משמרות כהונה חלק א קג

אין להוכיח מזה דבקדושתיה קאי ועיין מהרש"א

ע"ב גמ' ולאו עבודה היא והתניא ונתנו בני אהרן וכו' מדבעי כהן כשר מוכח דעבודה היא דאי מדבעי בגדי כהונה אין להוכיח דעבודה כמ"ש התוס' לעיל דכ"ג ע"ב בד"ה יש וכו' ועמ"ש ע"ש ועיין בת"י בשמעתין

דף כ"ה ע"א תוס' ד"ה אין וכו' דהא בשמעתין משמע וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלאו הוכחה גמורה היא די"ל דשאני הכא דבנויה גם בקדש אבל אם אינה בנויה אלא בחול מותר לישב שם ע"ש ולא מחוור דהא גמ' לא פריך אלא מדתניא בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש ומשמע ליה דתוכן קודש גם לענין ישיבה הרי דאפילו אינן בנויות אלא בחול כדקתני בנויות בחול אסור לישב שם ולשון משמע דכ' התוס' ל"ד

דף כ"ו ע"א בד"ה אלא וכו' לרשב"י נמי תקשה וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דהא דלא הוק"ל בקטורת לרשב"י י"ל דכהן שזורק בקטורת זוכה בערב וכ"כ בת"י אך דלישנא דלא שנה בה אדם מעולם ל"מ כן ע"כ נר' דבקטורת פשיט"ל דלרשב"י מפיסין בבקר מי הוא הזוכה בערב דכיון דאין מפיסין עבודת של תמיר שבערב ולא נשאר אלא קטורת ומפיסין בבוקר בשביל הבוקר כיון שמפיסין בשביל הבוקר מפיס בשביל הערב ונכלל בכלל מאי דקתני מתני' חדשים לקטורת בואו והפיסו אבל בב' גזירי דליכא פיס בשבילם בב' כהנים אי איתא דמפיסין בבוקר בשביל הערב הו"ל למתני בפייס השני ותי' דאף גם זאת י"ל דמפיסין בבוקר ומאי דלא תני ליה בפיס הב' משום דלא קחשיב אלא הזוכין בתמיד של שחר

שם גמ' ולמאי דס"ד מעיקר' נפישי להו פיסות ק"ק נימא דלמאי דס"ד מעיקר' הך בריית' דקתני מפיסין לתמיד של בין הערבים ס"ל כר"י דאין מפיסין במחתה וכראב"י דאין מפיסין למעלה איברים מן הכבש למזבח וא"כ בשחרית ליכא אלא ג' פיסות ופיס הרביעי בערב ולתי' הב' שכ' התוס' לקמן בד"ה ואי משכחת וכו' ניחא דה"נ נפישי דאיכא נמי קטורת אבל לתי' קמא קשה וי"ל דא"כ מאי פריך לר"י דאמר אין מפיסין לתמיד של בין הערבים מהך ברייתא נימא דר"י לתנא דמתני' קאמר דאית ליה פיס למעלה אברים ועי"ל דפסיקא ליה להגמ' דליכא מאן דפליג דד' פיסות בבקר כי יש שום טעם וכו' וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה ת"ש ובהכי ניחא מאי דק' לתי' קמא שכ' התוס' בד"ה ואי משכחת אכתי ק' במאי דקאמר הגמ' לא ר"י ס"ל כראב"י וכו' מנ"ל הא אימא דס"ל לר"י כראב"י וראב"י כר"י וג' פיסות בבקר והפיס הר' בערב וכקושיתם ועפי"ה ניחא דלכ"ע ד' פיסות בבקר דפסיקא ליה שום טעם שאין לפחות מהם בבקר ועפי"ה ניחא דלכ"ע ד' פיסות בבקר דפסיקא ליה שום טעם שאין לפחות מהם בבקר ועפי"ז ניחא מה שהקשה מהרש"א לתי' הב' של התוס' ע"ש

תוס' בד"ה ואי משכחת וכו' וי"ל דה"ק וכו' עכ"ל כבר כתבתי בזה בגמ' לעיל גבי מאי דפריך ולמאי דס"ד מעיקרא וכו' ע"ש

ע"ב בד"ה ההיא וכו' והתניא י"ז פיסות בכל בקר וכו' עכ"ל ור"ל דפריך הגמרא והתניא י"ז בכל בקר וע"כ דחשיב מעלה אברים ומחתה וקשיא אההיא ברייתא דקתני פעמים י"ג הול"ל י"ד ומאי דמשמע ליה להגמ' דבכל בקר קאמר הוא מדלא קתני פעמים פעמים כדתני באידך ברייתא משמע דבכל בקר לא פחות מי"ז קאמר

דף כ"ז ע"א בד"ה והקריבו וכו' והקשה ר"י דבספ"ק דזבחים וכו' עכ"ל י"ל לפירש"י דההיא ברייתא אתיא כר"ש דס"ל דהולכה בזר כשירה משום דאפשר לבטלה ולא נשאר אלא זריקה ולכך ניחא לאתויי קרא דכתיב בהדיא בזריקה אבל לר"י דס"ל אפי' אפשר לבטלה פסולה בזה הוצרך רש"י לומר דהא דלא דרשי' הולכה משום דקבל' היא עבוד' א': ד"ה אלא וכו' דריש הכהנים בכיהונם וכו' עכ"ל ולגי' הספרים שלנו דהמסקנא היא דוערכו אצטריך לששה כהנים וכמ"ש מהרש"א ז"ל בגמרא הא דדרשינן בכיהונם ממשמעותא דהכהנים דריש ולאו מיתורא והא דדרשי' הכהנים ששה ולא אמרינן כוליה לבכהונם הוא דאתא היינו מדוערכו ובני אהרן למנינא הכהנים נמי למנינא וכ"הג אמרינן בגמרא מדהא למנינא הא נמי למנינא

ע"ב גמ' אלא מעתה תבעי פייס וכו' עיין בת"י שכ' דאין לפ' אלא מעתה דעבודת יום דא"כ משמע שיש לחלוק בזה והא קרא כתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ע"ש והוא תימא דהא בסמוך אמרינן והא לא תנן הכי וכו' דמבואר דפריך אהא דקרי לה עבודת יום דאי אמתני' דאמר להם הממונה פריך מקרא מאי שיאטה דההיא פירכא הכא בשמעתין וע"כ קרא דובער מוקמינן בהבערה דוקא ולא בסידור ועיין להתוס' לקמן בד"ה אף אנן נמי תנינא ע"ש

דף כ"ט ע"א תוס' ד"ה אלא וכו' וא"ת ויעלה וילין אותו וכו' עכ"ל ק' דכיון דהכא לא עשאום כמי שנטמאו כמ"ש בסמוך וכל זמן שלא נקטרו לא אשתרי בשר באכילה אם כן כשמעלה ומלין מאי מהני הא מותר הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה ולמחר כשיקטירו אימורין הו"ל נותר היא אמאי יצאו לבית השריפה אפי' אימורין הא אימורין איתנהו בתקנתא

בא"ד וקאמר התם דמלינה וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל אמאי אצט' התם למעלה ומלינה הא כיון דעשאום כמי שנטמאו סגי כמו הכא ע"ש ול"ק דהכא שאני דכבר נשחט אבל התם אי לאו דאיכא תקנתא דמעלה ומלינה לא הו"ל לשחוט לכתחי' להביא אימורין לבית הפיסול

ע"ב בא"ד שממעט באכיל' מותר הפסח שנאכל לזרים וכו' עכ"ל כבר תמה המש"ל בזה דבלא"ה ממעט באכילתו דמותר הפסח נאכל ליום ולילה ובכור לב' ימים ולילה א'

בא"ד מ"מ לכתחי' אסור מדאוריי' וכו' עכ"ל הא

דלא ק"ל הכי בההיא דפסח שנתערב בבכור משום דכבר נתערב ול"ל תקנתא אבל הכא דלכתחילה מייתי ומתני ק"ל שפיר

בא"ד אי מנייהו דבעי קדים וכו' ק"ל הא אפילו תדיר ומקודש תדיר קודם כדאיתא בפ' כל התדיר וא"כ ודאי תמיד קודם דתדיר הוא וי"ל דשאני הכא דתמיד דציבור ופסח דבני חבורה

דף ל' ע"א גמ' מצוה לשפשף וכו' ק"ק א"כ אמאי תנן טעון קידוש יו"ד דמשמע דטעון קידוש וכו' ב' ידים בקידוש יד אחת סגי כדתניא לקמן יצא להשתין מים נוטל ידו אחת וי"ל בקדש החמירו דשמא נגעה ידו ששפשף בחברתה שהיד מטמאה