משמרת אלעזר צה

עם הארץ לרב והנה החילוק בין הרבנים שהי' מימות עולם ובין אלו המתחדשים הוא כי בהרבנים שהי' כל מגמת השומעים לשמוע חדשות בתוה"ק א"כ כל שנעשה זקן יותר נעשה גם ת"ח גדול ממה שהי' ואמר חידושים טובים ממה שאמר בנערותו אבל לא המתחדשים שכל כחם רק בפה א"כ בעת זקנותם שנופלין שיניהם וסר כוחם ממילא אבד כל הטעם מדרשותם וזו שאמר ר' ישמעאל בן ר' יוסי זקני ת"ח כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהן שנאמר בישישים חכמה אבל אלו המתחדשים שהם זקני ע"ה כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן שנאמר "מסיר שפה לנאמנים" שמפסידין כלי הדיבור ששיניהם נופלים וטעם זקנים יקח נאבד כל טעם שלהן עכ"ד ובזה אני אומר כי בכל דורש ברבים יוכלו להבחין דבריו בשתי אופנים האחד שיבחנו את הדברים אם בעצמותן הן טובים והשנית אם נאמרים ביפוי לשון נחמד למראה והנה העיקר הוא להבחין את הדברים אם יש בהן ממש כי מה יתן ומה יוסיף אם ירבה לדבר הבלים בשפה ברורה וכמו שאמרו חז"ל אבות פ"ב אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו וזה רצה הפסוק ללמדינו כי הנה זה הענין בעצמו יש גם במאכל כגון איזה פרי שיש לבחון אם הוא בעצמותו טוב ועוד אם הוא יפה למראה ותאוה לעינים ורק החילוק בין שניהם כי בדברים לשתי האופנים האוזן הבוחן משא"כ במאכל העין בוחן את יופי המאכל והחיך טועם עצמותו של מאכל אם הוא טוב וז"ש "הלא אזן מלין תבחן" הלא תדע באיזה אופן תבחן האוזן את המלין "וחיך אכל יטעם לו" כמו שהחיך טועם את המאכל אם הוא טוב ואם רע ולא כמו שהעין בוחן את המאכל תבחן האוזן את הדברים דהיינו אם הם יפים כי בתוה"ק העיקר הדברי' בעצמותן וסמך לזה בישישים חכמה ויומתק עם מה שהבאתי בשם קדוש זקני זצ"ל כי אם יבחן האוזן את הדברים כמו שהעין בוחן את המאכל אז מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח אבל אם תעשה כמו שאמרתי שתבחן האוזן את הדברים כמו החיך שטועם את המאכל אז בישישים חכמה וארך ימים תבונה כי בכל יום הוא מוסיף והולך בחכמת התוה"ק: עו) בתהלים מ"ה בפסוק יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלקים לעולם ואיתא במדרש יפה את בעליונים ויפה את בתחתונים י"ל ודאי הגם שהעיקר הוא בתוה"ק שיהי' הדברים בעצמותם טובים כמו שכתבתי באות שלפני זה וכן אדונינו משה רבינו ע"ה העיד עליו הכתוב שהי' ערל שפתים אבל מתנה טובה הוא מהקב"ה אם יש לו לאדם לשון למודים להסביר הדבר היטב לשומעיו כמו שאמר הנביא ישעי' נ' ה' אלקים נתן לי לשון למודים והשכל גוזר אם יעשה אדם את שלו ויעסוק בכל כוחו בתוה"ק ויתנהג בזריזות בכל מצותי' שאז השי"ת לא ימנע ממנו הטובה ההיא ויסייע לו שימצאו הדברים חן בעיני כל שומעים כי מאחר ששמו אותו לראש עליהם ודאי יעזרהו ה' ע"ד כבוד שמו הגדול שיהי' דבריו מלאים חן ויכנסו בלבות השומעים ואיתא ברבה דברים פ"א על מרע"ה טרם שנשלח לישראל נאמר לא איש דברים אנכי ואח"כ שהוצרך ליתן תורה לישראל נאמר אלה הדברים אשר דיבר משה ולא כמו שעושין הטפשים החדשים בזמנינו שתחת שהי' להם לעסוק בתורה כדי שידעו להורות הוראה הם מבלים זמנם בלימוד נימוס הדורשים כמו השוחקים בטאטראות שלומדים האיך להתנהג ביד וברגל כן אלו צריכין ללמוד איך להרים יד בעת הדרשה והאיך יעמדו האיך יצעקו בקול ואיך ידברו בקול ענות חלושה מתי ישחקו בהדרשה ומתי יבכו אוי לנו שכך עלתה בימינו להיות הבתי כנסיות ממש כשחוק כמו שמשתקין בטאטראות וזו שאמר יפיפית מבני אדם דהיינו אם תעשה כל מה שבכחך שתמצא יפה בעליונים אז תוכל להיות בטח שתהי' יפה גם בתחתונים הוצק חן בשפתותיך שימצאו דבריך חן ושכל טוב בעיני כל השומעים ונתן טעם לזה על כן ברכך אלקים לעולם מאחר שלשון למודים היא מתנה טובה מאת ה' ודאי לא ימנע טוב להולכים בתמים: עז) בתהלים א' בפסוק כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועליהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח וצריך ביאור מאי נ"מ יש בהעלין ואם כי העלין הן שומרים להפירות ונצרכים כדי שיגדלו הפירות בשלימות אבל כל זה קודם שנגמרו הפירות אבל לאחר גמר הפירות אין צורך עוד בעלין וא"כ הו"ל להקדים עלהו לא יבול ואח"כ ופריו יתן בעתו אבל מאחר שכבר נתן פריו בעתו מאי רבותא אח"כ בהעלין וחכז"ל ע"ז י"ט סוכה כ"א הרגישו בזה שמכאן יש ללמוד ששיחת ת"ח צריכין לימוד וזה צריך ביאור וגם לפרש הכפל כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה י"ל עפ"י שכתבתי באות ס"ה כי לא כמצריות העבריות שמשונה חכמת התורה מכל החכמות שבעולם כי גם אדם שיתעסק בה אלף שנים אם לא יתנהג כפי רצונה וישמור מצותי' לא יזכה להשיג סודותי' משא"כ שאר חכמות אם אדם הוא בעל שכל ולומד הסכמה איזה שנים