משמרות כהונה חלק א קיז

וכו' עכ"ל ק"ל לפ"ז דאפילו בקנאו שייכא מהב"ע מאי דוחקיה דהגמ' לעיל דקאמר קמ"ל דסתם גזילה לאו יאוש בעלים וכדפירש"י שם הא אפי' שמעיניה דמיאש ויאוש קני מ"מ שייכא מהב"ע ושמואל מודה דבדאוריית' אמרינן מהב"ע וכמ"ש התוס' לעיל ואין לומר דמה שפירש"י לעיל קמ"ל עד דשמעיניה דמיאש היינו לפי' קמא שכ' כאן אבל להאי פי' דאפי' בקנאו שייכא מהב"ע מתפרש קמ"ל דאפי' שמעיניה דמיאש דפשטא דגמרא ל"מ הכי גם דוחק לומר דרש"י ס"ל דלשמואל ל"ל מהב"ע אפי' בדאורייתא דלא כהתוס' דמדדייק הגמ' הא שאול כשר נראה דאית ליה מהב"ע בדאורייתא דאל"ה מהיכא דייק דשאול כשר הא שאול וגזול חד סברא אית להו וחדא מנייהו נקט תנא דמתני' ע"כ נ"ל דמ"ש רש"י הכא דאפי' קני שייכא מהב"ע היינו משום ברכה כאי נמי שכ' התוס' בד"ה הא קנייה אבל לעיל גבי מתני' דקתני גזול פסול אין לומר משום ברכה דלא שייך למתני פסול דברכות אין מעכבות וכיון דקנייה לא מיפסל משום מהב"ע וע"ז הוא שכ' התוס' דבכולה שמעתא מוכח דאי קנייה ל"מ משום מהב"ע אבל שמעתין דאנווכרי לענין ברכה איתמרא ועיין למהר"ם לובלין שם בתוס' בד"ה הא קנייה ע"ש ומהרש"א כאן כ' דרש"י לא ס"ל כהתוס' דהיכא דקנייה ל"ש מהב"ע ולפמ"ש רש"י ס"ל כא"נ שכ' התוס' לעיל וכמ"ש מהרש"א דמאי דפריך ולקנייה בשינוי מעשה ובשינוי השם היינו משום דקנייה כבר קודם קודם קנייה זו ע"ש י"מ דמאי פריך ולקנייה בשינוי מעשה נימא דרב הונא ס"ל יאוש כדי ל"ק וכי גזו אינהו ליכא אלא קנייה דשינוי מעשה והוי מהב"ע וכי גזו הגוים הוי יאוש וש"ר ונ"ל דלהאי פי' בתרא דרש"י ס"ל דע"כ ר"ה ס"ל יאוש כדי קני דאי ל"ק א"כ גמר הקנייה ע"י ישראל דהוי ש"ר וכיון דגמר הקנייה ע"י ישראל הוי מהב"ע דדוקא אי קנה כפה ביאוש וכשבאת לי אחרים בהיתר ל"ש מהב"ע מיהו לפ"ז צריך ליישב מאי דפריך בתר הכי ולגזו אינהו וכו' דהו"ל ש"ר בידן נימא דאכתי הוי מהב"ע ולכך צריך שיהא ישראל היוצא י"ח שלישי לגזלן וי"ל

תוס' ד"ה וקרקע וכו' גבי פלוגתא דר"א ורבנן וכו' אלא ודאי לאחר יאוש וכו' עכ"ל ואע"ג דיאוש כדי ל"ק מ"מ מהני מיהא לענין דהוי יצא מרשות הבעלים אבל בלא יאוש כלל ס"ד דלא יצא מרשות בעלים ולפ"ז מיעוטא דלך גבי סוכה גזולה היינו לאחר יאוש דלפני יאוש לא יצא מרשות בעלים והוי שאולה ודחו לראיה הלזו דלעולם מיעוטא דלך דסוכה אתא למעוטי גם לפני יאוש ומיירי בכל גוונא והטעם משום דלפני יאוש נמי מקרי יצא מרשות בעלים ועיין למהרש"א ומה שהוכיח משמעתין דיאוש ל"ק היינו לשיטתו שכ' בפירש"י דלא ס"ל כס' התוס' אבל לפמ"ש בפי' רש"י בדבור הקודם דדוקא לענין ברכה קאמר וכא"נ שכ' התוס' לעיל לא מוכח מידי משמעתין

בא"ד ואם מתקנה היא וכו' עכ"ל עיין מה שכתב מהרש"א ז"ל בכוונתם ומ"ש דאפילו לפי הטעות ע"כ בנשתקעו ע"ש לפ"ז לא מקשו התוס' מידי ממתני' דגזלן חייב דנוקמה בלא נשתקעו

ד"ה ולקניוה וכו' הא דפריך ולקניוה בשינוי השם תק"ל מתני' וכו' עכ"ל משמע להו דמתניתין קפסיק ותנא בין לפני יאוש בין לאחר יאוש וכה"ג דייק בר"פ ובהכי ניחא דלא פריך הגמ' ולקניוה בשינוי השם אמתני' דלקמן דערבה גזולה והדס הגזול ובתי' התוס' לא יתורץ דדוקא לולב שייך למימר אגודה דכולהו מקרי ע"ש הלולב ועפי"ה ניחא דלא אמרינן קפסיק ותנא אלא אמתני' דראש הפרק וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה קפסיק ע"ש וא"כ מתני' דהדס וערבה י"ל לפני יאוש ואיכא למידק אמאי לק"ל להתוס' אלא בקושי' דשינוי השם ולא בקושית דשינוי מעשה הקודמת וי"ל דאמתני' לא פריך הגמ' משינוי מעשה משום די"ל מתני' כמ"ד א"צ אגד דפלוגתא דתנאי היא אבל לרב הונא דחיקא ליה להגמ' לומר דאתיא כתנאי אבל בשינוי השם ק"ל להתוס' שפיר וגם קושיא זו דהתוס' לא קשיא אלא לפום מאי דדחו תי' קמא אבל לפמ"ש בתחילה דקושית הגמ' דשינוי השם היא בצירוף שינוי מעשה לא קשיא דמתני' כיון די"ל כמ"ד א"צ אגד לא נשאר אלא שינוי השם לחודיה וכיון דחוזר לברייתו ל"ק וזאו קישור קושיתם בכאן ודע דלפום תי' שכ' התוס' בד"ה הא קנייה דבכולה שמעתין מיירי קודם יו"ט ע"ש ל"ק קושיתם הלזו די"ל מתניתין בגזל ביו"ט מיירי ומשום מצוה הב"ע אלא דהתוספות מקשים לשאר התי' שכ' שם ואין לו' דע"כ מתני' קודם יו"ט דאי גזל ביו"ט לא מצי אגיד ליה ביו"ט משום איסור קשירה ונאמר דדעת התוספות דגם במינו שייך איסור קשירה דלא כהסוברים דבמינו לא שייך קשירה הא ליתא דהא כבר כתבנו דלפום קושיתם מתני' כמ"ד א"צ אגד

דף ל"א ע"א גמ' וקרקע אינה נגזלת וסוכ' גזולה היא הק' מהר"ם ב"ח ז"ל הא קי"ל שואל שלא מדעת גזלן הוא ע"ש ונ"ל דדוקא במטלטלין דנגזלין הוא דאמרינן כן אבל קרקע דאינה נגזלת דין שואל אית ליה וכה"ג כ' המח"א בה' גזילה סי' י"ב לענין דשואל הוי וחייב לשלם שכר שנשתמש בה ע"ש. ראיתי מקשים בשמעתין הא רבנן דר"א ס"ל בפ' המוכר את הבית דס"ו דכל המחובר לקרקע לאו כקרקע וא"כ אע"ג דקרקע אינה נגזלת הסוכה נגזלת ונ"ל דלענין גזילה כ"ע מודו דמחובר לקרקע כקרקע כיון דטעמ' דממעטינן קרקע הוא משום דאין מטלטלין ומחובר לו נמי אינו מטלטל ולכך דינו כקרקע המחובר לו ואין זה דומה למ"ש התוספות בשמעתין בד"ה אבל בס"ד

שם גמ' מדקתני דומיא דרשות הרבים וכו' הוצרך לזה דלא תימא פליגי בגזל עצים ופליגי בסברא אי עבדו תקנת מריש בגזל עצים וסיכך בהם דליכא הפסד דיסתור סוכתו כדלקמן וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ועי"ל פלוגתייהו בגזל עצים ופליגי אי קנין דמדרבנן מהני לצאת י"ח מדאורייתא וכה"ג פליגי ר"מ ור"י בפ' הישן גבי סיכך ע"ג בהמה ע"ש

שם גמ' ור"י סבר לא מקשי' עיין להי"ש דמ"ד שכ' דלא כ' רש"י דאין אדם דן היקש מעצמו אלא לר"י והוכיח כן מפירש"י בפ' השולח ע"ש והוא תימה דמנ"ל לרש"י דרבנן פליגי בהא נימא דטעמיוהו דרבנן משום דלא קבלו היקש זה מרבותיהם כיון דמצינו דר"י סבר אין אדם דן היקש מעצמו

ע"ב גמ' שלא תשכח תורת אתרוג וכו' ה' טורי אבן במסכת ר"ה דכ"ח באבני מילואים הוכיח מכאן דל"ש בל תגרע אלא היכא דל"מ כלל ל"ע בב"ת ע"ש ואין מכאן ראיה כלל דשאני הכא כבר גרועה ועומדת דהא אין לו אתרוג ולא שייך כלל בל תגרע אלא היכא דספק בידו לעשות המצוה ומבטל' כולה או מקצת' ולעולם דשייך ב"ת אפי' היכא דלא מהני מ"ה שעשה כמו שהוכיח שם מדברי הרשב"א ומבריי' דספרי עש"ב: