משמרות כהונה חלק א קה

לכתחי' י"ל דבארעא דידיה אסור לבד מדרבנן ואע"ג דקתני לשון חייב ופטור וכמ"ש בת"י דחייב דגבי תולש מדרבנן היא ע"ש ויש להוכיח מזה דס"ל דגבי מלאכות דשבת לא אמרינן חצי שיעור אסור מן התורה וכמ"ש בפ' כלל גדול או דבאיסורי דרבנן לא אסרו ח"ש דאי איתא דח"ש אסור אמאי תני שיעורא בהך דתולש אי איתא דמדרבנן הוא דאסור וחייב דקתני לאו דוקא

דף ל"ו ע"א ד"ה על עשה וכו' מדכתיב ונרצה לו משמע שיש לו תקנ' וכו' עכ"ל לאביי פלוגתייהו אי תעזוב מעיקר' משמ' או לא ניחא דיש לו רצוי הוא כיון דיש לו תקנה אבל לר' ירמיה דלכ"ע תעזוב עזוב מעיקרא אלא משום דכתיב לבתר הלאו ק' הרי מ"מ אין לו תקנה אם עבר ונטלם וצ"ל דהתוס' אזלי לשי' שכ' בדבור שאח"ז אבל לפירש"י ק' קושית התוס' דהכא

דף ל"ז ע"א ד"ה יכול אלא נ"ל לפרש וכו' א"נ לאחר וכו' עכ"ל לאו תי' אחר הוא דהא קתני יכול יתן של שם ושל עזאזל זע"ז וכו' אלא הכל תי' אחד וקאמר כיון דאיכא לספוקי כ"הג איכא לספוקי נמי דיביא ב' גורלות עוד נניח של שם על שם וברייתא חדא מינייהו נקט

ע"ב ד"ה אמר וכו' מיהו ר"ת פי' דאביי וכו' סמכא בעלמ' וכו' עכ"ל ק' לפ"ז בההי' דפ' מי שמתו דקתני אם יכול לעלות ולהתכסות קודם הנץ היכי מוקי לה הגמ' כוותיקין הא מצותה אחר הנץ ומתני' בעיקר מצותה מיירי והל"ל אחר הנץ ויש ליישב

דף ל"ח ע"א מתני' ואלו לתנאי של בית גרמו וכו' מתני' פליגא אבריית' דלקמן דקתני על אלו נאמר זכר צדיק לברכה כיון דמה שלא רצו ללמד טעמם ונימוקם עמם אבל תנא דמתני' לא סגי ליה בהך טעמא

ע"ב תוס' ד"ה דלא וכו' כדמשמע בפ' ז"ב וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל לא ידענא שום משמעות דהתם לא מיירי אלא בשבנא אשר על הבית ע"ש וי"ל דמדקאמר התם שלח שבנא אגרתא וכו' ואי איתא דיש תרי שבנא היל"ל שלח שבנא אשר על הבית גם איתא שם שבנא וסיעתו השלימו וכו' ואי שבנא וסיעתו השלימו כיון דתרי שבנא יש שם

דף ט"ל ע"א רש"י ד"ה מטמאין וכו' מניחין אותו וכו' עכ"ל ואילולי פירושו י"ל מטמאין ממש כיון שטימא עצמו מעט ומאי דאמרינן לעיל פותחין לו היינו בבא ליטמא ועדיין לא טימא דאז פותחין לו ולא מטמאין אותו

גמ' אלא של חיל נקדשה וכו' הקשו בת"י לר"י דאמר בר"ה דכ"ח מצות ליהנות ניתנו מאי פריך ע"ש ואע"ג דרבא הוא דאמר קלפי של חול ורבא גופיה ס"ל התם מצות לאו ליהנות ניתנו מ"מ משמע להו דאפילו ס"ל ליהנות ניתנו פריך מדלא מייתי הגמ' כאן מילתיה דרבא דהתם ועוד י"ל ועיין להשע"ה בהלכו' שופר מ"ש ע"ד הרשב"א

שם הצנועין מושכין את ידיהן כ' בת"י דוקא בכפול משום דליכא מצות באכילתו ע"ש ומדבריהם יש להוכיח ספיקן של אחרונים שנסתפקו אי במ"מ אמרי' חצי שיעור מצוה אית ביה כמו באיסורין דקי"ל ח"ש אסור ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' ובמ"א כתבתי בזה

דף מ' ע"א תוס' ד"ה הא דקאמר וכו' אינו מגיה הברייתא וכו' עכ"ל דאי מגיה הברייתא לא היה צ"ל ר"ש לא ידע מאי קאמרי רבנן ועיין בתוס' בדבור שאח"ז ועוד דאי מגיה הברייתא לא יתכן לומר ר"ש לא ידע מאי קאמרי רבנן כיון דרבנן נקטי הנחה בהדיא ובת"י כ' דהומ"ל כר"ש אלא דבעי לאוקמה ככ"ע דזה אין סברא לומר דר"ש לא ידע וכו' ע"ש ודבריהם סתומים ונראה להגיה בדבריהם ואינו מגיה הברייתא דזה אין סברא דר"ש לא ידע ור"ל דהוק"ל דטפי עדיף לאוקמא כר"ש מלהגיה הברייתא ולזה כ' דע"כ אינו מגיה דאי מגיה לא שייך לומר דר"ש לא ידע וכו'

ע"ב גמ' כיון שעלה שוב א"צ וכו' ומהכא נ"ל הנחה אינה מעכבת וכמ"ש בת"י לקמן בסמוך ובהכי ל"ק מ"ש בתיקונים לעיל דט"ל ע"ב בד"ה הנחה וכו' ע"ש

תוס' ד"ה ועשהו וכו' לא ילפינן נמכר לישראל בק"ו וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל וק"ק במאי דפריך ואי ילפינן שכיר שכיר וכו' הא אפי' לא ילפי' ש"ש קשיא נילף בק"ו כיון דלא ס"ד דרשא דיגאלנו ובגמ' גופא י"ל דמק"ו ל"ק י"ל דכל היכא דתרי ק"ו סתרי כל חד תיקום אדוכתיה אבל לפ"ד התוס' ק' ויש לישב

דף מ"א ע"ב גמ' והאי חטאת אזלא למיתה וכו' ומשום דכיון דבעי לאתויי חטאת בהמה אחר שמביא אותה הו"ל חטאת זו חטאת שנתכפרו בעליה ומכאן מוכח דה' חטאות המתו' איתנהו אפי' בעוף דלא כמ"ש רש"י בנזיר ועיין להשע"ה

דף מ"ב ע"א תוס' ד"ה כי אתא וכו' אע"ג דר"י לא חייש לכובד וכו' עכ"ל נראה הגרסי' במימרא דרב חנין ר' יונתן דלא כמהרש"א ז"ל

ד"ה שחיטה וכו' דהא פסול אפי' בשאר הכהנים וכו' עכ"ל צ"ל דס"ל דשחי' פרה למ"ר פסולה בזר כשירה בשאר הכהנים כמו שצדדו בת"י ע"ש דאל"ה מאי פריך הגמ' התם משחי' פרה שו"ר שכ"כ התוס' לקמן דמ"ג ע"א בד"ה לרב

ע"ב ד"ה למשמרת וכו' וי"ל דשחיטה לא אתיא מכולהו וכו' עכ"ל ק' לפ"ז דחדא לא אתיא ואצט' למכתב בכולהו מנ"ל דאתא למעוטי וכמו שהקשו התוס' בד"ה הקודם דהשתא לא שייך תי' שם וי"ל לכתוב שחיטה ושריפה ואסיפת אפרה ולא לכתוב הני מילוי מים וקידוש וע"כ דאתא למעוטי והיה נראה דהני פירכות שכ' התוס' הכא לא הוו אלא פירכא כל דהו ולא פרכינן להו אלא אחדא מתרתי אבל אי לא כתיב אלא באסיפת אפרה הוה ילפינן כולהו מינה דאחדא מחדא לא פרכינן פירכא כ"ד ומדכתיב בשחיטה ובשריפה ש"מ למעוטי אתא אלא דהוה סגי בתרתי לחוד כגון שריפה ואסיפת אפרה ומשריפה לחודה לא ילפינן כדפריך הגמ' לעיל ואצטריך למילף מתרתי ואז פרכינן הני פירכי שכ' התוס' הכא מיהו ק' לילף מאסיפת אפרה לחודה דהשתא לא הוי אלא חדא מחדא ועיין להתוס' בחולין ריש דקט"ו עיין שם

דף מ"ג ע"א ד"ה לרב וכו' והא דאמר ר"י וכו' עכ"ל ולמ"ד שחיטת פרו בזר פסולה אע"ג דבשאר הכהנים נמי פסולה י"ל דנקט זר משום מ"ד כשירה דאפילו בזר כשירה אבל ממילתיה דר"ז ק"ל שפיר משום דמימרא בפ"ע היא ולא נקט בה פלוגתא ועיין להת"י שם לעיל

ע"ב ד"ה ולא פליג וכו' תנינא בהדיא ר"י פוסל