משמרות כהונה חלק א קטז

אדרשא דספרי ע"ש

דף כ"ה ע"ב גמ' וה"מ ביום א' וכו' הא דבתפלין דוק' ביום ראשין ובת"ת אסור כל שבעה עמ"ש התוס' בברכו' די"א ע"ש

שם גמ' אבל חייב בסוכה פשיט' וכו' בגמ' בריש ערכין אמרינן הכל חייבין בסוכה כהנים וכו' פשיטא מ"ד תשבו כעין תדורו ע"ש בפירש"י והתו' והא דלא משני הכא הכי משום דהא שמעינן לה מההיא ברייתא דהתם דלא מעכב היכא דלא אפשר תשבו כעין תדורו

תוס' ד"ה מישאל וכו' אמאי נטמאו עכ"ל מקשי' דנימא נטמאו מבגדיהם ול"ק דא"כ מהאי קרא שמעי' דלא נשרפו בגדיהם ואמאי אצטריך למיעוטא דאותם למעט בגדיהם כדאיתא התם ע"ש

ד"ה משום וכו' ואין לומר דהיא גופה וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ אמאי אצט' ולאחותו וע"כ דאפילו נשחט כבר ולישנא דברייתא דההולך לשחוט ל"מ כן

דף כ"ו ע"א ד"ה חתן וכו' וק' דאי ל"ל וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דהתוס' גרסי בברייתא הלזו ומכל מצות האמורות בתורה ע"ש אין נראה כן מדברי התוס' בדבור שאח"ז בד"ה ומכל

ע"ב ד"ה ולא וכו' וזית דירוש' קטן מזית בינוני וכו' עכ"ל ק' דא"כ אמאי לא פריך הירוש' אלא מגרעניתא ממעטתו אפי' אכלו כולו אין מברך דזית קטן הוא גם לא הוו צריכי לזה וצ"ל דמ"ש זית קטן היינו אחר שניטלה גרעינתו אבל לעולם הוא זית בינוני ודע דלמ"ש בירושלמי משום בריה היה נ"ל דצ"ל דאכל גם הגרעין ואינו מצטרף לשיעור דעץ בעלמא דאל"ה לא הוי בריא אך ראיתי להרא"ש שם בברכות שכ' כיון דבא לפניו שלם ואכל מאי דראוי לאכילה הוי בריא אע"ג דהשליך הגרעין ועיין מה שנסתפק ה' משאת משה ח"ג חי"ד סי' ג'

בא"ד ונראה דהלכה כוותיה מדאמרינן וכו' עכ"ל מדלא הוכיחו דהלכה כר"מ משום דסתם לן ה' כר"מ דסברת ר"מ בסתמא מתניא התם נר' דס"ל כס' הר"צ שהביאו הרא"ש בפ' כל הכלים דקכ"ד דכה"ג הלכה כר"י וכ"נ מדברי התוס' בפ' ג' שאכלו שם בדמ"ט וצ"ע על הרא"ש דבפ"ג שאכלו כ' כדברי התוס' ובפ' כל הכלים חלק על הר"צ וכ' דכה"ג נמי הלכה כסתם ע"ש וה'ן נס'תר מחמ'תו

דף כ"ז ע"א בד"ה אי בעי וכו' אף על גב דלר"א וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דל"ג לילי כדברי ר"א ע"ש ולפ"ז צ"ל דחכמים דאמרו אין לדבר תשלומין לאו היינו חכמים דרישא דהא חכמים דרישא ס"ל דא"ח אלא בליל יוט"א א"נ י"ל חכמי' דרישא לא פליגי אלא אלילות אבל בימים מודו דחייב בכולהו ימים והכי איתא בירוש' ע"ש

ד"ה מיני וכו' דשאני התם דילפי' וכו' עכ"ל לפ"ז נראה דלענין קידוש במקום סעודה סגי בבשר ודגים דל"ד לסעודת שבת דילפי' ממן גם מדברי מרן בש"ע סי' רע"ג דין ה' נראה כן דדוקא בפירות הוא דכ' דלא מהני ע"ש ודלא בדמשמע מדברי המג"א שם: ע"ב רש"י ד"ה כל וכו' דלא מטי שו"פ וכו' ץ עכ"ל עיין לה' שבות יהודה בתחי' ההשמטות שהק' מגמ' ר"פ האיש מקדש בדרשא דושחטו וכו' ע"ש וכבר כתבתי בזה במ"א

תוס' ד"ה כל ומיהו ק' הא גבי ציצית וכו' עכ"ל ק"ק נימא דשאני גבי ציצית דנ"ל גזולה לעיל ד"ט מקרא אחרינא וע"כ קרא דכסותך לשאולה ובהכרח הוא לחלק בין שאולה לשותפות אבל הכא כיון דאיכא לאוקומי קרא בגזולה מסתברא דאין לחלק בין שאולה לשותפות וי"ל

דף ל ע"א תוס' ד"ה משום וכ' ה"ה בכל מצות דהוו דאוריית' וכו' עכ"ל פשוט הוא דר"ל בכל המצות הפיסול דמצוה הב"ע הוא מדאורייתא ולא מדרבנן ועיין למהרש"א שהוכיח דהתוס' כאן סו' מהב"ע מדאורייתא מדהקשו מגזל וטבל ע"ש ולא היה צריך לזה דבהדיא הוכיחו התוס' דהוי דאורייתא מההיא דחלה ומה שהק' מהרש"א דאמאי לא הוק"ל מסוכה ע"ש תירץ מהר"ם ב"ח ז"ל דבקנאו ונשתמש בי קודם המועד לאו מצוה הב"ע היא ובהכ"ג מיירי לעיל גבי סוכה ע"ש וק' דלפ"ז מאי הוק"ל להתוס' כאן מדתניא לכם להוציא שאול וגזול ואמאי לא ניחא להו לאוקמה בכה"ג דקנאו קודם וי"ל דאי ברייתא מיירי כה"ג היא גופה מנ"ל נימא דלכם אתא להוציא שאול אבל גזול דקנאו קודם והוי שלו אה"נ דיוצא אבל גבי סוכה נ"ל לרבנן דשאולה כשירה מקרא ומהר"ם לובלין תי' דבסוכה דלא עביד מעשה בגופה ליכא משום מצוה הב"ע ודוקא גבי לולב דנוטל גוף הלולב ע"ש וק' דאכתי אמאי לא ק"ל להתוס' מציצית דנ"ל לעיל מדכתיב להם למעוטי גזולה ות"ל משום מהב"ע וי"ל דקרא אתא לציצית שאולה ועיין להמג"א סי' י"א והגמ' דנקט גזולה ל"ד וידידינו הרב מה ש"ש הי"ו תי' לקושית מהרש"א ז"ל במ"ש ס' יריאים הביאו המג"א סי' תרל"ז דלמ"ד גזל הגוי שרי ליכא עבירה ע"ש וא"כ י"ל דגבי סוכה אצט' למעט גזל הגוי ובברייתא דלהוציא הגזול ניחא להו לאוקמה אפי' כמ"ד גזל הגוי אסור אח"ז ראיתי שכ"כ ה' שאגת אריה סי' צ"ט ע"ש ובעיקר סתירת דברי התוס' דבפ"ק כ' דמהב"ע דרבנן וכאן כתבו דהוי מדאורייתא נראה דתליא בשני התי' שכ' התוס' בסמוך ליישב ההיא דחלה דהגוזל דבתחי' כ' דחויא בעלמא ואח"כ א"נ לענין ברכה שאני ע"ש דלפמ"ש דברכה שאני אידחיא לה הוכחתם כאן שהוכיחו מההיא דחלה דדאוריית' היא די"ל ברכה שאני וזהו שי' בפ"ק אבל התוס' כאן ס"ל כתי' קמא דדחויא בעלמא היא ודע דממה שהקשו התוס' בשל אשירה ת"ל משום מצוה הב"ע אין להוכיח דס"ל מצוה הב"ע מד מדאורייתא די"ל דבכה"ג דאי אמרינן דלא יצא תו ליכא עבירה דלא נהנה מאשירה הוי מדאוריית' כמ"ש הרב טורי אבן במסכת ר"ה דכ"ח ע"א בד"ה שלמים ע"ש

ד"ה כי יקריב וכו' מ"מ ק' למאן דלא מוקי לה הכי וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דמאי קושיא הא קרבנו אצטריך לאחר יאוש ע"ש שנדחק בזה ונ"ל דהתו' מקשי' לשי' הגמ' שם דלפני יאוש לא צריך קרא דפריך פשיטא וא"כ כיון דלא אצט' קרא אלא לאחר יאוש תרי קראי למ"ל

גמ' אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים וכו' לפ"ד מהר"מ ב"ח שכתבתי בד"ה משום דגבי סוכה אפי' קנאו ונשחמש בו פסול מדכתיב לך הו"מ הגמ' כאן לאוקומי בכה"ג דקנאו ולא מבעיא קאמר אלא משום דהיא גופה מנ"ל הא קרא דלכם אצט' לשאול וכמו שכתבתי לעיל

ע"ב רש"י ד"ה וקרקע וכו' וא"נ קני מהב"ע