משמרת אלעזר ט

בעצרת מעתה שפיר פריך והא אמר ר"א משבח אני את העצלנין עוד קשה לי על הסדר משנה דא"כ מאי פריך לעיל מר"א על ר' יצחק הא י"ל דר"א מיירי בסוכות לכך אמר משבח אני את העצלנין ור"י מיירי בפסח ששמחת יו"ט רשות לכך אמר דחייב אדם לקבל פני רבו ועו"ק אמאי ל"ק ר' אלעזר בפסחים הכל מודים בסוכות דבעינן נמי לכם כמו שאמר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם ועוד תמוהא דהלא הקשו שם התוס' בפסחים על הא דאמר ר"א דמודה ר' אליעזר בעצרת דבעינן לכם א"כ מאי השיב ר"א לרע"ק במשנה הלא שפיר יליף ק"ו מעצרת דאז שמחת יו"ט אינו רשות ותירצו דר"א לא יליף זה מקרא רק מסברא ופירשו דבריהם דזה הוי רק מדרבנן דאם הי' מדאורייתא הי' יכול למילף ממנו בק"ו ומעתה אם נימא כדעת הגאון סדר משנה דר"ע יליף מתשבו כעין תדורו דבסכות בעינן לכם א"כ עדיין קשה מה השיב ר"א לרע"ק הלא יליף שפיר ק"ו מסוכות דאז הוא חובה. ועוד שכתב המאירי על מס' ביצה שהוא הקשה ברפ"ב דביצה זו הקושיא דאיך אמר ר"א שמחת יו"ט רשות הלא הוא עצמו אמר שחייב אדם לאכול י"ד סעודות בסוכות ותירץ דזה דוקא כשאינו יושב ושונה אבל כשיושב ושונה פטיר גם מהי"ד סעודות ועוד תירץ דזה שחייב לאכול הי"ד סעודות הוא רק מחמת סוכה אבל לא מחמת יו"ט הרי מפורש יוצא דגם בסוכות ס"ל לר"א דשמחת יו"ט רשות ודלא כהגאון בעל סדר משנה ז) והנה הא דכתב המאירי שאם אינו יושב ושונה מודה ר"א דשמחת יו"ט חובה הוא דבר פשוט ומוסכם מכל המפרשים הראשונים. ומה שכתב מהרש"א במס' ביצה דף ט"ו דמדכתבו התוס' ומ"מ אמר להם אכלו משמנים משמע דס"ל להתוס' דלר"א שמחת יו"ט רשות אפי' כשאינו יושב ושונה לע"ד אין זה במשמעות לשונם כלל ואדרבה לשונם מוכח כדעת כל המפרשים דדוקא ביושב ושונה ס"ל לר"א דשמחת יו"ט רשות והאיך אפשר להעלות על הדעת להיפך וכי חולק ר"א על קרא דושמחת א"ו דר"א ס"ל דשמחה נפשית נמי בכלל ושמחת מדקאמר לה'. וכונת התוס' כך הוא שהקשו דלמה צוה ר"א לתלמידיו אחר שסיים דרשתו שיאכלו וכי מחוייבין הם לאכול והלא יכולים הם לישב בביתם ולשנות דלשיטת ר"א פטורין משמחת יו"ט וא"כ למה הזהירם על האכילה וע"ז תירצו התוס' דודאי לא הזהירם על האכילה דבאמת אם רוצים ללמוד כל היום רשאים הם ואינן מחוייבין לאכול אבל ידע ר"א שבכל יום גם בימות החול שבודאי מותרין להתענות רגילין הם לאכול אחר סיום הדרשה ולכך כיון שהי' עתה אחר סיום הדרשה ידע שבודאי ילכו כעת לאכול כמו בשאר הימים לכך הזהירם שאם אוכלים שיאכלו משמנים כי בעת שאין לומדים הם מחוייבים בשמחת יו"ט לכך מחוייבים לאכול מאכלים טובים וערבים וא"כ אדרבה משמע מלשון התוס' דגם ר"א ס"ל דכשאינו יושב ושונה מחוייב הוא בשמחת יו"ט. (מגמרא זו יש סתירה למה שחידש הטו"ז באו"ח סימן תקפ"ב סק"ג דהיכי דאומר "כל כולו" הוא כל לגמרי ולא רוב דהא כאן אמר על ר"א שהי' יושב ודורש "כל היום כולו" ואעפ"כ מוכח דלא דרש רק רוב היום): ח) הנה אם כי סתרנו תירוץ הגאון בעל סדר משנה והוכחנו דגם בסוכות ס"ל לר"א דשמחת יו"ט רשות מ"מ קושיתו עומדת כחומת ברזל נגדינו דלמה הקפיד על ר' אילעאי שבא לקבל פניו הלא הוא עצמו ס"ל דשמחת יו"ט רשות כשיושב ושונה והגם שלפום פשטות הי' אפשר לומר דהמעשה הוי בעצרת דאמר ר' אלעזר דמודה ר"א דבעינן נמי לכם אמנם אין בזה להעלות ארוכה לקושיא עצומה הלזו דהא זה דבעינן בעצרת לכם אינו מכת מצות ושמחת דאל"כ תהדר קושית התוס' בפסחים לדוכתי' נילף ק"ו מעצרת ועכ"ח צ"ל שהוא רק מסברא אבל לא מושמחת וא"כ קשה האיך אמר לו ר"א קרא דושמחת ועוד דא"כ מאי פריך מר"א על ר"י הא י"ל דר"י מיירי בפסח או בסוכות דשמחת יו"ט רשות: ונלע"ד לתרץ דהנה לכאורה נפלאתי על הא דאמר ר"א משבח אני את העצלנין שאין מניחין בתיהן ברגל משום שנאמר ושמחת אתה וביתך הלא איתא במס' פסחים, ע"א ת"ר חייב אדם לשמח את בניו ואת בני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגיך במה משמחם ביין ר"י אומר אנשים בראוי' להם ביין ונשים בראוי' להן בבבל בבגדי צבעונין ובא"י בבגדי פשתן מגוהצין. ומעתה מאוד יקשה למה באזיל ולא אתי ליומא יהי' אסור לקבל פני רבו ברגל משום שנאמר ושמחת הלא לפי גמרא דפסחים הנ"ל שפיר יכול לקיים מצוה ושמחת ואעפ"כ יכול לקיים מצות קבלת פני רבו ברגל דהרי יכול למסור מעיו"ט לאשתו הבגדים וכן בשר ויין על יו"ט וא"כ כבר קיים מצות ושמחת אתה וביתך לכ"ע ונלע"ד הרי ראינו דמצוה ושמחת הוא בראוי להן שמכל דבר שאשתו