משמרות כהונה חלק א קכ

כזית והוא תימה מברייתא הלזו דאפי' דמיירי עם אחרי' קחני שיכול לאכול כזית משמע דצריך כל א' כזית ונ"ל דלא כ"כ רש"י שם אלא למ"ד שוחטין על היחיד דהשתא קרא דכתיב איש לפי אוכלו בשחט על היחיד מיירי אבל בשוחט על הרבים סגי בכזית לכולן דמחשבניהו לכולהו כיחיד אבל למ"ד אין שוחטין על היחיד נמי כזית לכל אחד דהא קרא כתיב איש לפי אכלו דכל אחד בעי שיעור אכילה ועיין שם במשנה הקודמת

דף מ"ג ע"א גמ' והיינו טעמא דשופר וכו' כ' הפר"ח הא דלא קאמר שמא יתקן כלי שיר משום דהך גזירה שייכא אפי' ביו"ט ואי גזרי אפי' ביו"ט מעיקרא מ"מ דאורייתא לגמרי בכל השנים ואי גזרי בשבת ול"ג ביו"ט מחזי כחוכא ואיטלול' כיון דשייכא הגזירה אפי' ביו"ט והשע"ה בהלכות שופר הקשה דא"כ לב"ש דל"ל מתוך בפ"ק דביצה די"ב ואיכא איסור הוצאה ביו"ט מ"ט אין שופר ניטל בגבולין כיון דהך גזירה דשמא יעבירנו שייכא אפי' ביו"ט ע"ש ונ"ל דל"ק דדוקא הוצאה מרה"י לר"ה הוא דס"ל לב"ש דאיכא איסור הוצאה ביו"ט כיון דהוצאה מלאכה הכתוב' בתור' היא וביו"ט כתיב ל"ת כל מלאכה אסורה גם ביו"ט אבל מעביר ד"א בר"ה דהלכתא גמירי לה ולא כתיב' בתורה אימור שכך נאמרה ההלכה דדוקא בשבת ולא ביו"ט ועוד ל"ת כל מלאכה אמלאכות דכתיבי קאי ולא על מאי דאתי מהלכה וא"כ גזרי שפיר בשבת שמא יעבירנו ובהכי י"ל דמש"ה נקט הגמ' שמא יעבירנו ולא הוצאה כי היכי דא"ש אפי' לב"ש וא"צ למ"ש התוס' ורש"י מיהו למ"ש הרשב"א בחי' ליבמות דקי"ד ע"א דלבן עזאי דמהלך כעומד ליכא איסורא במעביר ע"ש דלבן עזאי ה"ט דשופר שמא יוציא מרה"י לר"ה ולא משום שמא יעבירנו אך דברי הרשב"א תמוהי' וסותר עצמו למ"ש בחי' לשבת דף ה' ע"ב וכבר כתבתי בזה במ"א

תוס' ד"ה לא ידעי' וכו' היכא דמטו שלוחי תשרי ופו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א אמאי לא כ' דהוה דייר היכא דלא מטו שלוחי תשרי ומטו שלוחי ניסן ע"ש ל"ק דא"כ מאי מספק"ל לר"ס אי במדבר שרי הא אפי' בעירו עושין ב' ימים אפי' בניסן משום גזירה ניסן אטו תשרי כמו שהביאו התוס' מגמ' דר"ה

ע"ב גמ' אינהו נמי לא דחו וכו' פירש"י משום שלא לעשות אגודות וכ' מהר"ם ב"ח דמדרבנן הוא דמדאורייתא בב' עיירות ל"ל בה כדאיתא ביבמות ע"ש וק' לפ"ז מאי פריך הגמ' והא יו"ט הראשון וכו' נימא דדוקא בערבה דזכר בעלמא הוא דחו גם אנהו משום אגודות דזכר נמי מדרבנן הוא אבל ביו"ט א' דמ"ע דאורייתא לא דחו אינהו מידי דאוריית' משום לא תתגודדו דרבנן וי"ל

דף מ"ד ע"א תוס' ד"ה והא וכו' ומפ' ר"ת וכו' כלומ' שהוא מנהג נביאים וכו' עכ"ל לפ"ז למסקנא דפלוגתא דר"י וריב"ל במקדש וריב"ל ס"ל דאפי' במקדש מנהג ואתי כרבנן א"נ אפי' כאבא שאול דמפיק מערבי אחת למקדש וכו' היינו בזקיפה וריב"ל דקאמר מנהג היינו על העליונה ועי"ל דלמסקנא אזדא לה תסתיים דקאמ' הגמ' די"ל דפלוגתייהו בגבולין ור"י ס"ל מנהג והך מימרא דאמר ר"י יסוד נביאים במקדש מיירי וניחא השתא גם לפיר"ת מאי דקאמר לקמן גבי עובדא דרב דלא פריך קסבר מנהג דמשמע דאיכא מ"ד יסוד נביאים אפילו בגבולין

ע"ב גמ' כיון דאמר מר וכו' מדלא משני בשנטלה לבדה מתוך האגד של הלולב מוכח דבהא לכ"ע מהני כיון דנטלה לחודא מתוך האגד ודלא כה' מועדי ה' דפ"ח ע"ש

דף מ"ה ע"ב תוס' ד"ה אחד וכו' אבל לולב עיקר מצותו וכו' עכ"ל מוכח מדבריהם דלולב אחר שנטלו פעם אחת שוב אין בו מצוה כלל וכ"מ מדברי התוס' ר"פ י"ט דר"ה ע"ש ודלא כה' מר וקציעה סי' שכ' חיוב הוא דאינו מחוייב אלא פעם אחת אבל מ"מ מצוה קעביד בכל פעם שנוטלו אפי' כמה פעמים ביום וכן בשופר ע"ש

דף מ"ו ע"א ד"ה נכנס וכו' ותימה ת"ל דמברך משום יו"ט וכו' עכ"ל קשיא נימא משום סוכה קתני דאינו מברך ונ"מ דאי בירך בליל א' בבית מחמת גשמים וכיוצא כשנכנס אח"כ בסוכה אינו מברך ואי לא בירך בשעת עשייתה מברך שהחיינו כשיושב בה וכיוצא לזה הקשה בס' קרבן נתנאל ע"ש ומכח זה נראה דס"ל להתוס' דאפילו לא בירך בעשייתה זמן אינו מברך דנפטר בזמן שבירך בביתו משום יו"ט אבל בזמן שבירך בעשייתה ס"ד דאינו פוטר זמן דיו"ט כיון דמעי"ט הוא שבירך דלאו זמן יו"ט ותי' דאפי' בכה"ג פוטר ועיין לה' קול אליהו ח"א חא"ח סי' מ"א ע"ש

ד"ה הרואה וכו' שאין העושה מברך וכו' עכ"ל העושה דקאמרי היינו היושב בסוכה ולא העושה סוכה דמה ענין רואה אצל עושה סוכה וכן הבין מהרש"ל וכ"נ עיקר דלא כמו שנר' מדברי מהרש"א שהבין דעושה סוכה קאמרי ומה שהק' ע"ד מהרש"ל מרואה חבירו ע"ש י"ל דדוקא בשהחיינו דחובה הוא דלא תיקנו שהחיינו אלא כשיש ברכה אחרת אבל ברואה חבירו וכיוצא דשהחיינו דמברך רשות הוא ולא חובה כמו קרא חדתא דרשות היא כדאיתא בעירובין ופסקוהו הפוסקי' ע"ש וכן שמעתי אומרים ואין להק' מגמ' דסוף פסחים דמבע"ל שהחיינו דפדיון הבן אם מברכה הכהן לחודה די"ל דלא מקריא לחודה כיון דאבי הבן מיהא מברך ברכה אחרת דכולהו חדא מצוה קעבדי

ע"ב גמ' אר"י אתרוג בשביעי וכו' כ' הריטב"א והר"ן דטעמא דר"י משום דביה"ש אפי' לא נטל שחרית לא יטול כיון דביה"ש ס' הוא ואתרוג בז' דרבנן הוא וס' דרבנן לקולא ולכך בשמיני מותר ע"ש והא דלא ניחא להו למי' דביה"ש לא יטול משום איסור טלטול דלולב דשמא שמיני הוא ויו"ט הוא משום דקי"ל כ"ד שהוא משום שבות ל"ג עליו ביה"ש ובמ"ש דס' דרבנן הוא ואזלינן לקולא יש לדון דכיון דהחיוב הוא משום שביעי הוי כמו איתחזק איסורא דכוליה יומא חיובא הוא וכדאמרינן בפ' בכל מערבין ד"ל ככר זו היום קדש ולמחר חול אין מערבין בה ומשם למד בס' בשמים ראש סי' קכ"א דכ"ד שהוא משום שבות גזרו באפוקי יומא משום דאיתחזק כולי יומא באיסורא והיכא דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא אפי' בדרבנן כמ"ש הש"ך סימן ק"י בשם הרשב"א ע"ש ומכח זה נראה דהריטב"א והר"ן חולקין בזה וס"ל דס"ד לקול' אפי' איתחזק איסורא וכן יש להוכיח מגמ' במנחות בפ' ר"ש דס"ח ע"ב דלמ"ד חדש בח"ל דרבנן שרי לאכול חדש בליל י"ז משום דלספיקא לא חיישינן ע"ש והשתא אי איתא דבס"ד דאיתחזק איסורא אזלינן להחמיר אמאי שרי הא איתחזק איסור חדש בימים שעברו ומ"ש מביה"ש דמקרי איתחזק איסורא מיהו י"ל