משמרת אלעזר י

נהנית ושמחה בו ואפשר לו לעשות לה מחוייב הוא בו וא"כ גם אם ימסור לה מעיו"ט מעדני מלכים וקשוטי בגדים עדיין לא קיים מצות ושמחת בשלימות כי שמחה לאשה כשבעלה שרוי עמה בעיר דהא אמר רבא בפסחים ע"ב חייב אדם "לשמח" את אשתו בדבר מצוה וא"כ צריך להיות דוקא בביתו ואפי' כשאשתו נדה הא איתא בערובין ס"ג ב' אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרוין בה עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגי' וא"ר יוסף אפי' באשתו נדה הרי מפורש דגם אם היא נדה תענוג הוא לה להיות שרוי אצל הבעל. וא"כ מעתה לק"מ קושית הסדר משנה דניהו דס"ל לר"א דיכול להיות יושב ושונה כל היום אבל עכ"פ גם הוא מודה שאסור לו להרחיק נדוד מעירו. כי אם הוא יושב ושונה בביתו מקיים עכ"פ ושמחת שהיא שרוי' אצלו ויש לה תענוג מזה אבל אם הרחיק נדוד מעירו מבטל בזה חלק ממצות ושמחת: ט) ומעתה סרה מהר גם קושיא השני' שהרעיש הסדר משנה את העולם עלי' דהאיך טעה ר' אילעאי בזה שקבל פני רבו ברגל שהוא רק מהלכה למשה מסיני או מדברי קבלה ידחה מצות שמחה המפורשת בתורה. אמנם למה שבארנו א"ש דבאמת הרי יכול לקיים מצות ושמחת בהרבה דברים אחרים כמו שאמרו במס' בפסחים נשים בראוי' להן בבגדי צבעונין ויכול למסור לה זאת קודם יו"ט ורק בענין אחד לא ישמח וא"כ ודאי יש לטעות וגם הדעת נוטה כן שלא לבטל מצות קבלת פני רבו ברגל לגמרי מוטב למעט השמחה בדבר אחד שבזה עדיין אינו עוקר מצות ושמחת לגמרי ואדרבה יכול לקיימה בהרבה דברים משא"כ אם ישב בביתו יבטל מצות קבלת פני רבו ברגל לגמרי וע"כ הוצרך ר"א לחדש לו דגם משום סעיף אחד מחלקי השמחה דחינן מצות קבלת פני רבו ברגל ואינו יכול לקבל פני רבו ברגל רק אם יכול לשוב לביתו באותו יום וזה חידוש גדול והוצרך ר"א להשמיעינו. וא"כ נסתר גם תירוצו הראשון על הרמב"ם דהגם דהרמב"ם פסק דמחוייב מדאורייתא לשמח את בניו ואשתו אעפי"כ אי הוי ס"ל דבאזיל ולא אתי ליומא אסור לו לקבל פני רבו ברגל הי' צריך להשמיענו זאת ואין זה פשיטא כדעת הסדר משנה ואדרבה חידוש גדול הוא דהא הרמב"ם ביאר שם מיד במה הוא חייב לשמחה בבבל בבגדי צבעונין וא"כ האיך נדע מזה שאסור לו לקבל פני רבו ברגל אם אי אפשר לו לשוב באותו היום הלא יכול למסור לה הבגדי צבעונין מערב יו"ט א"ו מדלא העתיק הרמב"ם החילוק בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ליומא עכ"ח צריכין לומר כדעת הכ"מ דהרמב"ם פוסק דבכל ענין חייב לקבל פני רבו ברגל גם באזיל ולא אתי ליומא: י) אלא דעדיין לנגדינו קושית הסדר משנה על הכ"מ דא"כ מאי פריך הש"ס מר"א על ר"י הא יכול לומר אנא דאמרי כרבנן דפליגו על ר"א ועוד קשה לי האיך יחדש הרמב"ם פלוגתא חדשה שרבנן פליגו על ר"א מאחר שאין שום רמז בש"ס מזה. ונלע"ד בישוב דברי הרמב"ם דהנה הקשו המפרשים דר"י אמר חייב אדם לקבל פני רבו ברגל ולא זכר כלל שבת ור"ח משמע דבשבת ור"ח אין חיוב לקבל פני רבו והראי' שהביא מקרא לא הוזכר רגל כלל רק חדש ושבת. ותירוץ הריטב"א כבר כתב הנוב"י בתשובה שהבאתי שהוא דחוק ולע"ד שזה דחוק לשיטת הריטב"א דלפי פירושו צריכין לומר הא דאר"י חייב אדם לקבל פני רבו היינו דוקא בסוכות ופסח אבל לא בעצרת דאין בו חוה"מ וזה דוחק גדול דר"י סתמא אמר ברגל משמע בכל רגל וגם בעצרת וגם מרש"י מוכח דלא ס"ל כהריטב"א דהרי לפי פירוש הריטב"א מה שאמר הא דאזיל ואתי ביומא היינו כשהוא חוץ לתחום ורש"י פירש שהוא בתוך התחום עיי"ש. עוד נתעוררתי על דבר חדש שבסוגיא דסוכה אמר ר"י "מנין שחייב" אדם לקבל פני רבו ובסוגיא דר"ה ליתא לתיבת מנין אלא אר"י חייב אדם לקבל פני רבו וחידוש שלא עמדו המפרשים. על שינוי זה. עוד תמוהא מה שמקשה הש"ס מר"י על ר"א והלא שניהם תנאים הי' ואין שייך להקשות מאחד על חבירו. ואין לומר שקושית הש"ס על ר"א מקרא דמייתי ר"י לא חדש ולא שבת דכבר כתב הנוב"י דאדרבה הפסוק עולה יפה מאוד לשיטת ר"א דדוקא בחדש ושבת חייב לקבל פני רבו אבל לא ברגל משום דמבטל מצות ושמחת. וכן אין לומר בהיפוך שקושית הש"ס על ר"י מקרא דר"א דכבר כתבתי בתחלת דבריי דלמא ס"ל לר' יצחק דחיוב קבלת פני רבו דוחה למצות ושמחת כמו שס"ל לאמת הכ"מ בדעת הרמב"ם. בפרט לפי מה שהארכתי דיכול לקיים מצות ושמחת בבגדי צבעונין ושאר דברים א"כ בודאי אין כאן קושיא דיש לומר דס"ל לר"י מוטב שיעקור סעיף אחד מחלקי השמחה משיבטל מצות קבלת פני רבו לגמרי: יא) ע"כ נלע"ד דכל אלו הקושיות שזכרנו הי' קשה להרמב"ם ומהם הוכיח דינו דזה החילוק הנאמר בש"ס בין אזיל ואתי ביומא או אזיל ולא אתי ליומא אמרו כן רק אליבי' דר"א אבל אליבי' דר"י