משמרות כהונה חלק א קיט

הכי קאמר שיירו בית יד דהוי חציצה אע"ג דאגד א"צ הוא ולהכי הוצרכו לחלק דדוקא בכריך שיראי בידיה הוא דלא הוי חציצה היכא דא"צ לו אבל היכא דצריך ליה אפי' כריך בידיה הוי חציצה ואח"כ דחו זה החילוק וחזרו מסברתם וס"ל השתא דאגד דלולב צריך לו מקרי כיון דמצוה לאוגדו

בא"ד ופ"ה דחציצה פוסלת וכו' עכ"ל ר"ל דפי' הקונט' נדחה מסוגי' דשמעתין כמו שהוכיחו תחילה דלא שייכא חציצה בכה"ג ואח"כ הוק"ל לפירושם אמאי נענש לרבא ותי' משום בזוי לא הוי לקיחה ואח"כ כ' א"נ לטעמיה דחציצה נמי שכ' רש"י היינו דמשום בזוי שייכא חציצ' ועיין מ"ש מהרש"א ע"ש ומ"ש מהר"ם ז"ל א"נ דלא טעמא דחציצה וכו' ע"ש לא נהירא דהא טעמא דחציצה כבר דחו אותו ולא הול"ל אלא טעמא דלקיחה וכו'

בא"ד דכ"ש דהול"ל וכו' עכ"ל ר"ל דבמזרק תוך מזרק לא הוי חציצה משום דמבטיל ודכוות' בצריך לו כיון דצורך הוא מבטיל וחד סברא לתרווייהו ולכך כ' לישנא דב"ש והביאו דברי המתרץ דהשתא הוו סברות הפוכות

בא"ד לא שאוחז בדופני הכלי וכו' עכ"ל ומשום דרבא שם קאמר סתמא אבל בכלי וכו' דמשמע דבכל גוונא מיירי אפי' אינו אוחז בדופני הכלי פריך הגמ' והא לקיחה ע"י ד"א וכו' ועיין להט"ז סי'

ע"ב גמ' אמ"ר לא לידוץ יל"ד אמאי אפליגו בתרתי לא לידוץ ולא ליגוז והרי"ף לא הביא אלא חדא מימרא דלא לידוץ ע"ש וי"ל

רש"י ד"ה אסור וכו' דגמרי' מסוכה דילפינן בפ"ק וכו' עכ"ל לאו בבנין אב ילפי' דהא איכא למיפרך מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים אלא בג"ש דשבעת ימים שבעת ימים דגמירי האי ג"ש כדאיתא בפר"א דמילה דף קל"א ע"ב ועיין במהרש"א שם בתוס' בד"ה סד"א ע"ש אך דברי רש"י לעיל די"א ע"ב דאהא דאמרי' ילפינן לולב מסוכה לענין תעשה ולא מן העשוי כ' בבנין אב קשים להולמן דהא איכא למיפרך וכדפי' הגמ' שם בפ' ר"א דמילה ע"ש

ד"ה אבל וכו' אין לך תלוש גדול מזה עיין לה' מוצל מאש קצבי סי' מ"ח שהק' ע"ז מגמ' דמנחות ד"ע ע"א ע"ש וי"ל דהגמ' ה"ק דאפי' דהוי תלוש קושט' הוא דפטור דבטל' דעתו אצל כל אדם וכו' ועיין להמג"א סי' של"ו ס"ק י"א ע"ש

דף ל"ח ע"ב תוס' ד"ה מכאן וכו' ושמא מתחילת וכו' עכ"ל עיין במס' סופרים פ"כ דתניא בהדיא שג' פרקים הם ע"ש ועמ"ש בחי' שם

ד"ה עובר וכו' דמיירי באדם שאינו בקי וכו' עכ"ל עמ"ש בחי' בחולין דל"א ע"ב בזה ע"ש

דף ט"ל ע"א ד"ה וליתיב וכו' כדכתיב או מכור לנכרי עכ"ל וליכא לאקשויי נוקמיה לקרא במוכר ע"י אחר דבנבילה לא מסתברא לחלק בהכי ודוקא גבי שביעית הוא דיש לחלק בהכי ועיין להט"ז בי"ד סקי"ז במ"ש בדברי התו' הללו

ע"ב גמ' בד"א בלוקח מן המופקר וכו' לפירש"י קשיא דיוקא אדיוק' דיוקא דריש' דמשמ' הא סתמא שרי אדיוקא דסיפא ול"ל נעשה דיוקא דרישא כסיפא וסתמא אסיר דכיון דלא ראינוהו דחשיד שרי כמו שנראה מפירש"י ועיין להכ"ת

תוס' ד"ה בד"א וכו' דסתם ע"ה אינו חשוד וכו' עכ"ל ר"ל וא"כ לישתרי אפי' יותר מג' סעודות ואי בודאי חשוד ליתסר אפי' בפחות משיעור זה וכן הפיגם וכו' ליתסרו וכצ"ל בדברי התוס' והפיגם וכו' בוי"ו ומקשי' אתרווייהו ודלא כמהרש"א ז"ל ע"ש: דף מ' ע"ב תוס' ד"ה על חיין וכו' וי"ל ך דאין מתחללין דהכא היינו שיחזרו וכו' עכ"ל עיין למהר"ם לובלין ז"ל ועיין למהרש"ל בקידושין דנ"ו ע"א ומ"ש מהרש"א שם דכיוונו כאן למ"ש התי' שם לחלק בין חילול למקח ליתא דהכא בחילול עסקינן כדמוכח להדיא בשמעתין דמסייע מינה לר"י

ד"ה שמא וכו' ומפרש בירושלמי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולפ"ד צ"ל דל"ג התוס' הכא בבריי' בדברי חכמים גזירה שמא יגדל עדרים כדגריס רש"י ז"ל וקביעות דבריהם בדברי רבא דבסמוך

דף מ"א ע"א גמ' אלא דמי מעשר מוכח

מכאן דבדמים לא בעי' וצרת הכסף וזה הפך ממ"ש רש"י בקידושין דף נ"ה ע"ב אברייתא דאין לוקחין בהמה ממעות מע"ב דטעמא משום וצרת הכסף ע"ש ולפמ"ש מהרש"א שם בתוספות בכוונת רש"י דלמצוה לבד קאמר ע"ש דבפירי בעי' וצרת לעיכובא ובדמים למצוה והכא בדיעבד מיירי כדקתני אין מתחללין וכו'

רש"י במדינה בירוש' וכו' עכ"ל כה"ג איתא במס' ר"ה בר"פ יו"ט ופירש"י כדהכא אבל הר"מ בה' שופר כ' דירושלים דינו כמקדש וכ' ה' טורי אבן שם ד"ל דבמתני' דסוכה לכ"ע דירוש' כמו גבולים ע"ש וכ"כ הר"מ בפ"ח מה' לולב אך בפי' המשנה מחלפא שיטתיה ע"ש

ד"ה שיהא וכו' עד עצם היום הזה עכ"ל ועיצומו של יום היינו ביום ולא נכלל הלילה אבל ביוה"כ דכתיב עצם היום הזה נכלל גם הלילה משום דנ"ל כרת ואזהרה דליליא מקראי כדאיתא בפ' יוה"כ ע"ש

ע"ב תוס' ולקחתם וכו' ל"צ קרא דהא כתיב כל האזרח עכ"ל יל"ד מאי קאמרי ל"צ קרא הא מ"מ אצט' כל האזרח ועוד יל"ד אמאי לא כ' מדכתי' תשבו בסוכות בלשון רבים כמו ולקחתם ונ"ל דכוונתם אתנא דברייתא דל"צ למדרשא ואי מדכתיב תשבו הוי דרשא והו"ל למדרשא כדדריש ולקחתם ולכך קאמרי דל"צ דרשא דהא כתיב בהדיא כל האזרח

ד"ה אלא וכו' אחין שקנו אתרוג וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"י הביאו הרא"ש ז"ל דהעיקר תלוי בחיוב אונסין ק' אמאי אחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית לא יצאו הא לא מחייב באונסין דקי"ל השותפין ש"ש הן כדאיתא בפ' חזקת וי"ל דה"ד בעוד שלא נשתמש בו אבל כי נשתמש בו הוי שואל וכה"ג איתא במציעא דף ע"א ע"ש בתוס'

דף מ"ב ע"א ד"ה היודע וכו' איכא לאוקמ' ביחידי וכו' עכ"ל נראה דתי' זה הוא לשי' רש"י אבל לשיטתם שהוכיחו דלא כפי' רש"י צ"ל כתי' הב' ועיין למהרש"א ז"ל

ע"ב רש"י שוחטין וכו' ממנין אותו עם בני חבור' וכו' עכ"ל הוכרח לפ' כן משום דר"י קאי עלה ואיהו ס"ל בפסחים דצ"א דאין שוחטין את הפסח על היחיד וע"ש בפירש"י שכ' מאה ואין יכולין לאכול בין כולם וכו' דמשמע דלא בעי שיאכל כל א'