משמרת אלעזר פג

וכשאינן מבוקרין אינן תמידין עכ"ל וראיתי להגאון בעל מנחת ביכורים שפירש שמתיבת "לכם" המיותר דריש כן, ובעיני יפלא דהאיך משמע תיבת לכם שיהי' מחוייב לבקר, ותו דהא בכל המועדות כתיב לכם ומה ידרוש בלכם האחרי' ונלע"ד ברור שהי' קשה לר"י קושיתי דבכל המועדות כתיב קודם תמימים יהי' לכם ואח"כ כתיב מלבד עולת התמיד ובחג השבועות כתיב קודם מלבד עולת התמיד ואח"כ כתיב תמימים יהי' לכם ולמד מזה שרצתה התורה לעשות שינוי להורות שנצרך קרא דתמימים גם על קרבן תמיד שיהי' ביקור מעכב בתמיד לפי דבקדשים צריך שישנה הכתוב לעכב לכך הקדים קרבן תמיד שיהי' קרא דתמימים יהי' לכם קאי גם על קרבן התמיד ועיין בענין זה בחלק תשועה בישראל אות ס"ד: נ) בפ' פנחס לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום ואיתא ברבה בדין הוא שיטול שכרו וי"ל דאמרו חכז"ל קדושין ל"ט ב' שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ופירשו המפרשים כי מאחר שהמצוה המצוה הוא הבורא ב"ה והוא אין סוף לכך גם שכר: המצוה הוא אין סוף לכך אי אפשר לשלם עבור מצוה בעוה"ז מאחר שבעוה"ז כל דבר יש לו סוף ושכר מצוה אין לו סוף כפי המצוה ולפי"ז כל זה במצוה שהבורא ב"ה צוה לעשות אותם אבל הבועל ארמית שקנאין פוגעין בו הוא הלכה ואין מורין כן וחם אדם שואל אם יפגע בו אין מורין לו לפגוע בו וכיון שכן המצוה זאת כאלו אינו מצוה ורק הוא מעצמו ומרצונו עושה כן לפיכך יש לשכרו סוף ושפיר אמרו בדין הוא שיטול שכרו כי אינו דומה לשאר מצות ששכרן אין להן סוף לפי ערך המצוה ב"ה: נ) בפ' דברים בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר ודרשו חכז"ל סוטה ל"ה שפירש התורה בשבעים לשון וצריך ביאור מנ"ל שפירש בשבעים לשון הלא אפשר שביאר להם דיני כל מצוה שקבל בע"פ הלכה למשה מסיני ועוד יש להפליא דאיתא בבה"ג ומס' סופרים פ"א ה"א שבימי תלמי המלך שהעתיקו הזקינים התורה בלשון יונית הי' ג' ימים חושך אם הוא צרה גדולה כ"כ שיעתיקו התורה ללשון אחר איך א"כ העתיק מרע"ה את התורה בשבעים לשון וי"ל בשנקדים לתת טעם למה הי' חושך בעת שהעתיקו התורה ונראה כי כבר ביארתי באות א' דתוה"ק אין לה סוף ואלפי אלפים ענינים כלולים בכל אות מאותיות תוה"ק ושכל אדם יוכל לראות שהוא תורת אלקים חיים ואין במציאות שיעשה בו"ד חיבור כזה אפי' על פסוק אחד והיא גדולה ויקר לתוה"ק כי בכל חכמות שבעולם אין דוגמתה וכל זה אם התוה"ק נכתבת בלשון שניתנה מפי הגבורה אבל אם יעתיקו את התורה לשאר לשונות אפי' שיכוין האמת בפירושו שהעתיק אבל עכ"פ מאותה שעה והלאה אין עוד נמצא דבר חדש בהתורה והיא כדבר מת ואבדה חיותה ונחשך יפיה והדרה כי אז היא דומה לשאר ספרים שבעולם ולכך הי' ג"י חשך בעולם להורות שנחשך יופי' ואבדה סגולתה ע"י ההעתקה והנה כ"ז אם מעתיקין התורה ואומרים שזו היא התורה שנתנה מפי הגבורה כמו שביקש תלמי מהם שיעתיקו לו כל התורה אבל אם אומר פירוש דבר אחד בתורה בשאר לשון ואומר שהיא אינה העתקה מן התורה כי זה אי אפשר לשום אדם בעולם כי אפי' אם יעתיק מה שנאמר מפי כל החכמים שבעולם על פסוק זה אעפי"כ עוד נשאר אלפי רבבות ככה מה שלא דרשו עוד כי התוה"ק נצחי' אין סוף בלשון הקודש שניתנה מפי הגבורה אז אין זה חושך לתוה"ק כי יודעים שהתוה"ק היא רק אותה שנכתבה בלשון הקודש ורק שמץ מנהו העתיקו ללשון אחר והנה הואיל הוא לשון התחלה והוי כאלו כתיב בארץ מואב "התחיל" לבאר ויקשה על מרע"ה האיך שייך לומר שהוא לא ביאר רק התחלה ומקצת מן התורה הלא הוא קיבל כל התורה מסיני לזה דרשו חכז"ל שהעתיקו בשבעים לשון ובשאר לשונות אי אפשר בעולם אפי' לחכם כמרע"ה להעתיק את התורה וכיון שנעתקה נאבד חיותה ורק אפשר לומר שמה שהעתקתי הוא חלק מאלפי רבבות ענינים הכלולים בזה הפסוק שהעתקתי ולכך אמר רק הואיל משה באר את התורה: נב) בפ' עקב בפסוק והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר ה' אלקיך לך את הברית וגו' ופירש"י עקב מצות שאדם דש בעקביו ומדקדקין אם ישמרו מצות שאדם דש בעקביו מכש"כ שישמרו את המשפטים וא"כ אומרו את המשפטים כמיותר ועוד דתיבת את כמיותר דדי אם יאמר משפטים האלה וגם לפרש סמיכות ס"פ ואתחנן שמסיים ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם להתחלת פ' עקב וי"ל בשנקדים לפרש המשנה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ודקדקתי דתיבת "מתן" כמיותר דדי אם יאמר שכרן וי"ל כי למשל אם אחד נותן לחייט לעשות בגד משי וגם בגד צמר בוודאי ישתדל יותר לעשות הבגד משי בכל אופני הידור ממה שיזהר בבגד הצמר