משמרת אלעזר פו

בימי קדם ולא הזאת רות כי לרות לא הכירו מעולם ואז הרגישה כי רק היא "שבה" משדי מואב אבל לא רות. ומעתה יובן שאמרה אל תקראן לי נעמי קראן לי מרה שביקשה אותם נא אל תזכרוני בשם שקראו אותי בימי עשרי כי ע"י שאזכור ימי עשרי תיגדל כאבי כי החילוף בין מעמדי אז למעמדי עתה הוא רב מאוד כי הוא מעין נשאתני ותשליכני והנה "המר" הוא בלשון הקדש לשון חיליף כדכתיב ואם "המר ימירנו" וזו שרצתה לעוררם כי נתחלף מעמדה מאוד וע"כ מכאיב לבה בעת שומעת שמה מימי קדם ולכך לא אמרה אצל הרע מאוד כי לא חשבה לרע מאוד רק החילוף מימי קדם הי' גדול מאוד וא"כ אצל המר אמרה מאוד כי בזוכרה ימי קדם יכאב לבה וז"כ הפסוק "ותלכנ' שתיהן" דהיינו שהי' מעמדם שוה בצרות לבבם עד באנה בית לחם אבל בשומעם בבית לחם שאלת אנשי המקום הזאת נעמי אז גדלה צרת נעמי לכך כתיב "ותשב נעמי" כי רק היא שבה ולא רות וסיפר הכתוב צדקת רות כי השתתפה בצער חמותה ולקחה חבל ביגון נפשה עד שהי' לה כאלו גם היא שבה משדי מואב וזו שאמר "ורות כלתה עמה" דהיינו שנתחברה עמה "השבה משדי מואב" כאלו גם היא שבה משדה מואב כמו חמותה לכך כתיב אח"ז "והמה באו בית לחם" כללם שוה בשוה כי ע"י לוקחה חבל בצרת חמותה שוב הושוה מעמדם: נז) ובדברינו יתפרש דברי רות שאמרה באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך ועיין באות י"ט מה שיש לדקדק בפסוקים אלו ולדברינו יש לומר כי רות הבינה בשכלה כי יסורי חמותה הם רבים מאוד מיסורי' כי היא שבה לארץ הקדושה בימי עני' במקו' אשר היתה תמיד מפורסמת בעשרה ויגדל כאבה תמיד ותחי' חיי צער ואעפי"כ מסרה נפשה לכבוד קדושת ארץ ישראל והבינה כי לחמותה יהי' שכר יותר לעוה"ב ממנה כי לה אין צער כ"כ בהליכתם לא"י וז"ש כה יעשה ה' לי וכה יסיף פירוש שאמרה אל תחשוב לפי שהפסקתי דיבורי בשם אקבר שאין אני מאמין ח"ו בגמול הנפשות לעוה"ב רק שאני יודע כי המות יפריד ביני ובינך כי לא אזכה להיות בג"ע במקו' אשר תהי' חמותי כי היא צדיקת הרבה ממני ועשתה מסירת נפש בשובה לארץ הקדושה ולכך אמרה כי לא אוכל לומר במקום אשר תצרור נפשך תצרור גם נפשי כי אין לקוות שאזכה להיות במקומך בג"ע: נח) בפסוק ותאמר אליהן אל תקראן לי נעמי וגו' ושדי המר לי מאוד. ובפסוק שאחריו למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי ושדי הרע לי. יל"ד למה בפסוק הראשון אמרה בדרך בקשה אל תקראנה לי ובפסוק שני אמרה דרך תרעומת למה תקראנה לי נעמי. ועוד יל"ד בשינוי שמות הקב"ה בתחלה אמרה ה' ואח"כ אמרה שדי וגם אצל השם הראשון אמרה בי ואצל השם השני אמרה לי. וי"ל כי לשון "הזאת נעמי" משמעותו וכי כך אירע לנעמי הצדיקת שירדה עשר מעלות אחורנית כדרך המון עם בעת רואין צדיק ורע לו מיד מתרעמין זו תורה וזו שכרה ומי שיש לו מוח בקדקדו הוא מבין כי כל היסורי' הם רחמי' גמורים באים מבעל הרחמים וכאשר ייסר איש את בנו כן ד' מיסר את ישראל. ואם אדם נעשה רש ודל כבר אמרו חכז"ל סוף קדושין בשם ר"ש בן אלעזר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסין שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ולכן ודאי איזה חטא גורם והנה יש להוכיח זה גם מהשכל דהא אמרו חכז"ל חגיגה י"ב למה נקרא שמו שדי הוא שאמר לעולמו די כי בשעת בריאת העולם היתה ארץ הולכת ומתרוחת עד שאמר לה הקב"ה די הרי שהארץ היתה רוצית להתרחב עוד יותר ואם הקב"ה אמר לה די ודאי ראה וידע שיש די בהארץ לפרנס כל הברואים שיהי' בעולם. וא"כ אם אעפי"כ נמצא אדם שלא מצא די מחסורו בהעולם בלי ספק שמעשיו גרמו לו כן. והנה לפי"ז ענתה נעמי שני תשובות על מאמרם הזאת נעמי. קודם ענתה על מה שקראו אותה בשם נעמי בזה לא עשו שום עולה לכך בקשה אותם דרך בקשה שבל יזכרו בשם זה שלא תזכור ימי שלותה, ואח"כ ענתה על אומרם "הזאת נעמי" שהוא כעין תרעומות וכי זו תורה וזו שכרה על זה ענתה קשות. למה תקראן לי נעמי להזכיר צדקתי וה' שהוא מידת הרחמים ענה בי. אם במידת רחמים ענה אותי "בי" הסיבה לזה כי חטאי גרמו זאת ואמרה ראי' הגונה לדברי' הלא "שדי" הוא שאמר לעולמו די וא"כ ראה שיש די בהארץ לפרנס כל הברואי' הוא הרע לי ועכ"ח אין זאת אלא כמאמר ר"ש בן אלעזר שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי