משמרת אלעזר ח

הדעת לבטל מ"ע דאורייתא המפורשת בקרא בשביל מצוה דדברי קבלה או מפי השמועה לקבל פני רבו ברגל. ועוד בכ"מ מבטלינן קום ועשה נגד שב ואל תעשה והלא אפי' בר בי רב דחד יומא לא יטעה בה ומכש"כ שלא יטעה בזה ר' אילעאי דהוי רב גוברי' והוא מגדולי תלמידי ר"א. וגם על המקשן קשה דהאיך אסיק אדעתי' דר' יצחק ס"ל דחייב לקבל פני רבו ברגל גם באזיל ולא אתי ליומא הכי יעבור על מצוה המפורשת בקרא בקום ועשה כדי שלא יבטל בשוא"ת מצוה דדברי קבלה. ותירץ דמשום דבקרא דיו"ט לא נאמר רק ושמחת בחגך א"כ בזה אינו נכלל שיהי' מחוייב לשמח את אשתו רק דכבר כתבו התוס' בפסחים ק"ט דילפינן ושמחת הנאמר ביו"ט מושמחת הנאמר במ"ש ושם נאמר אתה וביתך וא"כ הא ידעינן דגז"ש אין אדם דן מעצמו אלא אם קבלה מרבותיו. וא"כ י"ל דהמקשן וגם ר' אילעאי לא ידעו זה הגז"ש. ור"א הוא שחידש לו זה הגז"ש. ולכך מסיק הש"ס דגם ר' יצחק לא אמר רק באזיל ואתי ליומא. ולפ"ז הרמב"ם שהעתיק בפ"ו מהל' יו"ט הי"ז דחייב אדם לשמח את אשתו ובניו מה"ת שנאמר ושמחת בחגך א"כ לא הוצרך להעתיק הך חילוק בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא דמילתא דפשיטא הוא דהאיך יעבור בקום ועשה על מצוה מפורשת בתורה כדי שלא לבטל בשוא"ת מצוה דדברי קבלה: ואופן השני תירץ עפ"י שהקשה קושיא עצומה דהאיך אמר ר' אליעזר לר' אילעאי אינך משובתי הרגל שהרי אמרה תורה ושמחת הלא ר"א לשיטתו ס"ל בביצה ט"ו דשמחת יו"ט רשות ואו יושב ושונה או אוכל ושותה וא"כ הלא יכול ר"א ללמוד שם כל הרגל אצל ר' אליעזר וגם זה עצמו שהוא יושב לפני רבו ומקבל פניו הוא נחשב לה'. ותירץ דזה המעשה הי' בחג הסוכות ובזה ר"א לשיטתו דס"ל י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכות ולפי פירוש התוס' גם במסקנא הכי ס"ל וממילא מידה דבעינן לכם ושייך בי' מ"ע דושמחת. ולפי"ז י"ל דדוקא לר"א דס"ל שמחת יו"ט רשות הי" הו"א דחייב לקבל פני רבו גם באזיל ולא אתי ליומא משא"כ הרמב"ם דפסק שמחת יו"ט חובה לא הוצרך להעתיק זה החילוק דפשיטא עכ"ד ונפלאתי על הגאון העצום איך נעלם ממנו באותו שעה סוגיא שהרחיב עלי' כל הדיבור שהרי שם בסוגיא בסוף הדף פריך הש"ס על המעשה דר"א ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אילעאי בקסרי והא"ר אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה ומשני רגל אחר הוי ושוב פריך הש"ס והלא אמר ר"א משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מפתח ביתן ברגל הרי מפורש אמרו דגם בשאר רגלים חוץ מסוכות אמר ר"א משבח אני את העצלנין והאיך כתב הסדר משנה דאמר זה רק בחג הסוכות ולא בשאר רגלים וצע"ג: ונלע"ד לישב תירוצו הגם שאין לשונו משמע הכי עפ"י שאמר ר"א בפסחים ס"ח ב' הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה היא וא"כ י"ל דכוונת הש"ס רגל אחר הוי היינו עצרת דבזה גם ר"א מודה דשמחת יו"ט חובה. והי' מדויק בזה לשון רש"י שכתב על רגל אחר הוי כגון עצרת דמאי בעי רש"י בהכי איזה חג הוי די שנדע שאינו תג הסוכות אבל לפי"ז א"ש דדוקא נקט עצרת דבפסח ס"ל לר"א שמחת יו"ט רשות ולא הי' הש"ס מקשה כלום. אלא דכל זה ליתא דאדרבה מנ"ל לש"ס לפרש רגל אחר על עצרת כדי שיקשה נימא שכוונתו על פסח ולא יקשה כלום א"ו דכוונת רש"י פשוטה דמאחר דשבת ר"א בסוכתו עכ"ח הי' או בסוכות ושבת בסורה לקיים מצות סוכה או בעצרת ושבת בסוכתו להגן מפני החום אבל אם הי' בחג הפסח מסתמא הי' שובת בבית לכך נקט רש"י כגון עצרת. ולפי"ז אפשר לומר כתירוץ הסדר משנה אלא שצריכין להוסיף גם עצרת דבחג הסוכות ועצרת אמר ר"א משבח אני את העצלנין ובפסח אמר שמחת יו"ט רשות ולכך כאן דמיירי מחג העצרת שפיר פריך: ו) אמנם לפי"ז יש לדייק מסידור הש"ס נגד הגאון סדר משנה והוא בשנדקדק למה לא פריך הש"ס מיד מהא דר"א משבח אני את העצלנין וצריך לתרץ שבת הוי ושוב לא יקשה הקושיא מאין יוצאין מסוכה לסוכה. אמנם אם נימא דלא כסדר משנה יומתק דהא זה ידע המקשן דהמעשה הי' או בעצרת או בסוכות וכמו שפרש"י וס"ל דרק בעצרת ס"ל לר"א דשמחת יו"ט חובה כר"א בפסחים שהבאתי לעיל אבל בסוכות ופסח ס"ל לר"א שמחת יו"ט רשות לפי"ז לא הי' יכול להקשות מהא דר"א דאמר משבח אני את העצלנין דהי' יכול לתרץ דלא אמר זה ר"א רק גבי עצרת דשמחת יו"ט חובה והאי מעשה דהכא איירי בחג הסוכות דשמחת יו"ט רשות ולכך הקדים להקשות מהא דאמר ר"א אין יוצאין מסוכה לסוכה ומשני דרגל אחר הוי ועכ"ח לא הי' המעשה רק