משמרות כהונה חלק א קיא

לתי' הא' שכ' דכ"ג עיקר אמאי לא דחי הגמ' הכי וצ"ע

דף ע"ד ע"ב גמ' ואיזה זה פיגול וכו' הקש' מהרש"ל ז"ל על הסמ"ג הא בלא"ה אסירי ומאי נ"מ תי' דגמ' בחצי זית פיגול וחצי זית נותר דאין מצטרפין זע"ז לחייב עליהן משום פיגול ונותר כדתנן במעילה די"ז ע"ש בגמ' דדוקא לענין טומאה דאין מצטרפין אבל לענין אכילה מצטרפין כבר כ' התוס' ר"פ אמרו לו ובפ' התערובת דדוקא לאיסור לאו הוא דמצטרפין ע"ש ובמ"א כתבתי בזה

דף ע"ו ע"ב תוס' ד"ה ומנלן וכו' אלא אסיכה קאי שלא היה סך כלל עכ"ל ק"ק לפ"ז כי קאמר ד"א רחיצה מגופי' דקרא מדכתיב וסוך וכו' מנ"ל דרחיצה חשיבא עינוי דילמא עינוי דקרא אסיכא קאי וי"ל כיון דנ"ל מריבוי דסוך לא סכתי ואפקה רחמנא לרחיצה בלשון סיכה אמרינן להכי אפקה לרחיצה בלשון סיכה ללמדך דהויה כסיכה וכה"ג אמרינן בזבחים גבי קבלה והולכה ומ"מ ק' מנ"ל דענוי קאי אסיכה דילמא אאכילת בשר דכתיב ובשר ויין לא בא אל פי דכ"הג הוי עינוי כדאשכחן בהפרת הבעל לאשתו דמפר בדברים שיש בהם עינוי נפש וכי נדרה ממין אחד מן הפירות הוי עינוי נפש ומפר הבעל כמ"ש בסי' רל"ו ובשר לא גרע ממין אחד מן הפירות וי"ל דפלוגתא דתנאי היא בסוף מעילה בנדר מן הבשר אם מותר בראש ורגלים ולב וכבד וקנה ועופות דאיכא מאן דשרי וסוגיא דשמעתין אזלא כוותיה ואם כן כיון דבקרא כתיב בשר סתמא לא היה מענה עצמו אלא מבשר בהמה וכיון דשרי בכל הני דראש ורגלים וכו' ל"מ עינוי ול"ד לאחד מן הפירות ובזה י"ל דתנא דמתני' דשבת דמייתי זכר לדבר מותבוא כמים בקרבו ולא מייתי מקרא דדניאל די"ל דמתני' כמאן דאסר בכל הני ומוקמי' עינוי דקרא אבשר ועיין להתוס' בד"ה מניין

דף ע"ז ע"א בד"ה דתנן וכו' ואי הוי דאורי' היה אסור בכל ענין וכו' עכ"ל הקשה מהר"ם ב"ח ז"ל א"כ מאי פריך הגמ' שם בכריתות מהך ברייתא אהא דתניא התם גבי שמן המשחה אסור מדאורייתא כדכתיב על בשר אדם לא ייסך וי"ל דלא כ"כ התוס' אלא למסקנא דאמרינן ש"ה דכתיב ולא יחללו וכיון דחלליה הא אתחיל וקאמרי התוס' דאי מדאורייתא הו"ל למיסר מיהת מדרבנן אע"ג דחלליה אבל לס"ד דגמ' דלא ס"ד הא מילתא דחלליה פריך שפיר כיון דאסור מדרבנן כי סך ביה נמי אסור לבן בתו להתעגל בו דמ"ש אחר סיכה מקודם סיכה כיון דמצינו כה"ג גבי שמן המשחה

דף ע"ח ע"ב גמ' דאמרי אינשי עבדו ליה לפ"ד הרשב"א ז"ל קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו היינו באיסורא דאורייתא אבל באיסור דרבנן ספינן ליה בידים כמ"ש בא"ח סי' שמ"ו מכאן יש להוכיח דהרשב"א סובר דכל ה' עינויים מדאורייתא דאי איתא דמדרבנן הם שרי להגדול להרחיצו ולסוכו ולנעול לו סנדל ומאי קאמר אינשי עבדו ליה

דף ע"ט ע"א תוס' ד"ה ולא וכו' ס"ל כר"י וכו' עכ"ל הקשה מהר"ם ב"ח ז"ל דילמא אפי' ר"מ מודה דשיעור ב"המז בכביצה ולא פליג אלא לענין זימון ע"ש ול"ק דא"כ ההיא דפ' כ"מ שהביאו אח"ז דאמר אני ראיתי את ר"י שאכל זית ובירך אחריו דלא כמאן אי ליתא דר"מ מודה לענין ברכה אחרונה דבעי כביצה גם מה שהק' במ"ש התוס' ראיה מהא דאמרי' להוציא אחרים י"ח עד שיאכל כזית דגן דילמא להוציא אחרים שאני דמדאוריית' לא בעי אכיל' כלל ולא בעי' שיאכל אלא כדי שיאמר נברך שאכלנו כמ"ש בסה"ד ע"ש ל"ק דאה"נ דלר"י ל"מ למי' שאכלנו אלא עד שיאכל כביצה דהוא שיעור ברכה דאכילה ומדאמרי' כזית דגן מוכח דהלכה כר"מ

ע"ב גמ' השת'ב' כותבו' בלא גרעינין וכו' המג"א סימן תרל"ט סק"ו הקשה מכאן למ"ש הרא"ש בפ' הישן דאפילו למ"ד פירי בעו סוכה בקבע עלייהו אבל עראי שרי ול"ד לפת דא"כ מאי פריך הגמ' נימא ר"ג בעי למיכלינהו אכילת עראי ע"ש וי"ל דהכי פריך למסדר המשנה דר"ג בעי לאוכלן אכילת עראי דמייתי מיניה ראיה דרשאי להחמיר כדאיתא בפ' הישן דילמא ר"ג אכילת קבע הוה בעי למיכלינהו ולא הו"ל לאתויי ראיה אלא מטעימת התבשיל דרבי צדוק וע"ש בפירש"י בפ' הישן

דף פ' ע"א גמ' אי נימא דמחייבי קרבן אזית קטן וכו' והתניא וכו' הקשה מהר"ם ב"ח דהא קי"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ומקרי שב מידיעתו ע"ש ול"ד כלל דהתם יודע שהוא אוכל חלב אלא דטועה ב"ד וכסבור מותר והוי שוגג גמור אבל הכא כסבור שהוא שומן והשוגג הוא דלא ידע שהוא חלב ובכ"הג בעי' שב מידיעתו דאלו ידע שהוא חלב לא היה אוכל והא לא דמיא אלא לפלוגתא דריש הוריות בנתחלף בשומן ואכלו דרב פטר ור"י חייב ופריך לר"י הא בעי' שב מידיעתו ומשני אלו מתיידע להו לב"ד הדרי בהו ואיהו נמי הדר ביה שב מידיעתו קרי ביה ולזה י"ל דהגמ' הכא פריך כיון דרב פליג לא הו"ל לר' אליעזר למסתם לה סתומי ועוד י"ל דדוקא התם דטעו בדין אמרי' אלו מתיידע להו וכו' והוי ש"מ אבל הכא דהלכה רווחת היא כן ולא טעו אלא דאח"כ נתחדשה הלכה לא אמרינן אלו מתידע להו וכו' ול"מ ש"מ

ע"ב גמ' בכדי אכילת פרס עיין בגמר' דכריתות די"ג ע"א דמסיק להדיא אם יש מתחילת אכילה ראשונה ע"ס אכילה אחרונה כא"פ ע"ש ועיין למהר"ם ב"ח ז"ל

דף פ"א ע"א גמ' זה שבלע שיזפין של תרומ'

וכו' הק' בת"י מדאמרינן בס"פ ג"ה דאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב אלמא אע"פי שהקיאו ראוי לאכילה ואמאי ל"מ הכא בדמי כולו ותי' דהכא בפניו ע"ש וק' דאמאי ל"מ בדמי כולו הא מצי' למי' ליה הוה מזבנין ליה לאדם שלא ראה שהקיאו וכ"הג אמרינן בס"פ עד כמה ולקושי' י"ל דשיזפין שאני דהוי עיכול ול"ד לחלב

שם גמ' במחלוקת שנויה ור"י היא משמע דרבנן

פליגי עליה ומהר"ם ב"ח ז"ל נסתפק לדעת רבנן אי מצטרפי לטמא כקל שבשניהם או כחמור שבהם ע"ש ולא ידענא מ"ש מהא דתנן בס"פ ק"מ אוכל א' ואוכל ב' מצט' זה עם זה לטמא כקל שבשניהם וכן נמי תנן התם הבגד והשק וכו' מצט' לטמא כקל שבשניהם ע"ש גם באין שיעורן שוה לרבנן כן הוא ומ"ש

תוס' ד"ה כל וכו' ומ"ט דרבנן וכו' עכ"ל ק' הא אמרינן שם בפ"ק דסנהדרין דטעמא דרבנן משום דס"ל יש אם למסורת ונפשת כתיב וא"כ נימא דש"ה דגלי קרא ועיין בגמ' בפ' בהמה המקשה דע"ב ע"א וע"ש בתוס':