משמרות כהונה חלק א קא

לחלוק כבוד אבל לריה"ג דזה היה לאחר עשרת הדברות י"ל דאפי' בקריאה לא היה שומע אלא עשה וא"ש לפ"ז מ"ש רש"י בחומש דפ' ויקר' ע"ש דשנ' משנתו כריה"ג ול"ק מ"ש הרימ"ט הביאו הרב פני דוד שם בפרש' ויקרא ע"ש

תוס' ד"ה מסייע וכו' דהלכה כרע"ק מחבירו וכו' עכ"ל והיינו לגבי ריה"ג אבל לר"ן ור' מתיא בתראי נינהו והלכה כרע"ק לגבייהו אע"ג דרבים נינהו דולא מחביריו דוקא אמרו

דף ה' ע"א ד"ה איתקש וכו' תימה לי לשינויא קמא וכו' עכ"ל דבריהם בשינויא בתרא וקושיתם לשינויא קמא והיינו משום די"ל דס"ל דאיתקש משיחא לרבויי Tלא דאחר דמיעט אימעיט לגמרי מיהו מדמשני בשינויא בתרא איתקש וכו' משמ' דבשינויא קמא ל"ל היקשא ומק' שפיר ותי' מסבר' וכו'

ע"ב ד"ה להביא וכו' וכן בשלא רחוץ וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דכונתם להביא ראיה מרחוץ יו"ר ולא כ' מהיכא פסיקא להו דהדין כן ברחוץ יו"ר דאדרבא מהגמ' דזבחים דמייתו נראה להפך ונר' דסמכו עצמן אתוספ' דמייתו בתר הכי ומ"מ סידור דבריהם אינו מכוון דבתחלה הי"ל להביא התוס' ואח"כ ההיא דזבחים

דף ו' ע"ב ד"ה שמטמא וכו' וטומאה קלה מטמא מהיקישא וכו' עכ"ל והגמ' בפ' דם הנדה דנקט ק"ו משום אבן המנוגעת נקטי' דהא מצורע אתי מהיקיש' וכיון דמצורע מטמא טומאה קלה מהיקיש' גם אבן המנוגעת מטמאה טומאה קלה מק"ו דזב וכי פרכת מה לזב שכן מטמא בהיסט נימא מצורע יוכיח

שם גמ' ז"א טמא הותרה ק' דהא אפילו למ"ד הותרה באילו של אהרן דחויה כדמוכח לקמן בשמעתין וא"כ אכתי יפרישוהו מטמ' משום אילו וי"ל במ"ש התוס' לקמן ד"ה כיון דמדאוריית' הותרה אפי' באילו ומדרבנן הוא דדחויה באילו וא"כ כיון דמדאוריי' הותרה אפילו באילו לא החמירו בהפרשה ובפסח נמי דדחויה כמ"ש התוס' בד"ה אמר היינו נמי מדרבנן דהא מדמו ליה לאילו של אהרן וק"ק אמאי הוצרכו לחלק בין פסח לשאר ק"צ בפשי' הול"ל דהכא מדאורייתא קאמר וס"ל לרבא דמדאורייתא הותרה ומדרבנן דחויה בכל ק"צ ועוד ק"ק לפמ"ש התוס' דבפסח דחויה מאי פריך לקמן ממתני' דרצוי ציץ לאוקמ' בפסח ויש ליישב

דף ז' ע"ב תוס' ד"ה הא וכ' או בעון אוא"ב עכ"ל ק"ק דבר"פ אוא"ב נפ"ל מקרא דאוא"ב נהוג במוקדשין והשת' אי עון או"א ממילא שמעינן דאוא"ב נוהג במוקדשין ולמ"ל ההוא דקרא ומדאצט' ההוא קרא ע"כ דלאו עון דאוא"ב ועיין בתוס' שם ויש ליישב

ד"ה מכלל וכו' וא"ת והא אמר לעיל גבי היה מקריב מנחת פרים וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא ק"ל בברייתא דהיה מקריב מנחת העומר דלעיל מינה דהא גם היא ק"ל ויש ליישב

דף ה' ע"א גמ' ור"י סבר לא מקשי' וכו' ועיין להתוס' ישנים שכ' והא דאמרי' במגילה אין טוכלין ואין מזין אלא ביום ומפ' בגמרא דמקשי' וכו' ע"ש נראה דהוצרכו להביא הא דמפ' בגמ' טעמא דמקשי' וכו' וק' הא בלא"ה ליכא לאוקמ' בטבילה דקודם הזאה דהא תנן במס' פרה דאדם טובל בלילה והביאוה הת"י בעצמם בדיבור זה

ע"ב גמ' וליטעמיך הזאה כל ז' מי איכא ק"ל אמאי לא הא מ"ל דמזה קטן דהא תנן בסוף פרה דקטן כשר להזות והזאה כיון דאיסור דרבנן היא ספי' ליה בידים כמו שכן דעת הרשב"א ועיין להתוס' ריש שבועות ד"ה ועל הזקן ד"ה ע"ש ועוד ק"ל הא אפשר להזות ביה"ש דכל דבר שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש והמג"א סי' שמ"ב צדד דאפי' באפו' יומא ל"ג ע"ש ומזה משום שמא יום הוא וטבילה בזמנה מצוה וי"ל דמ"מ לא הוה קרי ליה תנא כל ז' דהא שמא לילה וליכא אלא ששה ימים ועפי"ה ניחא מה שראיתי מק' עמ"ש רש"י בד"ה וכל וכו' דנמצאת הזאה בטילה ב' ימים דהא שלשה ימים הם דאי אתרמי שבת באחד מג' ימים האחרונים בטילה גם הזאת ג' שכנגדו משלשה ימים הראשונים דהא הזאת ג' בלא ז' לא מהניא וכן להפך וליכא מצוה כלל ביום שכנגד השבת ועפי"ה ניחא דהא מזה ביה"ש ולכך מזה ביום שכנגד השבת שמא הזאה דיבה"ש הוי יום

דף י ע"א תוס' בד"ה וכת' וכו' לשכת פרהדרין נמי מחייב ר"י מה"ט וכו' עכ"ל ושאר לשכות דלא מחייב עיין להתוס' לקמן בד"ה רבנן ועיין להתוס'

ע"ב ד"ה רבנן וכו' אביי ורבא ל"ל האי סברא וכו' עכ"ל רבא ע"כ דלא מיסתבר ליה לחלק בהכי מדפריך והא סוכת חג וכו' ואביי מדשתק ולא השיב לו ע"כ נמי דלא מחלק בהם ומה שהק' מהרש"א ז"ל אמאי רבא נייד מאוקמ' דאביי ולא הול"ל אלא סוכה דירת עראי וכו' ע"ש י"ל דרבא לא ניחא ליה באוקמתא דאביי משום דא"כ הו"ל לר"י לפרש הגזירה כיון דגם לרבנן גזירה היא וכדהקשו התוס' אח"כ אלא דלא היה יכול להקשות לאביי מזה דלא ק' כל כך

בא"ד ונ"ל כל הסוגיא בע"א וכו' עכ"ל ק"ק דלפ"ז מאי פריך אביי לרבה מוהכתי בית החורף דמשמע דלדידיה לא ק' הא גם לאוקמ' דאביי ק' כיון דלר"י מדאורייתא לא מחייבא וע"כ דמשום דלא אקרי בית וי"ל דלאביי ניחא דדוקא בפרישה ובסוכה משום דאינה אלא לשבעה ימים ול"ד לבית החורף

דף י"א ע"ב גמ' מ"ד ביתך ולא ביתה כ' הת"י משום דבלשון זכר כתי' ע"ש וק' הא כל התורה בלשון זכר נאמרה ולא ממעטי' אשה אלא היכא דכתיב איש כמו שהוכיחו התוס' בריש תמורה ובכ"מ וצ"ל דש"ה דביתך יתירא למעט וכי היכי דממעט שותפין ממעט גם אשה כיון דבדווקא נאמרה

דף י"ב ע"א רש"י ד"ה ואין ירושלים וכו' קסבר לא נתחלק' וכו' עכ"ל עפ"י נראה דגם לפום ס"ד פלוגתייהו בהכי דלא כהתוס' דהא כאן בס"ד הם כמו שנראה מדבריו בד"ה אלא מקום מקדש וכו'

תוס' ד"ה הא וכו' ובר פלוגתיה דר"י הוא ר"מ עכ"ל שפת יתר יתרו ליישב דמת"ק לא פריך דהא ר"מ הוא וא"צ למ"ש קודם דמת"ק לא פריך דכ"ש בתי כנסיות וכו' ולכך בד"ה שאח"ז כ' דטעמא משום דירוש' קדישא לאכילת קדשים דהאי טעמא ליכא בבתי כנסיות

ע"ב גמ' תסתיים דרבי הוא דאמר וכו' הא דנקט ר' ולא נקט גם תסתיים דראב"ש הוא דאמר של בוץ משום דלמסקנא ליכא הוכחה אלא מרבי כדאמר רנב"י אף אנן נמי תנינא וכו'

תוס' ד"ה אלא וכו' שהוא צריך להניח תפלין וציץ