משמרת אלעזר פח

ואם יסכים אז תשוב עוד הפעם אלי ואז אעשה כבקשתיך. ואעפי"כ יפה עשית שמהרת לבא כי לולא באת כבר לא היה לנבל עד הבוקר משתין בקיר וזו שרמז לה דוד "מהרה ותבאתי" שהוא כפי' הרד"ק לשון עבר ועתיד פירוש שמהרת לבא ותצטרך לבא עוד הפעם אחר שיסכים בעלך לכך אמר "באת תבא" אעפ"י שתצטרך לבא עוד הפעם אעפי"כ יפה עשית במה שמהרת לבא כי לולא זה לא הי' נשאר לנבל עד הבקר משתין בקיר ולרמז שאמר לה דוד שלא יוכל לקבל המתנה אמר בתשובתו לשון נקיבה ויקח דוד מידה אשר "הביאה" ולא כאשר אמרה היא אשר הביא כי בקשתה הי' שיקבל המתנה כאלו נבל אישה הביא המתנה אבל הוא לא קיבל המתנה רק כאלו היא מדעתה הביאה ולא יהנה מהמתנה עד אשר ידע שהסכים בעלה לזה ולא עוד אלא שמאשה אחרת הייתי מקבל עכ"פ דבר מועט נמו שהיא הדין שמקבלין מנשים דבר מועט אבל ממך לא אוכל לקבל אפי' דבר מועט כי מפורסם נבל לכילי וצר עין ולכך כתיב כאן ולא הגידה לו "דבר קטן וגדול" להורות שדהע"ה אמר לה שאפי' דבר קטן איני יכול לקבל ממנה. ומעתה מיושב היטב למה ספרה את כל הנעשה לאישה ולא העלימה ממנו מאחר שהכירה אותו לצר עין כי היתה מוכרחת לזה עפ"י ציווי דהע"ה: ועוד אמרתי שחכמה נפלאה עשתה אביגיל בזה שלקחה המתנה שלא מדעת בעלה והביאה אותה לדהע"ה כי בזה הי' המלצה גדולה להציל בעלה ממות כי הנה בודאי לא נתחייב נבל מיתה על שמנע ליתן מלחמו לדל רק לפי שהי' מורד במלכות בזה כי דוד שלח אליו נעריו. והוא קרא לדהע"ה עבד באמרו רבו היום עבדים המתפרצים על אדוניהם. והנה ידוע מה שדרשו חכז"ל על הפסוק בן מי זה העלם כי שאול המלך שאל עליו אם הגון הוא למלכות והשיב דואג עד שאתה שואל אם הגון הוא למלכו' הי' לך לשאול אם כשר לבא בקהל כי הוא בא מרות המואבי' ופסול הוא לבא בקהל, והאמת שהי' הגון וכשר כי חז"ל יבמות ע"ח דרשו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והנה חכז"ל אמרו דהא כל הטעם שנפסל מואב מלבא בקהל הוא ע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואין דרכן של נשים לקדם. ונהי דדואג הקשה ע"ז הא הי' אפשר לנשים לקדם לקראת נשים וראיתי להקדוש אור החיים שתירץ דהא עפ"י דין תורה אין רשות לאשה ליתן מתנה בלא הסכמת בעלה יו"ד כי' רמ"ח ס"ד וכיון שבעליהן לא הקדימו לא הי' רשות לנשים לקדם אפי' לקראת נשים ולפי"ז יובן דהא אם מואבי ולא מואבית תלוי בזה שאם אסור לאשה ליתן בלא רשות בעלה אז מואבית מותרת אבל אם הי' רשות לאשה ליתן בלא רשות בעלה אז הי' גם מואבית אסורה ומעתה יובן שחכמה נפלאה עשתה אביגיל שלקחה המתנה בלא רשות בעלה דהא דוד הי' רוצה לדונו מטעם מורד במלכות ורצתה היא להוכיח לו שעוד לא יצא טבעו שהוא מלך כי אין ההלכה ברורה אצל העולם אם הגון הוא למלכות דהא כיון שהיא אעפ"י שהיא צדיקת לקחה מתנה בלא רשות בעלה הרי שאין ידוע להעולם שאין לאשה רשות בלא בעלה ליתן מתנה וכיון שכן ממילא אין יודעין הדין דמואבי ולא מואבית ועי"ז אין יודעין שאתה ראוי למלכות ובזה יצא דינו של בעלה לזכות כי לא נתחייב מטעם מורד במלכות ובאמת פטרו דוד: והנה ממה שהקדמנו נתישב מה שהקשינו למה נענש אלימלך ושני בניו ונעמי לא נענשה כי לכאורה צריכין להבין וכי אם אדם הולך מא"י לחוץ לארץ נתחייב מיתה הגם שעושה שלא כדין אבל אין בזה עון מיתה. אמנם אלימלך הלך מא"י לחו"ל לפי שהי' רעב בארץ ישראל והוא הי' כילי וצר עין וחשש שיצטרך לפזר ממעותיו לעניי' בשנת רעב לכך הלך לדור בחו"ל. והנה לפי"ז בקל יכול להיות שעשיר כאלימלך הי' בכחו להחיות נפשות רבות אשר מתו ברעב אם הי' עושה כחק החיוב עליו ולכך מדה כנגד מדה נגזר גם עליו מית'. וכל זה באלימלך ושני בניו אבל נעמי שהיא אסורה ליתן בלא רשות בעלה לכך לא הי' לה עון בזה ולכך נצולה ושבה לא"י. והנה אמרו חכז"ל ילקוט רות ב' סי' תר"א שאז ביום ששבה רות לבית לחם נתחדשה ההלכה מואבי ולא מואבית ועד זמן ההיא הי' נוהגין איסור גם במואבית ולפי דברינו יומתק כי מזה עצמו ששבה נעמי משדי מואב לבית לחם ולא נענשה כמו בעלה ושני בני' מוכח דאין לאשה רשות ליתן מתנה בלא בעלה ממילא מוכח מזה דרות מותרת לבא בקהל דמואבי ולא מואבית כי הנשי' לא הי' אפשר להן לקיים לקראת נשים מאחר שאסורין ליתן מתנה בלא רשות בעליהן, ומעתה נבין שבהשכל ובדעת הי' דברי הנער הנצב על הקוצרי' כי כבר כתב האלשיך הקדוש שהי' כוונת הנער לדבר על לב בעז שישא את רות לאשה. ולפי דברינו השכיל לדבר "נערה מואבי' היא השבה עם נעמי משדי מואב" שרצונו אם כי נערה מואבי' היא ומצות תוה"ק לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אעפי"כ מותרת היא