משמרות כהונה חלק א קיח

דף ל"ב ע"א תוס' ד"ה באשירה וכו' מיהו לל"ק דהת' וכו' הו"מ למפשטא מדרבא וכו' עכ"ל והומ"ל דהתם בבטלה מבע"ל ולענין לכתחי' מבע"ל אי מאיס גם בביטלה אבל רבא מיירי בלא ביטלה ובנטעו ולבסוף עבדו וזהו כוונת התוס' בע"ז בד"ה מי מאיס דלא כמהרש"א שם ע"ש והתוס' כאן לא ניחא להו לאוקומה בביטלה ולענין לכתחי' דמדקאמר מי מאיס כלגבוה משמע דמשוי להו לגבוה דפסול אפי' דיעבד

דף ל"ג ע"א גמ' דר"פ גופיה קמבע"ל לפ"ד התוס' לעיל דף ל"ב בד"ה כאשרה נראה דמפרשי דר"פ גופיה לא איפשיטא ליה שהרי שום אמורא לא איפשיטא ליה האי בעיא וי"מ דבפ' התערובת אמתני' דדם שנתערב במים קאמר ר"פ ולענין כסוי אינו כן ע"ש בפירש"י ואי איתא דר"פ מספק"ל הא קרשים נמי מספיקא. פסול ונראה דל"ק דלענין קדשים פסול בודאי ולא מספיקא ונ"מ דאי זרק דאי מספיקא הוא דפסול אינו מביא קרבן אחר משום חולין בעזרה ועיין להשיו"ט סי' ע"ט ע"ש

רש"י ד"ה ולולב וכו' דהא ביו"ט לא אגיד ליה וכו' עכ"ל מוכח דאפי' במינו איכא איסור קשירה דלא כמי שכ' דבמינו ליכא איסור קשירה ומקדם שמעתי שיש מוכיחין מהגמרא לקמן גבי הותר אגדו

ע"ב גמ' והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש וכו' מכאן ק"ל למ"ש התוס' בפרק כ"ש דכ"ה ע"ב דבפ"ר דמודה ר"ש דוקא באיסורא דאורייתא ע"ש דהא הכא איסור דרבנן הוא דאיכא משום מתקן כלי כמ"ש רש"י בדף זה לעיל וצ"ל דהתוס' ס"ל בס' המרדכי דאיסורא דאורייתא הוא ומ"מ לדברי רש"י מוכח מכאן להדיא דאפי' בא"ד איתיה ועיין להמג"א סי' שי"ד ע"ש

דף ל"ד ע"ב מתני' רט"א אפי שלשתן וכו' : כ' הריטב"א ז"ל שמא ר"ט לא נחית למניינא ואה"נ דמכשיר בחד וכ"מ בגמ' ע"ש והא דפריך בגמ' ולדרוש כרע"ק דמקיל טפי היינו משום כיון דבדברי ר"ט אינו מבורר ואפשר דבעי ג' ועיין במ"ש הריטב"א גופיה בגמ' שם

תוס' ד"ה ערבי וכו' אין זה בל תוסיף וכו' עכ"ל וממתני' גופה דקתני בדברי רי"ש אחר חזרה וסגי בחד אפי' ב' קטומים אין להוכיח מזה דליכא ב"ת בכה"ג די"ל רי"ש ס"ל לולב א"צ אגד

דף ל"ה ע"א ד"ה לפי וכו' ומאן דפסיל היינו מדרבנן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דפיסול דכתותי וכו' אינו אלא מדרבנן ע"ש ועפי"ד ניחא כמ"ש דבתרומה נמי שייך מילתא דכתותי דא"כ ק' ממתני' דטהרות פ"ב מ"ד דתנן אוכל א' וב' שבתרומה מטמא ואמאי הא בעי' שיעור כביצה ובתרומה דבשריפה כתותי מיכתת שיעוריה ועפי"ד מהרש"א א"ש ועיין להתוספות בסוטה דכ"ה ע"ב שכ' דדבר דשרי בהנאה לא שייך כתותי וכו' וע"ש מ"ש גבי כלאי הכרם ע"ש ועיין להתוס' בשבת דכ"ה ע"א שצדדו דשריפת תרומה מדרבנן ועיין להרע"ב בסוף תמורה ולהתיו"ט שם ודוק ועיין למהרש"א לעיל דף ל' בד"ה משום ע"ש

בא"ד וה"ה דהומ"ל א"ב מע"ב בגבולין וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל דלמ"ד דין אכילה אית ביה ע"י פדיון ע"ש וק' דא"כ למ"ד דין אכילה אמאי נקט במתני' מע"ב בירוש' אפי' בגבולין נמי וכן ק' מדתנן ריש חלה בהדי דברים שחייבין בחלה הקדש ומע"ב שנפדו ע"ש דאפי' לא נפדו נמי דפדיון ליתיה אלא בגבולין מיהו י"ל שאני חלה דכתיב עריסותיכם תרי זמני

דף ל"ו ע"ב גמ' אלא לרב קשיא פי' רש"י דמדיהיב טעמא דהדר משמע דאפילו ביו"ט אבל הר"מ בפ"ח מה' לולב פ' דביו"ט לא בעי' הדר ע"ש דפ' כר"ח דמטביל ביה ודלא כסוגיא דלעיל בר"פ דקאמר בשלמא יבש בעי' הדר וכו' ע"ש בתוס' וצ"ל לדעת הר"מ דמאי דקאמר הכא אלא לרב קשיא היינו דאי רב ביוט"א מיירי מאי קמ"ל מתני' היא ניקב וחסר כ"ש פסול אלא ע"כ דסתמא קאמר אפי' ביו"ט ב' והיא גופה קמ"ל אפי' ביו"ט ב' ועיין להלח"מ שם ע"ש

שם גמ' והדין נותן ומה לולב וכו' יל"ד כיון דילפי' מלולב ובעי ד' מינין ממש ומנ"ל סיב ודקלא ואמאי מסככין בנסרין ולפמ"ש הק"א דמאי דקאהדרו לי רבנן והתורה אמרה בסוכות תשבו ראיה אחרת דמיתורא דקרא מרבינן כל מילי ע"ש י"ל דר"י מוקי יתורא דתשבו בו לסיב ודקלא ואהני קרא ואהני ק"ו מיהו אכתי ק' דא"כ היכי יליף מק"ו נפרוך מה ללולב שכן פסול בו סיב ודקלא תאמר בסוכה דאפילו אחר דילפת מק"ו כשר בו סיב ודקלא דכה"ג עביד הגמרא פירכא כמ"ש התוספות בפ' מרובה מגמרא ר"פ כל ץ האיסורין וי"ל

תוס' ד"ה ר"י וכו' דלא שייך לאקשויי אימא חגיג' וכו' עכ"ל והגמרא לעיל די"ב דפריך למ"ד סוכות ממש אימא חגיגה וכו' ל"מ לשנויי דס"ל כר"י דא"כ קמו להו רבנן דהלכתא כוותייהו כר"א דאמ' ענני כבוד ולא כרע"ק דאמר סוכות ממש

דף ל"ז ע"א גמ' עלי הדס ועלי עץ עבות לסכך עיין בגמ' לעיל די"ב דאמרינן מאי הדס ומאי עבות הדס לסכך ועבות ללולב והכא אמרינן דכולהו לסכך ואין לומר דעלי הדס לדפנו' ועבות לסכך ומאי דקאמר הגמ' הני לדפנות אדבתריה קאי דהיינו עלי הרס דהא מכשרינן לסכך אפילו סיב ודקלא וא"כ ה"ה עלי הדס ולא ילפינן דומיא דלולב ממש והני לדפנות לא קאי אלא אעלי זית ועץ שמן ולזה כוונו התוס' בד"ה והביאו ולא הוצרכו להזכיר גם עץ שמן דעלי זית ועץ שמן אילן אחד הן וצ"ל דלישנא דהגמ' כאן אינו מדוקדק אלא דעבות ללולב כדלעיל

תוס' ד"ה כי היכי וכו' משום דאיכא מקצת רחם בלא חציצה וכו' עכ"ל היינו לרבה דבהיכא דאיכא מקצת בלא חציצה פשיט"ל ובליכא מקצת מבעיא ליה אבל רבא בשמעתין פשיט"ל דאינו חוצץ אפילו ליכא מקצת בלא חציצה וההיא בעיא דכריכתו אחותו רבה גרסי' ולא רבא באלף ועיין מה שהק' הרב הלכות יו"ט שם בבכורות מגמ' דזבחים ע"ש וי"ל

תוס' ד"ה רבעי' וכו' ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה וכו' עכ"ל הק' השע"ה דבגמ' בזבחים די"ט ע"א פריך אכורך גמי על המכה והא הוי חציצה גבי עבודה אע"ג דכריך בידיה הוא ע"ש ונ"ל דדוקא בכריך שיראי דאגד דא"צ ללולב הוא דלא הוי חציצה אבל בגמי שצריך לו לכורכו על המכה הוי חציצה וכס' שכ' אח"ז באלא י"ל וכו' אלא דהשתא ס"ל דאגד דלולב אינו צריך מקרי כיון דקי"ל לולב א"צ אגד ואפי'