משמרת אלעזר צח

כי למה נחבק חיק נכרי' ללמוד חכמות חיצונית הנירק מכלי אל כלי ולא נשתה מים קדושים מן המקור כי התוה"ק היא מקור כל החכמות ועיין ביע"ד שהאריך להראות ענין זה איך שכל החכמות כלולות בתוה"ק וכן כתב שם כי החכמות מכונים בשם נרות וזו שאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם כי הם אוכלים כדי שביעה מתורתך הקדושה עד שלא נשאר להם מקו' לקבל עוד דברי' אחרי' ונתן טעם לזה כי עמך "מקור חיים" מאחר שמקור החיות מכל העולם היא בתוה"ק א"כ "בארך" נראה "אור" באור התורה נראה כל אור שבעולם כי ממנה נשאוב ולא נשתה מי צלוחית שהורקו מכלי אל כלי אם בחסד השי"ת אנו יכולים לשתות מים חיים מן המקור. וזו שאלת הקב"ה רצונכם להתוסף עי אומות העולם אין הכוונה ח"ו שיעזבו האמונה רק אם רצונם ליקח חבל בחכמות חיצוניות וע"ז משיבין ישראל בחכמה בל אלחם במנעמיהם הגם שהם נראים נעימים איני רוצה להנות מהם ויומתק שאמר הדא דכתיב כי עמך מקור חיים בארך נראה אור שהכוונה כמו שפרשנו שכל החכמות שבעולם כלולות בתוה"ק ולמה זה לנו לחבק חיק נכרי' אם אנו יכולים לשתות מים חיים כי עמך מקור חיים לכל דבר: פד) בתהלים צ"ב להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות ונמסר במסורה ד"פ "בלילות" חד דהכא, העומדים בבית ה' בלילות תהלים קל"ד, על משכבי בלילות, איש חרבו על יריכו מפחד בלילות שיר השירים ג', י"ל כוונת המסורה להאיר עינינו בראותינו הגלות מתגבר בכל יום ומאוד תכפו הצרות על ישראל ואפי' במדינות שהוקל קצת מהם צרות הגוף לעומת זה הוכפל גלות הנפש מאה פעמים וצריכין בני ישראל להיות מחלוצי צבא לחלל שבתות וי"ט ולאכול טריפות וסיבות שונות גרמו זה אבל אין זה מוכרח להיות רק הגורם לזה מה שהגידו חכז"ל בפרקי אבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ומעת שבטלו מלימוד תוה"ק גבר מאד גלות הנפש וידוע שהגלות מכונה בשם לילה וז"ש להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות שגם בלילות בעודנו בגלות יגבר החסד עכ"פ שנהי' יכולי' לקיים הנוגע לאמונה בתנאי העומדים בבית ה' בלילות אם ישראל ישבו בבתי המדרשים בלילה ויעסקו בתורה יעבירו מהן עול מלכות ויהי' אפשר לקיים תוה"ק. אבל על משכבי בלילות לפי שבעוה"ר עזבנו התוה"ק והלכנו אחר הנאות עוה"ז ושכבנו על משכבינו בלילה זה גרם בעוה"ר שאיש חרבו על יריכו מפחד בלילות: פה) או יאמר דהנה בעוה"ר הרבה מדינות שישראל הם בסכנה תמיד ורודפין את ישראל שלא כדין בלי סיבה ובעוה"ר נתקיי' ופחדת יומם ולילה ולא תאמין בחייך, ויעשו תמיד התשדלות לשמירת נפשם ובאמת כל אלו השמירות הם הבל ושמירה אחת יש לנו הבטחה מהשי"ת בזמן שקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ותורה אגוני מיגני ואצולי מצלי בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה. סוטה כ"ב ואם יעסקו ישראל בתורה לא יהי' מורך בלבבם ומורה לא יעלה על ראשם ויהי' חזקים באמונה שלימה ובבטחון גמור שלא יארע להם כל דבר רע ולא יחזיקו בביתם כלי זיין כלל מרוב בטחונם בה' וז"ש העומדים בבית ה' בלילות שעוסקי' בתורה אך להגיד בבקר חסדך לא זו שבעת הגאולה יזכו לספר חסדי ה' רק גם בלילות בעת הגלות ישבו בטח באמונה שלימה אבל על משכבי בלילות אם ישראל הולכין אחרי הנאות עוה"ז ומבטלין מתורה אז איש חרבו על יריכו מפחד בלילות עושים תמיד שמירות להגן על נפשם ולשוא שקד שומר כי עיקר השמירה היא לימוד תוה"ק שכן הבטיחנו הקב"ה ע"י אבינו יצחק שכל זמן שישמע קול יעקב בבתי מדרשים לא יהי' בכח עשו להרע לו: פו) בתהלים ק' מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה, דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו באו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה. י"ל ע"פ מה שכתב התוי"ט ברכות פ"ז מ"ג לפרש למה. על התורה אנו מברכים בשם ה' שהוא מדת רחמים ברכו את ה' המבורך ועל המזון אנו מברכים בשם אלקים שהוא מדת הדין נברך לאלקינו שאכלנו משלו. וכתב כי מזונות מגיעין לנו בדין כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני כיון שהקב"ה ברא אותנו ואי אפשר לחיות בלי מזונות לכך מחוייב הקב"ה בדין לתת לנו מזונות אבל תורתינו הקדושה הניתן לנו מפי הגבורה הוא חסד גמור לכך מברכי' על התורה במדת הרחמים ועל המזון במדת הדין. ובש"ס חגיגה ה' ב' הקשו בכתוב אחד כתיב עז וחדוה במקומו וכתוב אחד אומר המשל ופחד עמו ומשני כאן בבתי בראי עוז וחדוה במקומו וכאן בבתי גואי המשל ופחד עמו. והנה כתבו כי הריעו לד' כל הארץ ר"ת הלכה לפי"ז יש לומר שרצה דוד לעורר את ישראל שיודו לד' חסדו