לעיל דס"ל חליל של שואבה דוחה שבת

תוס' ד"ה שייר וכו' משמע דאהבתי הוא תחילת הפרק וכו' עכ"ל עיין להתוס' לעיל דל"ח ע"ב בד"ה מכאן ע"ש

ע"ב ד"ה אי וכו' בההוא ניחא טפי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דבשמעתין עתין נמי י"ל דלא תקשה למסקנא דליתא דלרבי אחא ע"ש ואכתי אינו מתיישב דא"כ מאי פריך אח"ז אלא מאי שייר דהאי שייר הא למסקנא י"ל דאתיא כר"י ועוד מאי משני שייר ע"פ שח"ל בע"ש הא מ"מ לא הוי אלא חד שיורא דהיינו ע"פ שח"ל בע"ש וממילא ידעינן דינא דע"פ דכל שנה ולא הוי אלא חד שיורא ועיין למהר"ם לובלין ז"ל ע"ש והנה מדברי התוס' נראה דבההיא דנזיר נשאר בקושיא אבל התוס' בנזיר כ' ליישב דקאמר כן דלא תקשה לרבא ע"ש וק' דא"כ מאי פריך אח"ז והא שייר דבין הבינים נימא דהשתא דאיכא שיורא דבין הבינים גם לרבא בל יחל שיורא הוא גם מאי משני דלא תני חמש ע"ש

ד"ה אמאי וכו' בלא ר"ס וכו' עכ"ל המג"א סימן תרפ"ד הק' דכיון דדוחה ממש לא שייך למימר תדיר קודם אלא דוקא כי עביד תרוייהו כמ"ש התוס' בשבת דכ"ג ע"ב ע"ש ול"ק דשאני נ"ח דאיכא טעמא דפרסומי ניסא אבל הכא מאי עדיפותא דר"ח מדשבת לפום ס"ד דהשתא דלא ס"ד טעמ' דהכרה מיהו בזבחים דצ"א בעי בגמ' תדיר ומקודש הי מינייהו עדיף ופשינו מדתנן מוספי שבת קודמי' למוספי ר"ח ודחי ע"ש לפ"ז י"ל דס"ל להגמ' כאן דר"ח מקרי מקודש כהפשטן דהתם ותדיר ומקודש תדיר עדיף וה"ד כי עביד תרווייהו כי דחי' ליה לגמרי מקודש עדיף כמו פרסומי ניסא

בגמ' ואמר ר"ז כי הוינן וכו' בלא ר"ז הו"מ לאקשויי מהברייתא לחוד דלא היו תוקעין ומבדילין ועוד דמאי אולמה דברייתא ממתני' דחלבי שבת וי"ל כי היכי דלא נימא תנאי היא מייתי מדר"ז דאמר דברי הכל משמע דליכא מאן דפליג ומשני דע"כ תנאי היא דהא אחרים פליגי ור"ז אפלוגתא דרע"ק ורי"ש קאי: דף נ"ו ע"א רש"י ד"ה בין וכו' אם חל יום ח' לפניה וכו' עכ"ל אזיל לשיטתיה שכ' בפ' תמיד נשחט דף נ"ח ע"ב דבזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה חל יוה"כ סמוך לשבת לא היו דוחין אותו וזה הפך סוגיא דלעיל דנ"ד דדוקא לאחרים הוא דחל יוה"כ סמוך לשבת ורישא דמתני' לעיל מוקמינן דלא כאחרים ועיין להתוס' שם בפ' ת"נ ע"ש

ע"ב גמ' אמרו צדיק כי טוב וכו' פתח בל' יחיד וסיים בלשון רבים כי פרי מעלליה' יאכלו דהיינו שכניו ומפיק שפיר מיניה טוב לצדיק טוב לשכניו

תם ונשלם מסכת סוכה מסכת ראש השנה דף ב' ע"א מתני' ר"ה למעשר ה' טורי אבן באבני מלואים הק' מכאן עמ"ש הר"מ בפ"ז מה' בכורות יראה לי שאם עשר משנה זו על שנה אחרת הוי מעשר להחמיר מדחשיב ליה במתני' מוכח דל"מ אפי' בדיעבד שהרי בגמ' לקמן ד"ז אמרינן דלא חשיב במתני' תרומת הלשכה משום דבדיעבד יצא ע"ש ונ"ל דל"ק שהרי הר"מ לא כ' אלא הוי מעשר להחמיר משמע דקדוש לחומרא ולא לענין דא"צ לעשר עוד אלא דקדוש ויעשר עוד משל אותה שנה עצמה ומשני ליה הר"מ כמו מעשר מספק וא"כ חשיב ליה במתני' שפיר כיון דלא יצא וצריך לעשר עוד וע"ש להלח"מ

תוס' ד"ה לשטרות וכו' משמע לפ"ה מספק וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל אמאי לא מפרש לענין לטרוף לקוחות וכגון שהלואה וכתיב' השטר בכסלו והלקוחות לקחו בתמוז דמספיק לא יטרוף הלקוחות ע"ש והוא תימה דהשתא נמי דתיקנו ניסן ר"ה הוי תמוז קודם לכסלו ולא יטרוף ומ"מ אכתי קשיא דנימא ההלואה והכתיבה בתמוז והלקוחות בכסלו ומספק לא יטרוף והשתא דתי' ר"ה ניסן יטרוף ואף גם זאת נראה דל"ק דא"כ למה מייתי הגמ' משנה דשט"ח המוקדמין ואין זה ענין צריך להך מתני' והגמר' גופה ניחא לה לפרושי לשטרות גופייהו כהך מתניתין ועיין בחי' הרשב"א ז"ל

בא"ד ונמצאו ב"ד טורפין מן הלקוחות של שנה זו שלא כדין וכו' עכ"ל לא הוו צריכי לזה דבלאו טריפה נמי דהשטר פסול לגבות אפי' מב"ח וגם מן הלקוחות של שנה ד' שאח"כ כיון דמוקדם גמור הוא אלא כיון דטעמא דלא גבי אפי' מב"ח משום שמא יטרוף שלא כדין נקטו עיקר הפיסול

ד"ה שט"ח וכו' פ"ה פסולים וכו' עכ"ל גם מפ"ה דשמעתין שלפנינו נראה כן מדכ' ואינו אלא מלוה ע"פ שאינו גובה מן המשועבדים דלא כמהרש"א ז"ל עיין שם

ע"ב גמ' מ"ד שתא לבי תרי וכו' הא דלא משני קמ"ל יום א' בשנה חשוב שנה משום דלא נזכר זה בברייתא דלא קתני אלא מונין לזה ולזה וי"ל דמה שמונין לשני היינו דמונין לו מיום כ"ט שעמד שנה שלימה עד יום כ"ט אחר והא דניסן ר"ה היינו למי שעמד שלשים יום קודם ניסן והא דפריך אבבא דמת בניסן פשיטא ולא משני דקמ"ל יום א' בשנה חשוב שנה דאי האי לחודא קמ"ל לא הו"ל למינקט בבא אחריתי