משמרות כהונה חלק א קיד

התם אמרינן מגו משום דאיכא ב' מחיצות דסמיכי כמין גאם אבל הכא ליכא ב' מחיצות גמורות דסמיכי ובהכי י"ל נמי מה שהקשיתי לעיל במאי דקאמר והא את הוא דאמרת וכו'

תוס' ד"ה כולהו וכו' ש"מ דרגיל וכו' עכ"ל היינו מדאמרינן מרינן התם אר"י רגילים היינו שישנים תחת המטה ומסיק דטעמא דקסבר סוכה דירת קבע ומרגילין לישן ש"מ שכל סוכותיהם דירת קבע הוא וש"מ דבעי' דירת קבע ולא מהני דירת עראי ועמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש

ד"ה סיכך וכו' דאין הלכה בר"י במחיצות וכו' עכ"ל

ה"ה דהו"מ לא קשויי דאי לא אתי אלא כר"י מאי פריך הגמ' ליתני יתירה סוכה דעלמא וכו' לימא דברייתא כרבנן דפליגי אר"י ולכך ל"מ למתני יתירה סוכה דעלמא וכו'

דף ח' ע"א גמ' תלתא גברי בתרי אמתי וכו' עמ"ש מהרש"א ומ"ש דמאן דאית ליה ג' גברי וכו' ל"ל מקום גברי וכו' אין כוונתו לתרץ קושי' הי"מ דאכתי ק' מאי פריך בשיתסר סגיא אלא דכוונתו לדקדק בסגנון הקושי' שהק' הי"מ אבל עיקר תי' הקושי' הוא מ"ש דקושטא הוא בטפח מרובע ובריבועא דנפיק מגו עיגולא מיירי ודע דנ"ל דל"פ הני אמוראי דמ"ד באמתא יתיב היינו עם מלבושו כמ"ש התוס' בספ"ק דחגיגה וא"נ מ"ד ג' גברי בתרתי אמתי י"ל דמשער בישיבתם בלא מלבושיהם

דף ט' ע"א תוס' ד"ה מנין וכו' ור"ת מפ' ולא מפליג וכו' עכ"ל לפום האי תי' דבהיתר מכדי הכשר מהני תנאה ומאי דפריך מהאי ברייתא דריב"ב ולא מוקי ההיא דהכל לפי תנאו ביתר מכדי הכשר משום דקתני סתמא אפילו בכדי הכשר קשה דא"כ מאי פריך בתר הכי מנוי סוכה הא ודאי דנוי לא הוי אלא כהיתר מכדי הכשר והתוס' בפ' כירה כ' דהמק' לא ידע לחלק אבל כי משני דבנוי סוכה מהני תנאה ודוקא בעצי סוכה דמדאורייתא הוא היתר נמי מהני תנאה כמו נוי ולפ"ד מאי דקאמר בתר הכי איתקצאי וכו' מדאורייתא קאמר אבל התוס' כאן לא ס"ל כן דבקושיתם דקדקו מהתם דמדרבנן הוא מדקאמר איתקצאי וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ע"ש וא"כ קשה מאי פריך מנוי סוכה ועיין במ"ש מהרש"א במס' ביצה ודבריו תמוהים וכבר תמה ע"ד השע"ה

תוס' ד"ה ההוא וכו' ועוד דבפ' מרובה דריש רבא וכו' עכ"ל כוונתם להקשות עוד לפיר"ת דמצוה הב"ע דאוריית' אמאי אצט' קרא דקרבנו ולא הגזול ת"ל משום מצוה הב"ע ועיין למהרש"א ז"ל

דף י' ע"ב ד"ה עד מוצאי יו"ט וכו' נולדה בזה אסורה בזה וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח ספיקו של המג"א סי' שמ"ב אי במ"ש גזרו משום שבות ביה"ש אע"ג דל"ג בביה"ש דע"ש ע"ש דאי איתא דל"ג גם במ"ש מאי מק' מהא דנולדה בזה אסורה כזה הא לא איתקצאי ביה"ש דל"ג על השבותים בביה"ש ובמ"א כתבתי בזה באורך

דף י"א ע"ב גמ' מכאן אמרו וכו' מפשטא דברייתא משמע דאמתני' קאי ולפ"ז מתני' בתלוש איירי אך רש"י במתניתין פי' דפסול משום מחובר ולעיל ד"ט ע"ב כ' דהמפרש חבטן או שליפא טועה דאי כתלוש איירי הא קתני סיפא או שקצצן וא"כ ע"כ דברייתא לאו אמתני' קאי וזהו טעמו שכ' כאן דל"ג או שקצצן וצ"ל דכל זה לשמואל או לרב לפום ס"ד דגמ' אבל למסקנא לרב דשלופי הוא א"ש גם מתני' בתלוש ובשלופי ומטעם תעשה ולא מן העשוי וסיפא בקצצן ממש איירי

תוס' ד"ה דשלפינהו וכו' וי"ל אסמכתא וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דטעמא משום מחובר וברייתא אסמכתא היא ועמ"ש מהרש"א וק"ק דא"כ מאי פריך הגמ' אי בשלא קצצן ת"ל משום מחובר נימא אסמכתא וי"ל דבמחובר גמור אין להסמיכו על קרא דתעשה דהא אכתי עשוי בפיסול אבל כי שלפינהו יש לדמותו קצת לתלוש ושייכא אסמכתא שפיר ועיין בחי' הריטב"א

רש"י ד"ה ר"ש וכו' וע"כ מאתמול אגדיה וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח דאפי' קושר אותו במינו הוי קשר ואסור ביו"ט דלא כמ"ש בס' ח"י ו'

דף י"ב ע"ב גמ' בית קיבול העשוי למלאות וכו' הנ"ב מ"ק חי"ד סי' צ"ו הכריע דמדאורייתא לא חשיבי בית קיבול אבל מדרבנן חשיבי בית קיבול ע"ש ועיין להרב שבות יעקב ח"א חא"ח סי' ע"ש ומורי הרב כמהרי"ב נר"ו הקשה דלפ"ז מאי פריך הגמ' לקמן דט"ו ע"א ולר"י דלא גמר נימא דש"ה דבנקבות גופייהו מדרבנן ונ"ל דמאי דאמרי' לקמן דגזרינן משופין אטו כלים לאו כלים ממש דהא לא דמו להו אלא אטו דף דטמא מדרבנן כמ"ש התוספות בשמעתין וא"כ מדמה שפיר לזכרים אטו נקבות דכולהו מדרבנן

רש"י ד"ה אין מסככין וכו' אבל נענע כשר עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל מדלא קתני מתני' דינא דרבנן ע"ש ואין להקשות ממ"ש התוספות בד"ה סככה באוצין דסומכוס מדאורייתא הוא דבעי טווי די"ל דנקט טווי לרבותא דרבנן ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א שם בתוס' דנימא דרשב"א נמי דינא דאורייתא קאמר ע"ש די"ל דא"כ הו"ל למתני דינא דרבנן

תוס' ד"ה באניץ וכו' וה"ה בשאינו טווי מדרבנן כדקאמר רשב"א וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ואכתי ק' מנ"ל דאמרו ד"א נימא דרשב"א בטווי ומדרבנן וס"ל כר"י דמדאורייתא עד שיתלבנו לכך נראה דלהאי פי' כיון דאיכא אניץ דשמעתין שאינו טווי הו"ל לרשב"א לפרש בהדיא טווי משא"כ לפיר"ת

דף י"ג ע"א תוס' ד"ה מצות וכו' ומ"ש מלולב וכו' עכ"ל י"ל דשאני לולב דמקרא דזה אלי ואנוהו ידעי' דמצוה איכא וא"כ ע"כ כי אצט' ג"ש לעיכובא אבל באזוב דלא שייכא זה אלי ואנוהו דהא מג"ש הוא דידעינן למצוה ל"ל קרא לעיכובא א"כ לולב דחולין בדאוריית' אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד אבל באזוב דמי לקדשים דבעי' שנה עליו הכתוב לעכב

ע"ב ד"ה ירקות וכו' ומה שהוזקק לפרש מדרבנן וכו' עכ"ל הומ"ל דהזקיקו לפרש כן משום דאי מדאורייתא הו"ל למתני באהלות גבי מביאין ולא חוצצין

בא"ד והגהה היתה וכו' עכ"ל וכ"נ מפירש"י בד"ה ופוסלין

דף י"ד ע"ב הפכן וכו' וקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י וכו' עכ"ל אע"ג דקי"ל הל' כר"מ בגזירותיו הכא שאני דלאו גזירותיו הוא אלא גזי' דב"ה וב"ש דאליבייהו פליגי כדאיתא לקמן דט"ו ע"א