משמרות כהונה חלק א קד

את חברתה בקדש כדתנן בר"פ חומר בקדש ע"ש ועי"ל הא דקתני ידיו ר"ל או זה זה דהיינו היד ששפשף וכה"ג כ' הת"י לקמן דל"א ע"א בד"ה מהו וכו' ע"ש

תוס' ד"ה אין וכו' אלא אפי' לשחי' וכו' ואפי' בלא עבודה וכו' עכ"ל ק"ק דלא הול"ל אפי' לשחי' כיון דאפי' בלא עבודה ולא הול"ל אלא לאו דוקא לעבודה אלא אפי' בלא עבודה וי"ל דכ"כ לפום מאי דכ' בדבור שאח"ז דאפי' לבן זומא דוקא לעבודה הוא דאסור מדאורייתא אבל בלא עבודה מדרבנן הוא דאסור ומשום דאיכא למימר דמתני' בדוקא מתניא ובדאורייתא הוא דמיירי לזה כ' דע"כ ל"ד דהא אפי' לשחי' אסור מדאוריית' אך מדברי הת"י דל"א ע"א בד"ה מהו מתבאר דאפילו לבן זומא בשחי' לא אסיר אלא מדרבנן ע"ש

דף ל"א ע"א בד"ה אמה וכו' וא"ת א"כ היה עין עיטם גבוה יותר וכו' היו המים יוצאין לחוץ וכו' עכ"ל אין להקשות דילמא גובה המים לא היה ג' אמות שלימות והיה המקוה רחב יותר מאמה דאז יש בו שיעור והמים אין יוצאין לחוץ דגובה המקוה שלשה אמות די"ל דכיון דאין גובה המים ג' אמות שלימות לא היה נקל לכ"ג לטבול וכמ"ש התוס' בד"ה עין וכו' ע"ש

דף ל"ב ע"א בד"ה ואי ונו' דלמא קטורת דיו"הכ או הזאת פר ושעיר שלא על הסדר וכו' עכ"ל כצ"ל ומ"ש אח"ז ומשכח' ה' עבודות וכו' נקט סדרא דצד הב' דהיינו הזאה שלא על הסדר וא"ש גם תירוצם וכה"ג הקשו אח"כ בוא"ת וכו' ודלא כמהרש"א דלפ"ד צריך להגיה בין הוצאת כף ומחתה לעבודה שלפניה ולמחוק תיבת היום גם עיקר דבריו רחוקים ודחוקים

בא"ד וי"ל דהו"א גזירת הכתוב וכו' עכ"ל והיינו כדי שלא נאמר שהמקרא כתוב שלא כסדר נדחוק לומר גזי' הכתוב היא אבל כי אמרינן דע"כ קרא שלא על הסדר אין לנו לומר קטורת או הזאה שלא על הסדר וקרא דובא גז"הכ אלא אמרינן הוצאת כף ומחתה שלא על הסדר כדי שלא נדחוק לומר גז"הכ היא ומיתרצ' שפיר קושייתם הראשונה

ע"ב גמ' תנא דבי ר"יש ק"ו וכו' כ' הת"י אע"ג דר"י ל"ל לעיל ק"ו דר"א וכו' ע"ש ולא ימנע מהט"ס או דיש להגיה דק"ו דבן זומא לעיל ד"ל או דיש להגיה רבי במקום ר"י דהכי ל"ל ק"ו דר"א כר"ש

רש"י ד"ה מה קידוש וכו' דהא לא דאוריית' היא עכ"ל הא אמרינן לעיל גמירי ה' טבילות והיינו הל"מ כדפירש"י לעיל וי"ל דס"ל כמ"ש בת"י לעיל דגמירי ה' עבודות וטבילות דנקט ל"ד ע"ש

תוס' ד"ה א"כ וכו' לא קאי אהרן וחוקה בשחי' וכו' דמריקה צורך קבלה וכו' עכ"ל ק' כיון דלא קאי אהרן וחוקה אלא אעבודת היום א"כ אפי' בקבלה וזריקה דתמיד סגי בכהן הדיוט ולא בעי כ"ג כיון דלא קאי אהרן וחוקה עליה ויש ליישב

דף ל"ג ע"א ד"ה מכלל וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל למ"ל קרא דמערכה גדולה ת"ל מקרא דעליה ל"ק דאי מעליה לחוד כיון דלא כתיבה מערכה גדולה הו"א עליה אמערכה שניה דכתיבה בקרא והו"א דב' גזירי עצים אשניה יהיב להו

ד"ה אין וכו' ונעביד לתדיר לחודיה וכו' עכ"ל ר"ל דהו"א דנעביד איסור דרומי שהוא תדיר דכל החיצוניות דשכיחי טפי איסוד דרומי יהיב להו ולכך אצט' קרא והא דיליף יסוד דרומי מיסוד מערבי ולא סגי ליה בטעמא דתדיר משום דלא הוי תדיר אלא אחר דילפי' דחטאות החיצוניות ביסוד דרומי מיסוד מערבי ועיין בס' ארעא דרבנן באות האלף אין מעבירין וכו' ע"ש

ע"ב בד"ה עבורי וכו' ורבי אליהו מפ' דלענין משמוש וכו' עכ"ל ק"ק אמאי אצט' קרא דוקדשתם ת"ל מטעמא דאין מעבירין עה"מ דבזרוע פגע ברישא וי"ל דלא שייך אין מע"ה אלא במצות גופייהו אחר שהניחם אבל בגוף האדם קודם שהניחם לא דלא כפירש"י:

רש"י ד"ה אלא וכו' והא ל"ל דליפסקיה בדישון מזבח הפנימי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלפי' דלשדייה תרווייהו בבקר אדם התמיד דהוי הכא תרתי והכא תלת ע"ש וקשה דא"כ תרתי למ"ל לא ליכתוב אלא חד ונשרייה אתמיד ואע"ג דהכא תרתי והכא תרתי מ"מ מכפר עדיף וכמ"ש התוס' ורדריהם מבוארי' בכולה סוגיין וי"ל דהאי מילתא דמכפר עדיף מילתא דסברא ומילתא דאתיא מסברא טרח וכ' לה קרא היכא דאין הסברא פשוטה כ"כ כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"ב ע"ש ועיין בת"י

דף ל"ד ע"א תוס' ד"ה העולה וכו' תימה ל"ל קרא ת"ל מלבד וכו' עכ"ל אין להקשות הא קרא דהכא קאמר בגמ' דאצט' לאיברים קודמין למנחה דתרווייהו של הן ולא נפיק מקרא דמלבד די"ל דודאי איברים קודמין לא אצט' קרא דבלא"ה מיני דמים קודמין והגמרא אסמכתא בעלמא קאמר וכמ"ש בת"י ע"ש

ד"ה נסכים וכו' כדי לישב אותו אפי' למ"ד וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל הא אפילו להך מ"ד משמע ליה ביום לאחר אלא דלא דריש לאחר לגמרי משום ג"ש דחקה חקה ע"ש ל"ק דלהך מ"ד ביום חד ל"מ ליה לאחר אלא תרי ביום הוא דמ"ל לאחר ולכך כיון דאיכא ג"ש דריש להו לאחר קצת אבל למ"ד מוספין קודמין מ"ל אפי' חד ביום לאחר ולכך כי כתיבי תרי ביום דריש לאחר לגמרי ודריש לג"ש לעלמא דכולהו מודו דג"ש דחקה חקה נתקבלה כדאיתא בפ"ב דזבחים ע"ש ומה שהק' דת"ל דנסכין קודמין למוספין משום דהכא כתיב בבקר והכא כתיב ביום ע"ש י"ל דלמ"ד דלא מ"ל חד ביום לאחר הו"ל כמו דלא כתיב קרא כלל ובכ"הג דבחד כתיב בבקר ובחד לא כתיב כלל לא דרשי' לאקדומי כדמשמע לעיל גבי בבקר בבקר דב' גזירי עצים דמייתרי וכמ"ש בת"י לעיל וא"כ הו"א דמוספין קדמי דמכפרי

ע"ב רש"י ד"ה ואמר וכו' דקרא מסייע לר"י וכו' עכ"ל משמע דהגמרא פריך אביי אדביי דאי פריך לאביי דר"י אדר"י אמאי לא מייתי מתני' דשבת דר"י ס"ל דבר שא"מ אסור וכמו שהקשו התוס' אלא ע"כ דהגמ' ניחא ליה למפרך אביי אדאביי

תוס' ד"ה דבי וכו' יקריבום ערבית עכ"ל מכאן יש להוכיח ספיקו של הרדב"ז בחבוש שהבטיחו השר להוציאו יום אחד שירצה החבוש אי מניח עד שיגיע יו"הכ אי אמרי' אין מחמיצין את המצוה וכשבא לידך מצוה תעשנה עכשיו אע"פ דאי מניח מלעשותה עכשיו יעשנה לאח"ז מצוה גדולה ממנה ע"ש ויש לחלק

ד"ה ה"מ וכו' דבפ' הבונה וכו' ומ"מ אסור לכתחי' כמו שאפרש וכו' עכ"ל לכאורה אין זה שייך לקושיתם וי"ל דלסברת הערוך דבארעא דחברי שרי