משמרת אלעזר פז

ואל תדברו דברי תרעומת כאלה: נט) ב' בפסוק ויען הנער הנצב על הקוצרי' ויאמר נערה מואבי' היא השבה עם נעמי משדי מואב. והקשה האלשיך הקדוש למה בכל מגלת רות הזכיר אותה בשם מואבי' ולמה אחר גירותה יזכיר אותה בשם גנאי. ב' הקשה לאיזה תכלית הזכיר הנער ששבה עם נעמי משדי מואב וכי בועז לא ידע זה ששבה משדי מואב מה שהי' מפורסם לכל אנשי בית לחם כמבואר בקרא ולא הי' לו לומר רק שהוא כלת נעמי. ג' בפסוק רות ד' ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו אלימלך מכרה נעמי השבה משדי מואב. ויאמר בעז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומיד רות המואבי' אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו. ובפסוק עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי וגם את רות המואבי' אשת מחלון קניתי לי לאשה ויל"ד לאיזה תכלית אמר להגואל שנעמי השבה משדי מואב מכרה השדה וכי לא ידע מי היא נעמי. וגם למה הוצרך לומר לעדים כי קנה מיד נעמי הול"ל רק סתם עדים אתם כי קניתי היום כל אשר לאלימלך. עוד יש להפליא כי אלימלך ואשתו ובניו חטאו במה שמאסו ארץ חמדה והלכו לחבק חיק נכרי' ולמה א"כ מת אלימלך ושני בניו ונעמי נשארה בחיים. וי"ל בשנקדים לפרש בשמואל א' פרשה כ"ה בפסוק והאיש גדול מאוד ולו צאן שלשת אלפים מקשים "דלו" צאן משמע מיעוט דרק לו צאן ב' בפסוק ותפול על רגליו ותאמר בי אדוני אני העון צריך ביאור איזה עון הי' לה הלא היא עצמה אמרה ואני לא ראיתי את נערי אדוני אשר שלחת. ג' בפסוק ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדוני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדוני צריך ביאור שנאמר אשר הביא לשון זכר ועוד יותר יפלא כי אח"כ כתב ויקח דוד מידה את אשר הביאה כתיב בלשון נקיבה. ד' יל"ד מי שם אותה ליועץ לדוד וכי לא ידע דוד מה יעשה בהמתנה עד שהוצרכנה לאמור לו שיתן המתנה לנעריו. ה' בפסוק כי לולא מהרת "ותבאתי" הוא לשון קשה, והרד"ק כתב שהוא לשון עבר ועתיד "באת תבא" וצריך טעם למה אמר בלשון עבר ועתיד ו' בפסוק ולא הגידה לו דבר קטן וגדול צריך להבין למה כתיב דבר קטן וגדול ולעיל בעת שהלכה לדוד כתיב סתם ולאשה נבל לא הגידה. בפסוק ותגד לו אשתו את הדברים האלה וימת לבו ויהי' לאבן. ויפלא איך אשתו אשר הכירה טבעו הרע שהי' מפורסם לנבל וידעה שחייו תלוים לו בממונו לא העלימה ממנו הדבר עד שימות לבו לקול השמועה וי"ל כי לכאורה יפלא מאוד על אביגיל שהיתה טובת שכל ומלומדת כמו שדרשו חז"ל כמה דינים שטענה בטענתה נגד דהע"ה ואיך א"כ עשתה שלא כדין דהא כתיב מפורש בקרא שלקחה צאן והרבה דברים למתנה לדוד וכתיב ולאישה נבל לא הגידה הלא קייל"ן דאין רשות לאשה ליתן מתנה שלא ברשות בעלה ועוד יותר כי בסתם בני אדם מותר ליקח עכ"פ מנשים דבר מועט אבל בנבל שהי' מפורסם לצר עין א"כ בודאי יקפיד אפי' על דבר מועט ולכאורה הי' אפשר לומר ע"ד שאמרו חז"ל גבי רבקה שנתנה גדיי עיזים' לבנה ליעקב שהי' זה ממה שכתב לה יצחק בכתובתה. אלא דנראה דגם זה לא הי' כאן ובזה נפתח לנו שערי אורה לישב דקדוק א' שכתבנו שזו כוונת הפסוק ולו צאן להורות שהי' שייך לו ולאביגיל לא הי' חלק בו כי לא כתב לה בכתובתה. ועיין בנוב"י מה"ת חיו"ד תשובה קנ"ח התעורר בזה ותירץ שעשתה כן משום פקוח נפש להציל בעלה או שהי' זה דבר מועט לערך עשירות נבל או שהי' זה מנכסי' ולא מנכסי בעלה. ולאחר כמה שנים מצאתי להגאון חיד"א בספרו דבש לפי מערכת נו"ן אות כ"א שהקשה איך קבל דוד מאביגיל והלא אין מקבלין מן הנשים אלא דבר מועט ואף דבר מועט אם הבעל מוחה אין מקבלין ותירץ בשם ס' חסידים סי' שע"ו דאביגיל נתנה מאשר כתב לה ולא מנכסי בעלה עכ"ד ולענ"ד שהפסוק רצה למעט זה באומרו ולו צאן ובזה יתבאר לנו הפרשה יפה: ויראה כי היא פחדה לנפשה מפני חמת דוד וכמו שהי' באמת שאמר לה דוד שלולא מיהרה לבא לא הי' מניח עד הבקר לנבל משתין בקיר ולכך כשבאת אל דוד תקנה מיד מה שעשתה שלא כדין ופיה פתחה בחכמה ותאמר בי אדוני אני העון וכוונתה שעשתה שלא כשורה במה שלקחה שלא ברשות בעלה ושמע לדברי אמתך וקח את הברכה אשר "הביא" שפחתך וקח את המתנה מידי כאלו הביא בעלי המתנה לכך אמרה בלשון זכר שתחשוב מה שהבאתי כאלו הביא בעלי ומיד עוד קודם שתחקור אם בעלי הסכי' להמתנה אבקשך שתתנם להנערים לאכול. ושא נא לפשע אמתך בדבר הזה שעשתה בזה שלא כשורה שלקחה שלא בידיעת בעלה וע"ז השיב לה דהע"ה דע כי זה אי אפשר לי למלאות בקשתך כי אני לא אתן להנערים עד אשר אדע שבעלך נבל מרוצה לנתינת המתנה לכך צריך אתה לחזור לביתך ולהגיד לבעלך מהמתנה