משמרת אלעזר צב

שמקמץ תורתו והי' ראוי לו לפתוח זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ויש שהורג ע"י שאינו מורה וזו לא תרצח בקמץ עכ"ד. ולפי"ז אומר אני בניך בסתם הוא כינוי לאנשים המלאים בתורה ופותחים לאחרים בתורתן ובניך בקמץ הוא כינוי לאותן שלא הגיעו להוראה שצריכים לקמץ ממה שיודעים כי אינן ת"ח גמורים וז"ש ר' אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם דהיינו גם אצל אחרים דכתיב וכל בניך למודי ה' פירוש אם אותן העומדים בראש להורות הוראה שזו סימן הפתח הם למודי ה' שהם ת"ח מובהקים אז "ורב שלום בניך" פירוש גם אצל שאר בני אדם שצריכין לקמץ כי לא הגיעו למדריגה שיורו הוראות גם אצלם יהי' שלו' כי הת"ח אשר הגיעו להוראה ירבו השלו' גם אצלם ולפי"ז יובן כוונת הפסוק כי ראינו מדברי חכז"ל הנזכרים שכמה מחריבים אם אותם שלא הגיעו להוראה מורין וז"ש "מהרו בניך" פירוש בניך בקמץ שהי' ראוי להם לקמץ בתורתם עד שיגעו להוראה לא המתינו לזה רק מהרו להורות לפני זמנם וזה גרם מהרסיך ומחריביך ממך יצאו זה גורם חורבן והריסות התורה ורבים חללים הפילה: סח) באופן אחר פרשתי כי נראה בחוש אותן האבות שהן מתעצלים מללמד בניהם תורה עכ"פ עד יתחזק יראת השם בלבבם ומיד עודם באבם הם נותנין אותן לחנות לעסוק במשא ומתן וכדומה ומכש"כ אותן המגדלין בניהם בלימוד חכמות חיצוניות ושם התורה לא יזכר על פיהם אם גם בימי נעוריהם יתנהגו בדרך יהודית מיד כשיגדלו פונים עורף למצות תוה"ק. ואז כשרואין האבות בניהן מחללי שבתות ואוכלי טריפות מצטערים מאוד אבל אז כבר אין דבריהן נשמעין לבניהם. והאמת כי עיקר העונש יגיע להאבות כי מה יעשה הבן שלא יחטא אם מימיו לא שמע לקול תוה"ק ולא הכו דברי' שורש בלבו מהיכן יבא לו יראת שמים בעת שהגדיל והתאוות מתגברים אבל אם יקיימו האבות משלי כ"ב חנוך לנער על פי דרכו אז יהי' בטוח גם כי יזקין לא יסור ממנה זו שקונן הנביא כי מדרך האבות שהן הולכין לפני בניהם להורות להם הדרך יזכו בה לחיי העולם הבא אמנם עתה בעוה"ר נהפך הגלגל כי הבנים הולכין לפני האבות ואדרבה הם רוצים להנהיג אבותיהם ושוחקים על כל מנהגיו שהוא הולך חושך ולא אור וזו שאמר מהרו בניך לילך לפניך ולא המתינו שתלך אתה לפניהם ותורה להם הדרך ואמר הנביא אל תאמר שהבן הוא רע מעללים רק דע כי מהרסיך ומחריביך ממך יצאו מה שהבנים רוצים להרוס ולנטוש התורה ממך יצאו אתה הוא הגורם אלו לא מנעת אותו בימי נעוריו מביהמ"ד לא הי' יוצא לתרבות רעה: סט) בישעי' נ"ד פי"ג וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול. הו אנכי בראתי חרש נפת באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל. וי"ל דלכאורה יש לאדם אמתלא אם עושה איזה עבירה כי מה יעשה אדם בו"ד עפר ואפר אם הקב"ה ברא יצה"ר שהוא מסיתו בכל עת ובכל רגע ובכל מקום שהוא הולך יצרו עמו ואין לו מנוחה מלהלחם עמו בכל רגע והאיך ינצח קרוץ מחומר ליצה"ר שהוא מלאך אמנם כבר העידו חכז"ל קדושין ל' בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו שהיא התוה"ק וא"כ מסר הקב"ה ביד כל אדם החרב להלחם נגדו ולנצחו וא"כ אם אחד מתעצל מלהשתמש בחרב אין יכל להתרעם על ה' שברא היצה"ר כי אך עצלותו גרם לו. ועוד שאמרו חכז"ל סוכה נ"ב ב' אלמלא עוזרו לא יכול לו ומיד שהאדם רוצה לטהר מסייעין אותו מן השמים ואין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו לבקש ממנו יותר מכדי יכולתו ואינו מבקש רק החשק והרצון לילך בדרכי ה' ואז תיכף ומיד הקב"ה מפיל את היצה"ר לפניו. וז"כ הפסוק וכל בניך למודי ה' אם ילמדו תוה"ק אז ורב שלום בניך יהי' להם שלום ממלחמת היצר והוסיף "הן גר יגור אפס מאותי" אין לכם לירא ולפחוד משום דבר בעולם חוץ ממני. ואם תאמר "מי גר אתך" היינו היצה"ר ששוכן בתוכך ומלוה אותך בכל פסיעה ופסיעה "עליך יפול" להסיתך ולהדיח אותך מדרכי התורה וזו מלחמה כבידה אם שונא נפשו שוכן בתוכו והוא תמיד עמו ולוחם מלחמה תמידית ע"ז אמר הן אנכי בראתי חרש נפח באש פחם, הלא אנכי בראתי התוה"ק שאם יש רק פחם קטן בלבם אז התוה"ק תנפח עד שיצא ממנה להב גדול לשרוף היצה"ר והתאוות שבך ולזו נמשלה התוה"ק לחרש נופח באש פחם. ועוד ומוציא כלי למעשיהו כי ידוע כי בלשה"ק נקרא "כלי" המחשבה כמו "בנכליהם אשר נכלו לכם" וזה שאמר אם יש לך רק מחשבה טובה שרצונך לעבוד את בוראך אני עוזרך שתוכל להוציא לפועל וז"ש ומוציא כלי שהוא המחשבה למעשהו שתוכל לעשות כפי רצונך שהבא לטהר מסייעין אותו שבת ק"ד וא"כ "ואנכי בראתי משחית לחבל" לא עשיתי עולה במה שבראתי היצה"ר ואין לכם תרעומת עלי כי אני נתתי לכם חרב להרגו וגם אני עוזר לכם מידו מיד שתהרהרו לילך בדרכי: