משמרות כהונה חלק א יא

באמר מילתא מילתא הול"ל הא דאמר מילתא ברישא כיון דעלה מקשה מהך ברייתא

דף ל"ה ע"א גמ' אלא דיליף לה משבעת המיני' וכו' ק"ק א"כ קרא דהלולים ל"ל הא כרם בכלל ז' המינים וי"ל דאתי לברכה שלפניו ומילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא שוב ראיתי להרשב"א בחי' שנרגש מזה ע"ש מה שנדחק

ודע דהל"מ בספ"ב מה' ברכות הקשה מכאן אמאי דמשמע מדברי הר"מ במז"ל שם דדוק' בב"המז הוא דבספק אם בירך חוזר שהרי בשמעתין אמרי' דבז' המינים מדאוריית' ע"ש והייתי סבור לומר דדבר זה תלוי בפלגותא דתנאי בעלמא אי מקרא נדרש לפני פניו דסוגיא דשמעתין אזלא אליבא דמ"ד מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולכך קאי וברכת אלחם דלפניו ואשבעת המינים דלפני פניו אבל למ"ד אין מקרא נדרש לפני פניו לא קאי וברכת אלא אלחם דלפניו אך בפ"ק דר"ה ד"ט ע"ב אמרי' דחכמי' סברי מקר' נדרש לפניו ולפני פניו וכוותייהו פס' הרמב"ם בה' שמיטה וע"ש בתוס' ודו"ק ועמ"ש לקמן רמ"ד ע"א

תוס' ד"ה אחליה וכו' אי מהתם הו"א כי מעשר וכו' עכ"ל ק"ק בההיא דקידוש דילפינן חומש ממעשר נימא נמי כי מעשר ול"מ חומש אלא בזמן שמע"כ נוהג וי"ל כיון דגלי קרא גבי חילול ילפי' מינה גם גבי חומש דלא שנה

ע"ב גמ' השתא מיהא בטלה דעתו וכו' עיין להמג"א סי' תס"ח סקכ"ח שכ' גבי חביצה וכיוצא דל"מ קבע סעודתו עלייהו כיון דלאו פת הן מ"ש וצ"ל לפ"ז דגם בהנהו אמרינן בטלה דעתו דלמסקנ' דשמעתין הוי דלא קבעי סעודתייהו כל אינשי אלא אמידי דמקרי פת

שם תוס' ד"ה כאן וכו' וא"ת והא לקמן וכו' עכ"ל לולי דבריהם נ"ל דלעולם קרא בעושים רש"מ דהא בפ' אם שמוע כתיב ולקמן ה"ק כאן בשעה שעושין רש"מ ר"ל בשעה שהוא עוסק בלימוד או במצוה אע"פי שהוא בטל ממלאכה באותה שעה לא יחוש דהקב"ה מזמין לו שנעשית מלאכתו ע"י אחרים אבל בשעה שאינו עוסק במצו' הוא בעצמו מתעסק במלאכתו ולעולם בצדיקים גמורין מיירי קרא

שם גמ' אזוקי מזיק ליה דתניא השות' וכו' הרמב"ם בפ"ח מה"ב כתב דמברך שהכל נ"ב ע"ש נראה שלמד כן מדאמרינן לקמן גבי קימח' דשערי דאע"ג דקשה לקוקיאני כיון דאית ליה הנאה מניה מברך שהכל הרי דלענין ברכת שהכל כיון דאיכא הנאה אפילו מזיק מברך וה"ן דכוותה גבי שמן דאיכא הנאה נמי

והנה הרמב"ם ז"ל בפ' א' מה"ב כתב אבל דגן שלוק מברך בפ"ה ודייק הלחם מדנקט דגן דאפי' כוסס שעורין נמי וביומא דפ"א אמרינן הכוסס שעורין פטור מן החומש ופ' הרמב"ם בה"ת בפ"י הרי דאפילו פטור מן החומש מ"מ לענין ברכה מברך ברכתו הראויה אליו וק' דא"כ מאי פריך בשמעתי' מדפטור מן החומש בשמן וכן ק' להראב"ד שם בה"ת שכתב גבי כוסס חיטין דלא תלי חומש בברכה ועיין להרב ראשון לציון ז"ל שעמד בזה ע"ש ונ"ל דדוקא במידי דאינו דרך אכילה הוא דלא תלי חומש בברכה אבל בשמן דבר אכילה הוא ומה שאין רגילין בשתייתו משום דמזיק לגוף שוין הם חומש וברכה ונ"ל קצת ראיה לדברי הרמב"ם והראב"ד מדאמרינן לקמן דל"ח ע"א אמר מר בר"א דובשא דתמרי מברך שהכל כמאן כר"י דפטר ליה מחומש וקשה ואמאי לא אמר מר בר"א הלכה כר"י ולמ"ל למינקט דבריו לענין ברכה וכן דקדק הרב ראשון לציון שם ולס' הרמב"ם והראב"ד ניחא שפיר דיכול להיות דפטור מחומש וברכתו לא נשתנה והגמ' שם לא אתא אלא לומר דלא אתי כר"א דודאי לר"א דמחייב חומש מברך בפ"הע

דף ל"ו ע"א גמ' קימחא דחטי וכו' עיין בהרא"ש ז"ל שכ' לדע' הרי"ף דפלוגתייהו בקמחא ממש והלכה כר"ן משום דאינו ראוי לאכילה אבל בקמח של קליות הלכה כר"י דבורא פ"ה מברך עלייהו ע"ש ואפשר לפ"ד דבשל קליות אפי' קמחא דשערי מברך בפ"ה וכולה שמעתא בקמחא ממש מיירי ועפ"ז נוחין לי דברי הסמ"ג בלאוין ע"ט שכתב דאיכא מ"ד קמח' דשערי מברך בפ"ה ותמה הרא"ם בתוספותיו דלפ' ר"י ור"ן אלא בקמחא דחטי אבל בקמחא דשערי ליכא מאן דפליג על ר"ז כדמוכח בשמעתין ע"ש ועפי"ה י"ל דהרא"ם בשל קליות מיירי דדמי ליה דעליה קאי הסמ"ג ע"ש

דף ל"ז גמ' והתניא הביאו לפניו פת אורז וכו' כל הני בריתות דמותיב מינייהו לרב ושמואל לא מצי לאוקמינהו כר"ג דלקמן ואינהו דאמרי כרבנן דאמרי ולא כלום רבנן לא פליגי אר"ג אלא אברכה דלבסוף אבל ברכה דבתחילה מודו לר"ג שהרי ברייתא דקתני לקמן ולבסוף ולא כללם מוקי לה כרבנן משמע דוקא לבסוף אבל בתחילה תני בה כברייתא ראשונ' והגמ' מייתי לה בקיצור דאי בתחילה תני בה בפ"ה הו"ל להגמ' לאתויי רישא דברייתא למפרך גם מברכה ראשונה ולומר דלא תני בה כלל ברכה ראשונה זה לא יתכן אלא ע"כ דרבנן מודו בברכה ראשונה שהיא במ"מ

שם ע"ב גמ' והתניא לקט מכולן וכו' משמע די"ח מצה תלוי בהמוצי' וכדפירש"י ולקמן גבי כובא דארעא אמרי די"ח מצה אעפ"י דאינו מברך המוציא וצ"ל דהתם שאני דאי קבע סעודתי' עלייהו מברך המוציא ולכך יוצא י"ח מצה אפי' לא קבע אבל הכא בחביצה אם לא מברך המוציא ל"מ קביעות סעודה וכמ"ש המג"א הבאתי דבריו לעיל דל"ה ע"ב ומכאן נראה סיוע לדבריו והרב ראשון לציון לקמן כתב דאכילת מצה חשיבא קבע דרחמנ' אחשבה ועיין להרב ברכ"י סי' קס"ח דמסיק דשבת אינה קובעת ע"ש מיהו אפשר דאכילת מצה שהיא מדאורייתא חשיבה קבע ודוקא גבי שבת דלמ' לאכול פת אלא מדרבנן כמ"ש מהר"ם ב"ח בסוף פ' ראוהו ב"ד ע"ש ומ"מ למדנו דלא תלי י"ח מצה בהמוציא אלא בכ"מ שמברך המוציא בקבע יוצא י"ח מצה וזכורני שרבינו מנוח ז"ל בה' מצה כ' דבעינן דבר שמחוייב לברך המוציא וכעת אין הספר מצוי בידי

שם גמ' שאכל מבע"ל דקדק מהרש"א ז"ל אמאי לא פריך מגופא דקתני לקט מכולן ואכלן ע"ש וי"ל כיון דנקט לקט מכולן לשון רבים כיון דבשעת לקיטה אכתי לא ערסן תנא נמי אכלן משא"כ בסיפא

תוס' בד"ה היה עומד וכו' דמיירי בכהן שלא הקריב מעולם עכ"ל מכאן סיוע למ"ש מור"ם בהג"ה ביו"ד סי' כ"ח דמי שלא כיסה הדם מעולם מברך שהחיינו בכיסוי ראשון ע"ש

דף ל"ח ע"א גמ' ול"פ הא בעבה הא ברכה ה' ראשון לציון הקש' מ"ש ממיא דסלקי דמברך בפ"ה כ"ש בזה שממשותו בעין וניחא ליה דבזה נמי לא נשתנ' מברכתו שהרי קימח' מברך שהכל ע"ש וקשה דא"כ ר"י דאמר לעיל קימח' כפרי פליג ארב ושמואל ע"כ י"ל דשאני מיא דסילקי דהסילק' עומד בעין במקומו וע"ד מ"ש בגמ' לעיל בסמוך בבא מלחם גדול: