משמרות כהונה חלק א קטו

ועיין להריטב"א בחי'

דף ט"ו ע"א גמ' ולרב יהודה וכו' כ' מהרש"א ז"ל דל"ל דכר"י ס"ל דהא פשיטא דהלכה כר"י ע"ש ועי"ל דא"כ הול"ל הלכה כר"י ולא שייך כאן למימר דהלכה כר"מ בגזירותיו כמו שכתבתי לעיל

שם גמ' בביטול תקרה וכו' נראה דלפי זה א"צ לדחוק לרב לשנויי דר"י הוא דקא' לר"מ וכו' אלא דתרווייהו מתני' משום גזירת תקרה ורישא לרבותא דר"י דאפילו מסכך בתחילה לא גזר וסיפא לרבותא דר"מ דאפי' מפקפק דהיינו ביטול תקרה גזר ולא סגי במפקפק אלא בנוטל אחת מבנתיים ועיין פי' רש"י במשנתנו

תוס' ד"ה פרוץ וכו' ואין לו' דשמעתין וכו' משום דשמא שייר רובא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל טפי הי"ל להקשות מאן דשרי אמאי שרי הא שמא שייר רובא וכו' ע"ש ונ"ל במ"ש ה' לב אריה בחולין די"א שהק' לדעת הר"מ דס"ד לחומרא מדרבנן מאי מוכיח הגמ' דאזלינן בתר רובא מדלא חיישי' שמא טריפה ותי' דדוקא היכא דאמרה תורה האיסור כגון לא יבא ממזר הוא דהס' שרי מן התורה דהודאי הוא דאסרה תורה אבל בטריפה דנפ"ל מזאת החיה אשר תאכלו דשאינה חיה לא תיכול א"כ כיון דהתורה אמרה ההיתר אז אמרה דחיה ודאי הוא דתיכול אבל הס' לא תיכול ע"ש והשתא א"ש דלמאן דשרי ס"ל דהתורה אמרה לא תשייר רובא אז אמרה דשיור רוב ודאי הוא דאסור אבל הס' שרי אבל למאן דאסר ס"ל התורה אמרה גדור רובא א"כ בעי' דיגדור רובא בודאי אבל הס' אסור ולכך לא מקשי' אלא למאן דאסר

דף ט"ז ע"ב ד"ה בפחות וכו' וליכא לשנויי הכא כדמשני התם וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דגם במאי דמשני התם לא אטרחו' לא יתורץ כאן דדוקא בב' אוירים הוא דאמרינן לא אטרחוה ע"ש וק' מאי מק' התוס' אח"ז דבב' פסין שיש בכל א' חצי טפח ומשהו סגי וכו' הא בב' אוירין אמרי' לא אטרחוה וי"ל כיון שמרויח דא"צ ארבעה אלא בכ' חצאי טפח סגי לא אמרי' לא אטרחוה ודוקא התם דפריך דהפס של ג' יחלקנו לחצאין דלא מרויח מידי הוא דמשני לא אטרחוה

דף י"ח ע"א רש"י ד"ה הכי גמירי להו מסיני דאין לבוד באמצע וכו' עכ"ל משמע אבל מן הצד יש לבוד אפילו גבי טומאה ועיין למור"ם בהג"ה בי"ד סי' שע"א שכ' אין אומרי' לבוד להחמיר ועיין להט"ז ועיין בנימוקי שם

תוס' ד"ה אין וכו' שהאויר מהלך ע"פ כולה וכו' עכ"ל צ"ל דד"ז לא שייך אלא גבי סוכה ולא גבי טומאה מדמייתי עלה ההיא דארובה

ע"ב ד"ה אכסדרה וכו' א"נ משום דאיירי באכסדר' שיש לה ב' מחיצות וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מנ"ל דשמואל בג' מחיצות אוסר כדקאמר התם כי ל"ל בג' דילמא אינו אוסר אלא בב' מחיצות אבל בג' שרי ויש ליישב

דף כ' ע"א בד"ה אחת וכו' אחד המערה ואחד הגומר וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפסחים דפ"ה רע"א דק' על דבריהם ממתני' הלזו דאחד המערה וא' הגומר ע"ש

ע"ב ד"ה הישן וכו' אבל להנך אמוראי וכו' עכ"ל בגמ' לעיל איתא בהדיא דשאני מטה דהוי אהל עראי אלא דהתם אליבא דשמואל וס"ד דלהנך אמוראי דפסלי לא מחלקי בהכי וכ' דשמא דגם להנך אמוראי אמרינן שאני מטה

דף כ"א ע"א גמ' ומביאין נשים עוברו' וכו' לס' הרוקח דאשת כהן מותרת ליכנס לאהל המת משום דהוי ס"ס דשמא נקבה ונפל משמע דעובר מיטמא צ"ל דמ"מ מה שיכול לתקן מתקנין כמ"ש התוס' וי"מ דמביאין עוברות בתוך מ' ליצירתן דמודה הרוקח בזה דלא מטמאו

תוס' ד"ה שדעתו וכו' קסבר ר"י וכו' עכ"ל בגמ'

בפ' כל מערבין איתא בהדיא דס"ל כן וכוונתם דהא דאצט' לטעמא שדעתו וכו' משום דס"ל אהל זרוק הוי אהל ועיין למהרש"א ז"ל

דף כ"ב ע"א גמ' והתניא קורה וכו' וההיא מתני' דקורו' הבית דלעיל שאני הלכות טומאה דהילכתא גמירי לה וכו' כדאמרינן לעיל די"ח ע"ש וס"ל להאי מקשה כמ"ד לעיל יש לבוד באמצע דלא שני ליה בין קורות דעירוב דרבנן אבל למ"ד לעיל אין לבוד באמצע ושאני קורות דרבנן ה"נ יש לתרץ כן ומטעם זה יש לפ' כמ"ד יש לבוד באמצע דסוגיא דשמעתין כוותיה אזלא ועיין בהרא"ש לעיל שם עיין שם

דף כ"ג ע"ב תוס' ד"ה שני וכו' היתה בהמתו טעונה וכו' עכ"ל מקשי' דהו"ל לאוכוחי ממשנה ר"פ מפנין אבל לא את הטבל ע"ש בגמ' ואי איתא הא אפשר ע"י תנאי וכיון דיכול לתקן מטלטלין אפי' עדיין טבל כמו דמאי דמטלטלין משום דאי בעי מפקיר נכסוה ונ"ל דממשנה הלזו י"ל דאיירי בטבל דבעליו אינם בעיר דליתי' בחקנת' וכיוצא לזה כ' התוס' בב"ב דע"א למעבד צריכות' דתרי טעמי בטבל דאוסר בכ"ש ע"ש אבל בההיא דפרק מי שהחשיך דקאמר היתה בהמתו משמע דגם הטבל שלו ובהכי ניחא גם מה שהקשה השע"ה בה' תרומות דכ"ד ע"ג דאי טבל יכול לתקנו ע"י שנותן עיניו בצד זה אמאי אין מפנין הטבל וע"ש שתי' דדוקא בדמאי הוא דהיקלו משום דאי בעי וכו' אבל בודאי לא אמרינן הואיל ואי בעי וכו' ע"ש ולפ"ד צ"ל דהוכחת התוס' כאן מפ' מ"ש היא דאמאי מתיר החבלים והן נופלין אעפ"י שמשתברין והי"ל להפריש ע"י תנאי ויהיה מותר לטלטל ועיין להתו' בפ' כירה דמ"ג אבל כל עוד שלא הפריש אסור לטלטל ומתני' דר"פ מפנין כל עוד שהוא טבל איירי

דף כ"ד ע"א ד"ה רבי וכו' וי"ל דמדין יום או יומים וכו' עכ"ל כ"כ התוס' ביבמות בר"פ אלמנה וכו' ומ"ש שם דכ"מ בפ' החובל ע"ש ועמ"ש בחי'

ע"ב ד"ה ורבנן וכו' וי"ל דבפ' המגרש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דלריה"ג אע"ג דמקרא דלשמה נ"ל כו"פ וכלל מ"מ כיון דצריך למיכתב קרא ב' למידרש ולא לה לחברתה אי לא כ' בקרא ב' נמי כו"פ וכלל אלא דהוה כ' ונתן לה ספר כריתות הו"ל בקרא ב' כלל ופרט והוה אמינא מאי חזית דאזלת בתר קרא קמא ניזול בתר קרא בתרא דכלל ופרט הוא דאיכא כיון דליכא שום יתורא לגלויי ולכך בע"כ אצט' למכתב בכולהו קראי כו"פ וכלל וליכא יתורא למידרש בכתובה מתגרשת וכו' לאפוקי מהקישא דיציאה להויה משא"כ לרבנן ובעיקר דברי התוס' יתורץ במ"ש הפנ"י שם בגיטין